קריאת שמע בכל לשון - סוטה לב, ב

אלו נאמרין בכל לשון... קרית שמע. מנלן? דכתיב "שמע ישראל" - בכל לשון שאתה שומע תנו רבנן: קרית שמע ככתבה, דברי רבי וחכמים אומרים: בכל לשון. מאי טעמא דרבי אמר קרא: "והיו" - בהוויתן יהו. ורבנן: אמר קרא "שמע" - בכל לשון שאתה שומע.

בברייתא יש מחלוקת בין רבי לחכמים בענין זה, אך כיון שבמשנה נאמר בסתם שקריאת שמע נאמרת בכל לשון כותבים הרי"ף (ברכות ז, א) והרא"ש (ברכות פ"ב סי' ב') שהלכה כחכמים, לפי הכלל שכאשר יש סתם משנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה.
התוספות בברכות (יג, א ד"ה וחכמים) מוסיפים שהלכה כחכמים מפני שאין הלכה כרבי מחבריו, ועוד שלפי המבואר בגמרא הדין שהקורא את שמע ולא השמיע לאזני יצא, שנפסק להלכה במסכת ברכות (טו, ב), מקובל רק על חכמים ולא על רבי, מכאן שהלכה כמותם.
הרמב"ם (קריאת שמע ב, י) כותב שיכול אדם לקרוא קריאת שמע בכל לשון שמבין, אך מוסיף שצריך להזהר מדברי שיבוש שאותו לשון, ומדקדק באותו לשון כמו שמדקדק בלשון הקודש. הכסף משנה מסביר שכוונת הרמב"ם לכך שצריך להוציא מפיו את המילים כהלכה, כמו שכותב בהלכה ט לגבי לשון הקודש שלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה, ולא יניח הנד ולא יניד הנח, ויתן ריוח בין הדבקים.
הראב"ד משיג על דברי הרמב"ם שאין זה מתקבל על הדעת כיון שכל הלשונות הן פירוש, ונראה שמבין שהרמב"ם מצריך שתהיה משמעות המילים בלשון לעז מדוקדקת כפי משמעותם בלשון הקודש, ועל כן מקשה שזה בלתי אפשרי. אבל הכסף משנה מסביר שכוונת הרמב"ם היא שיתרגם במילים הקרובות ביותר למקור, ולא יתרגם באופן משובש שיש תרגום יפה ממנו.
הרמב"ם מדגיש שרשאי לקרוא דוקא בלשון שמבין, וכך נראה מדרשת חכמים "שמע" בכל לשון שאתה שומע. אבל בשלחן ערוך (או"ח סב, ב) לא נזכרת ההדגשה הזו, והפרי מגדים מעלה אפשרות לבאר שסובר שרק לכתחילה צריך להבין את הלשון. עם זאת יתכן שאף השלחן ערוך מסכים בענין זה לרמב"ם ולא הדגיש זאת מפני שאין זה מצוי שיקרא אדם קריאת שמע בלשון לעז שאינו מבינה.
למעשה כותב המאירי שאף על פי שאפשר לקרוא קריאת שמע בכל לשון - מכל מקום לשון הקודש חביב הוא בעיני בעליו ואין ראוי למבינים להחליפו בלשון אחר. המשנה ברורה (שם סק"ג) מוסיף שיש מילים שאין יודעים לתרגמן היטב, כגון "ושננתם" ו"ושננתם" ו"לטטפת", ולכן אין לקרוא קריאת שמע אלא בלשון הקודש.