שאלות
1. באיזה עניין נזכר:
א. (ברש"י) בעיטות שאינן של חולין?
2. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. שלא ניסה לקנות לעצמו חבר, אלא לבקש לעצמו אחד כזה, אך לצערו לא מצא?
ב. שלא היה "נעול" על דעותיו, וכשהובאו בפניו ראיות הסותרות את עמדתו, לא בוש מלחזור בו?
ג. שפסק הלכה מסוימת, ולאחר מכן, בעקבות ערעור של אחד מעמיתיו, לא בוש לשנות את דעתו?
ד. שבזכות עירנותו היתרה לסביבתו מנע מעצמו אכילת בשר בחלב?
3. מה המשותף ל:
א. לב, עיניים, גוף?
ב. פת קיבר, שכר חדש, ירק חי?
4. השלם:
א. "לך ..... אמרינן נזירא ........ סחור לכרמא לא ............".
5. שונות:
א. באיזה מענייננו מתואר ביקור בביתו של רבן גמליאל, ובו התבטאות מנומסת של בן לאביו ובמיוחד כלפי הרב?
ב. באילו חמש נסיבות שונה אופן אפיית לחם הפנים מזו של אפייה רגילה?
ג. היכן בענייננו באה לידי ביטוי התובנה, ששאלות המופנות לחכמים אמורות להיות מחושבות היטב מראש, במטרה להימנע משאלה מיותרת, וכן אולי גם כדי למנוע מהנשאל טרחה יתרה ובזבוז זמן?
ד. מה היא הנסיבה בענייננו, החוזרת על עצמה בש"ס, שבגינה נמנעו גדולי החכמים מלהשיב על שאלות שנשאלו?
ה. מטיילים בארץ שהספיקו להגיע העירה ממש בכניסת השבת, בישלו לאחר מכן במשך כחצי שעה את הבשר שהיה ברשותם - במזיד - ואכלוהו לתיאבון בלי להתחייב חטאת. הכיצד?
ו. הייתכן תכשיר זהה המשפיע באופן הפוך על שני אנשים שמצבם מנוגד?
תשובות
1. באיזה עניין נזכר:
א. ל"ז. 4 למעלה, רש"י ד"ה בפת עמילה:... כל המנחות טעונין שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה.
2. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. "רבי אילעא אומר משום ר"א אף ערקבלים (=יוצאים בהם ידי חובת מרור בפסח) וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר (=ששמע את הדברים האלו מפי רבי אליעזר) ולא מצאתי", ל"ט. באמצע העמוד.
ב. רב אחא בריה דרבא היה מהדר אחרי ירק ושמו מרור לקיום מצווה זו. לאחר שבא בדברים עם רבינא ,משהשתכנע בטעותו, אמר "הדרי בי" - חוזר אני בי (ל"ט. מתחת לאמצע העמוד).
ג. "ההוא ארבא דחיטי דטבעא.... שריא רבא לזבוניה לנכרים" (מ: שורה ראשונה).
לאחר שאכן התיר רבא למכור את החיטין הטבועים בנהר, הוא הועמד בפני רבה בר ליואי על עיקרון הסותר את פסק דינו, ועל כן חזר בו והורה למכור אותן בכמויות קטנות לפני פסח, כדי שיכלו עד אז.
ד. "דההוא בר מערבא איקלע לבבל הוה בישרא בהדיה אמר להו קריבו לי מתכילתא (=תבלין מסוים) שמע דקאמרי קריבו ליה כותח כיון ששמע כותח פירש", מ"ג. ברבע העליון.
3. מה המשותף ל:
א. "ת"ר שלשה דברים נאמרים בכותח הבבלי מטמטם את הלב ומסמא את העינים ומכחיש את הגוף, מ"ב. בתחילת גמ'.
ב. "מרבין הזבל וכופפיו את הקומה ונוטלין אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, מ"ב. 4 למטה.
4. השלם:
א. "לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב", מ: באמצע העמוד.
5. שונות:
א. "אמר רבי אלעזר בר צדוק פעם אחת נכנסתי אחר אבא לבית רבן גמליאל והביאו לפניו סריקין המצויירין בפסח אמרתי אבא לא כך אמרו חכמים אין עושין סריקין המצויירין בפסח אמר לי בני לא של כל אדם אמרו אלא של נחתומין אמרו", (ל"ז. באמצע העמוד).
רבי אלעזר בן צדוק תמה על רבן גמליאל בשל הסתירה כביכול בין היתרו באשר לסריקין המצויירין לבין דברי חכמים האוסרים. שים לב לניסוחו המעודן המותיר עדיין פתח, מחד גיסא, ליישב את הסתירה, ומאידך גיסא אין השואל נפגע מהתשובה, שכן מראש לא מתח ביקורת על הפסק.
ב. "אם אמרו בזריזין יאמרו בשאינן זריזין אם אמרו בפת עמילה יאמרו בפת שאינועמילה אם אמרו בעצים יבשין יאמרו בעצים לחים אם אמרו בתנור חם יאמרו בתנור צונן אם אמרו בתנור של מתכת יאמרו בתנור של חרס", ל"ז. 3 למעלה.
ג. רבי זירא, שהתבקש ע"י רבה ורב יוסף להציג שאלות בפני עולא, דחה אותם בטענה שאין שום חידוש במידע המבוקש, ל"ז: 11 למטה, ד"ה "יתיב רבה ורב יוסף אחוריה דרבי זירא".
ד. "תניא אמר רבי אילעאי שאלתי את ר' אליעזר מהו שיצא אדם בחלות תודה ורקיקי נזיר (= בפסח) אמר לי לא שמעתי", ל"ח: בשליש התחתון.
ה. "אמר רב חסדא המבשל בחמי טבריא בשבת פטור... דתולדות אש בעינן וליכא", מ"א. 10 למטה.
ו. כן! "זיתום המצרי... מדיבחא ועד עצרתא דקמיט מרפי ליה ודרפי מקמיט ליה" (מ"ב: באמצע העמוד), לאמור: מפסח ועד שבועות, זה שמעיו עצורים, מתרפין לו, ואילו זה שמעיו רפים - מתקשין.