פתיחה
הכרת העבר, והפקת לקחים מטעויות שנעשו בעבר - אלו שתי פעולות המובנות מאליהן, לכאורה. כמעט שאין צורך להסביר מה החשיבות בהכרת ההיסטוריה, הרחוקה והקרובה, בחיי עם הנאבק על קיומו, מאבק המזכיר פעם אחר פעם את שורשי המאבק, שבעבר. אם לא די בכך, מדובר גם בסוג של מצווה: "זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" (דברים ל"ב, ז).
אף על פי כן, נראה שיש יסוד נוסף ב"מצוות ההיסטוריה", יסוד שבד"כ נשכח ולא מיושם. על אופיו ומהותו של יסוד זה ניתן ללמוד מן המדרש הבא.
המדרש
וזה לשון המדרש, בפסיקתא דרב כהנא[1] ("זכור", אות ג, בתרגום מילים ארמיות בודדות):
" פתח ר יהודה בשם ר אייבו - אל תהיו כסוס, כפרד אין הבין (תהלים, ל"ב, ט)...
הסוס הזה - את ממתגו והוא בולם, מכשכשו והוא בולם, מקשטו והוא בולם, מאכילו שעורים והוא בולם, מקשטו והוא בולם, מאכילו שעורים הוא בולם, לא מתקרב אליו והוא בולם.[2]
אתם, אל תהיו כמוהו, אלא היו זהירים לשלם - לטובים בטוב, ולרעים ברע.
לגמול לטובים בטוב - לא תתעב אדומי (דברים כ"ג, ח).
לשלם לרעים ברע - זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כ"ה, יז)".
היגיון סוסי
לסוס, כך על פי המדרש, אין הרבה תבונה בהתנהלות שלו כלפי הסובבים אותו. בין אם מיטיבים עמו ובין אם מרעים לו, מגיב הסוס באותה הצורה- "בולם" ("בלימה" שבלשון המדרש היא בעיטה). לא משנה גם מהו אופי הפגיעה בו, או אופי ההטבה עמו: כאשר מאכילים אותו, כאשר מקשטים אותו, כאשר מזרזים אותו, כאשר מכים אותו - בכל מקרה תגובתו זהה. אין הוא מגיב כלל לפעולות הסביבה כלפיו.
התוצאה של התנהגותו זו היא, מן הסתם, התעלמות הדרגתית מתגובותיו. אם בכל מקרה הסוס בועט, מדוע שהסביבה תתחשב במה שיש לסוס לומר? ייעשה בו ככל העולה על רוח הסובבים אותו, ללא כל התחשבות ברצונו מצד המקיפים אותו.
החלופה להתנהגות סוסית, כפי שהיא מוצגת בסוף הקטע, ברורה - לגמול טוב למיטיבים, לשלם ברע למזיקים. מי שינהג באופן כזה יזכה שיתחשבו ברצונותיו ובשיגעונותיו.
זיכרון היסטורי
כידוע, המדרש אינו עוסק בפסיכולוגיה של הסוסים, אלא ביחס שבין עם ישראל לאומות העולם. בהקשר הלאומי פירושו של הציווי "לא להיות סוסים" פשוט והכרחי: לדעת כיצד להיטיב עם עמים שהיטיבו עמנו ועם עמים שעמדו במצבים דומים לשלנו (כמו האדומים); לדעת כיצד לנקום באומות שפגעו בנו בעבר הקרוב או הרחוק (עמלק).
בדיוק כמו הסוס, אומה הסובלת מהעדר זיכרון היסטורי תידחק מהר מאוד לפינה של חוסר רלוונטיות - אף גורם לא יתחשב בהצהרות מנהיגיה או בדעת אזרחיה. "אם אין קשר בין האופן שבו נוהגים באומה זו ובין היחס שמקבלים ממנה בחזרה", תאמרנה האומות לעצמן, "למה לנו להתחשב בה?". שאלה טובה.
סיום
את ההשלכות המעשיות, הקשורות לימינו, יעשה כל אחד לפי ראות עיניו, ומן הסתם באופן שונה מחברו, אך נראה שמהעיקרון יכולים כולם כאחד ללמוד. אל תהיו סוסים!
כאמור בפעמים הקודמות, הפסיקתא דרב כהנא היא מדרש אגדה עתיק המסודר לפי סדר הקריאות בתורה וההפטרות. יחד עם בראשית רבה וויקרא רבה, הפסיקתא היא ממדרשי האגדה הקדומים ביותר, מהמאות השלישית-החמישית למניינם.
במדרש תנחומא, כי-תצא, ו, מובאת שורה זו בצורה בהירה מעט יותר: "אל תהיו כסוס וכפרד שאין בהם בינה. ומה עסקו של סוס? אם אדם הולך ליתן לו מאכל וליתן עליו תכשיטין- בולם ועוקם צווארו ומבעטו, וכן הפרד. אבל אתם, אל תהיו כן, אלא..."