"חכמות בחוץ תרונה ברחבות תתן קולה: בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר" (משלי א, כ-כ"א)
בחוץ רינתה, ברחובות קולה, בראש המיות קריאתה ובפתחי שערים בעיר אמרותיה. בקטע הקרוב ננסה להבין את משמעותם של המקומות המוזכרים בפסוק השני, וננסה להסביר למה קריאת החכמה שייכת דווקא בראש ההמיות, ומדוע פתחי השערים הם המקום לומר דברים.
מהות הראש
"ויגדו ליותם וילך ויעמד בראש הר גרזים וישא קולו ויקרא ויאמר להם..." (שופטים ט, ו)
לאחר שאבימלך בן גדעון רוצח את כל שבעים אחיו, למעט יותם הקטן שהתחבא, הוא מתמנה למלך ע"י בעלי שכם. בעקבות סיפור המלכתו של אבימלך, עולה יותם לראש הר גריזים ונושא נאום שמורכב מסיפור על עצים שהלכו להמליך להם מלך ובסופו המסר הרלוונטי למצב, נאום שמפורסם בשמו "משל יותם". על מנת שיוכל לומר להם את משלו, עולה יותם, כאמור, על ראש הר.
מדוע צריך הר על מנת לשאת נאום? אפשרות אחת היא שעליה להר גריזים דווקא, מסמלת את מעמד הברכות והקללות שהתרחש על הר גרזים והר עיבל, ואולי מתאים לקללה/ברכה שמבטיח להם יותם. זו היא סיבה מהותית אך ניתן להציע סיבות טכניות אחרות: ממקום זה יוכל יותם לברוח מהר (כפי שעשה לאחר מכן) כמו גם שמן ההר שומעים יותר טוב (עלינו לזכור שבימי קדם לא היו מכשירי הגברה, כמובן, ובמקביל לא היו רעשים תמידיים בכל עבר) ומי שנמצא על ההר נראה ע"י יותר אנשים.
המיות משמעותם קולות, כמו המיית היונה. אולם אין אלו סתם קולות - ההמייה היא קול שמתחבא מאחוריו איזה געגוע, איזה רצון נסתר אפילו מבעליו. ראש המיות הוא, אם כן, מקום בולט שבו מדברים הרבה אנשים. אמנם אלו סתם דיבורים, אבל הם מחביאים מאחוריהם רצון להגיע למקום כלשהוא, רצון למצוא אמת מסויימת.
החכמה, אומר שלמה המלך, קוראת, מדברת וזועקת גם בהמון עם, גם במקום הכינוס של הציבור, במקום שכל מי שרוצה נמצא בו, ונמצאים הרבה אנשים. דווקא במקומות כאלה, שמטבע הדברים החכמה לא כל כך רצויה ונחוצה, במקומות שבהם כל זב חוטם ואנאלפבית יכול להיות, אעפ"כ יש לה, לחכמה, מה להגיד בנידון שם, יש יכולת להסתכל על הדברים גם מנקודת מבט של חכמה, של ידע ושל ניסיון - והאנשים צריכים את זה.
פתחו שערים
ובעז עלה השער וישב שם והנה הגאל עבר אשר דבר בעז... :ויאמר הגאל לבעז קנה לך וישלף נעלו: ויאמר בעז לזקנים וכל העם עדים אתם היום..." (רות ד, א-ט)
בועז, ביוזמתו, מחליט להיות הגואל: לקחת על עצמו את החזרת השדה שמכרה נעמי הישר אל חיק המשפחה שעליה הוא נמנה. אולם, בשביל להיות האדם הגואל, נזקק בועז לויתור של "פלוני אלמוני" אחד, שהוא הקרוב יותר אל נעמי וכלתה רות. בשביל לפגוש את אותו פלוני, הולך בועז לשער ושם הוא אכן פוגש אותו. באותו השער הוא גם מבצע את הקנין של השדה ואת נישואיו עם רות המואביה.
מסיפור זה נראה שהשער משמש כמקום המפגש המרכזי לעיר, מקום שבו כולם עוברים, כולל הזקנים. נראה שבעקבות זאת המקום הזה נהפך להיות מקום המשפט, מקום שבו מתבצעים הקניינים והמשפטים.
המקומות המתוארים בפסוקנו, בניגוד לפסוק הקודם, הומי אדם. לא מדובר במרחבים, ואפילו לא ברחוב ראשי, אלא במקומות שבמהותם הם מלאי אדם. המקומות הגבוהים שמהם נשמעים הקולות, וכן מקומות המפגש המסורתיים של העיר, גם בהם יש חכמה, חכמה מסוג שונה.
החכמה המתוארת פה היא חכמה מצומצמת דווקא, מכיוון שהיא חכמה המיועדת לציבור הרחב. בעוד שבפסוקים הראשונים מתוארת חכמה חפשית ומתפרצת, שכל אדם נוטל ממנה כראות עיניו, החכמה כאן היא חכמת בני האדם, חכמה שהיא היכולת להחליט החלטות, להכריע הכרעות ולהתנהל בעולם הזה.
יש איזו בקשה נואשת של ההמון, של האנשים, לחכמה. האנשים, למרות האקראיות שנראה שבה הם פועלים, רוצים להבין מה הם עושים, לדעת למה הם עושים דברים - שיהיה ברור להם בשביל מה ולמה הם חיים.
החכמה היא השלב הראשון לזה. על מנת שיהיה לנו כיווני חשיבה, על מנת שנוכל לחשוב על מה שאנו עושים, אנחנו צריכים אוירה, כיוון, של חכמה. החכמה נמצאת, והיא קוראת ואומרת לנו שתמיד נדע שיש גם הסתכלות הגונה והגיונית על מה שקורה, שהתנהלויותינו בחיים לא חייבות להיות רצף של בחירות אקראיות, שיש יכולת לעשות ולהסתכל, לחיות ולהתנהג, לפעול ולהרגיש מנקודת מבט שמקורה בחכמה.