ר' יונה בפירושו על מסכת אבות מסביר את הפתגם כך שלפני שאדם נכנס לבית המדרש קודם כל הוא צריך להיות אדם. ידועה השאלה מדוע אין ציווי מיוחד בתורה על המידות?
"הגאון מווילנא" בסוף פירושו על מגילת אסתר על הפסוק - "כי מרדכי היהודי…" מסביר שהמידות הן יסוד וכלל לתורה ולכן אין ציווי מיוחד עליהן, אלא טבועות הן ומצויות בתוך המצוות.
ר' יונה אומר שהתורה ניתנה לבני אדם, ההגדרה של בן אדם, פירושה - אין הפקר, לפני שאדם נכנס לבית המדרש ישנו בסיס מסויים עליו יסודותיו (של אותו אדם) מושתתים ולכן עניין המידות לא צוין כי טבעיות הן בתוכנו של האדם ואין צורך בציווי, התורה לא "נדבקת" במי שאינו אדם.
אך אל לנו לשכוח שישנו צד שני - "אם אין תורה אין דרך ארץ" - דהיינו, אדם לא יכול להגיע לרמה מוסרית גבוהה בלי תורה אלוקית. התורה מפתחת ומשלימה את הקיים באדם, מי שיש לו "רב" כמו הקב"ה (=תורה) יכול להגיע לשלמות ולהשלמה במידות.
בספרו "מורה נבוכים" מסביר הרמב"ם את עניין המידות באדם ולכאורה משתמעת סתירה בדבריו. בסוף פרק נ"ד אומר הרמב"ם שהמידות הן "הצעה והכנה למושכלות" ולא המטרה האמיתית ואילו בסוף ספרו זה, כותב הרמב"ם שהמידות וההנהגות הטובות הם התכלית.
אולם אין כאן סתירה, (אלא) יש מידות מסוימות שהן רק הדיעה, בסיסו של האדם, ויש מידות שמהן צריך האדם ליישם הליכותיו בבית המדרש שכן זהו האידיאל האמיתי. בהקדמה לפירושו על המשנה אומר הרמב"ם - "איש חכם וטוב" - האחד הוא אדם הצריך שחכמתו תדריך אותו לפעולות מתוקנות, שכן אדם חכם בלי מידות הוא אדם בעל אינטלגנציה ולא יותר מזה. לעומת זאת אצל אדם בעל מידות בלי חכמה, עדיף הוא על הראשון, אך עדיין ברמה של "לא עם הארץ - חסיד". ככל שאדם נעשה בעל מידות ערכיות גדול יותר כך הוא הופך לבית קיבול גדול יותר לקבלת חכמה גבוהה יותר.
ה"סבא מקלם" אומר שכאשר רוצים לתאר את משה רבינו, השליח המיועד לקבלת התורה, לא מתואר היכן הוא למד או מהי רמת האינטלגנציה האישית, אלא מידת בין אדם לחברו שבו. המידות בין אדם לחברו ואפילו בין הגויים (בנות יתרו) ואפילו עם בעלי חיים. רק אדם כזה יכול לענות תשובה למלאכי השרת שהתורה שייכת לבני אדם…
אם אין דרך ארץ אין תורה . . .
התורה ודרך הארץ שתי מידות שחייבות להיות באדם השלם. מה עדיף?
