"שבנו הביתה בתחושה שיש עולם יהודי ענק בחוץ, שישראל היא רק חלק קטן ממנו, אולי היא המרכז שלו, אבל היא חייבת לשמור על קשר, לחזק את החברות ולשתף פעולה" מספר נועם פואה, מדריך צו פיוס שנשלח יחד עם קבוצה של שבעה חניכים למחנה קיץ יהודי עולמי בן שבועיים בהונגריה.
בכל שנה מתקיים בהונגריה "מחנה סרוואש", מחנה הקיץ הגדול ביותר בעולם לנוער יהודי. 1500 בני נוער מ-25 מדינות מגיעים לשם, אחרי שעברו מיונים ארוכים בארצות המוצא. הם נשארים שם שבועיים, מטיילים, לומדים, מחליפים דעות, מתווכחים על יהדות ומתחברים.
השנה זכה מחנה הקיץ המשותף של צו פיוס לכך ששבעה מבוגריו נבחרו לצאת למחנה סרוואש. נועם פואה נשלח יחד עם שבעת בוגרי המחנה של צו פיוס למחנה בהונגריה כמדריך וליווה אותם במפגש עם יהדות התפוצות.
"במחנה השתתפו בני נוער יהודים בגילאים 8-18 מעשר מדינות שונות: ארה"ב, הודו, טורקיה, בלארוס, הונגריה, רוסיה ועוד. המשותף לכולם היא היהדות, אך השוני היה לא פחות מורגש. במהלך השבועיים שעברנו שם, בתוך יער ירוק, נפגשנו והתחברנו עם אנשים שונים מרחבי העולם. מרתק לראות את היהדות האחרת בכל מדינה ומדינה. המנהגים, המנטליות ההתנהלות השונה והקהילתיות המיוחדת בכל אחד מהמקומות גרמו לנו להסתכל בפרספקטיבה על מה שמובן מאליו לנו בתור אזרחי המדינה היהודית, לנו יש תחושת חיבור, קשר ושייכות גם בלי לחשוב על זה ולהתאמץ יותר מידי" משתף פואה בחוויותיו.
[embed]https://www.youtube.com/watch?v=78WeZf8d[/embed]
"השוני העיקרי שאני שמתי לב אליו, בינינו ובין בני גילנו הוא שהיהדות בחו"ל איננה נגועה במטען פוליטי וחברתי כמו בישראל. אני מניח שבתור מיעוט יהודי בחו"ל תחושת השייכת מתחדדת ועל כן נצמדים לסממנים 'חיצוניים' המגדירים את היותך יהודי כמו כיפה ותפילות, אבל זה לא אומר שאתה צריך להיות דתי. התפיסה שונה לגמרי! חבר"ה מארה"ב מסתובבים עם כיפה ביום יום אבל נוסעים בשבת. דתי? לא דתי? לא משנה. בעיניי, יש בזה משהו הרבה יותר פתוח ולא מתעסק בהגדרות כאלה או אחרות שהסביבה מכריחה אותנו להשתמש בהן".
פואה וחניכי צו פיוס פגשו חניכים שמתפללים שלוש תפילות ביום מבלי להבין עברית, הם פגשו מדריכים מרוסיה, שעשו עלייה לישראל בעבר וחזרו לארץ מולדתם כדי לחנך את הדור הצעיר. "הבנתי שהיהודים שם מחוברים ליהדותם, וישראל היא חלק בלתי נפרד מהיהדות שלהם, היא מגולמת בתפילות, במנהגים ובמסורות שאותם יהודים אלו מדקלמים השכם והערב".
פואה מסביר כי חברי המשלחת מישראל, לא אחת תהו מדוע חניכי שאר הארצות הקרובים ליהדות, אינם עולים ארצה. "הרבה אנשים אמרו לנו: 'די, תפסיקו להגיד לנו לעלות לישראל, טוב לנו במדינתנו, אנחנו מרגישים יהודים ותורכים,הונגרים, בולגרים וכו' בו זמנית"' פואה מתאר זאת כדבר שהיה מפתיע בעיניו. "לנו בתור ישראלים יש את המובן מאליו, נולדנו בישראל בבית יהודי וזו בחירה קלה להישאר פה. החוצפה היא הביקורת שאנחנו מפנים כלפי אלה שלא עושים עלייה ולא מגיעים לישראל. בעיני קהילות יהודיות חזקות בארצות התפוצות זה עניין חשוב שאין כדוגמתו. לא בסתירה ליהדות ישראל או לעלייה אלא פשוט אורך חיים אחר שאנחנו צריכים ללמוד לקבל ולהכיל ולהבין שהוא לא פחות טוב ונכון מאיך שאנחנו חיים, לצד זה, הרבה מכירים את ישראל, מבקרים בה וחלקם רוצים לעלות".