התפללתי ליד משפחת די בחג. לאחר שעבר על קהילתנו ימים מאוד לא פשוטים, בעת כניסת החג נכנסת משפחת די לבית הכנסת- זקופי קומה ובראש מורם.
-
עוד באותו נושאמצמרר: הרב אברהם סתיו מצא פתק שכתבה לו הנרצחת בפיגוע
09/04/23 13:02
בבוקר אני מגיע כמה דקות לפני התפילה. משפחת די כבר שם. הרב ליאו רואה אותי, וניגש אליי ומציע לי חיבוק חם ואוהב, ומאחל לי חג שמח. אבל עדיין, בבית הכנסת עדיין מרגישים את המתח שבין העצבות לשמחה. שליחי הציבור מתקשים למצוא את האיזון שמתאים לקהילה. ראבק, זה קשה.
אב המשפחה מחבק את ילדיו הנותרים בהלוויה צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90
תפילת הלל עם משפחת די בבית הכנסת
מזמור ראשון - לא שרים. טוב, אולי החזן לא מרגיש שמתאים להתחיל בשירה. אולי המזמור הבא. מזמור שני "בצאת ישראל ממצרים" - החזן לא שר. הלב מתחיל להרגיש את האבלות, אני מתחיל להבין שאת הכלל האחרון של חג הפסח אנחנו כבר לא נשיר.
עצב, כאב, דמעות של ממש.
אבל באותו הרגע הרב ליאו קם ממקומו, ונע במהירות לכיוון החזן. הרב ליאו מניח בעדינות את ידו על החזן, מחבק אותו, ולוחש משהו באוזנו. החזן, מסתכל על הרב ליאו ומיד פותח בשירה שמרוממת את הנפש לגובהי מרומים. "מה לך הים, כי תנוס". כאן והלאה, שרנו. שרנו ביחד. את כל ההלל.
חיבוק קהילתי של תושבי אפרת צילום: Gershon Elinson/Flash90
מה אמר לו הרב ליאו? ניגשתי אל החזן אחרי התפילה, ובקשתי אם הוא מוכן לשתף איתי את מה שענה לו הרב ליאו. "Please, make it joyous", "אנא, שהתפילה תהיה משמחת", וכן היה, משמח, וקצת עצוב. אבל בעיקר בעיקר - מנחם. עם ישראל חי!