לפני מספר שנים פנתה אליי אישה גרושה לצורך ייעוץ משפטי, נכנה אותה רותי. בניגוד לנשים אחרות שאותן אנחנו רגילות לייצג, אותן אלה שמחכות תקופה ארוכה ומתסכלת עד לרגע קבלת הגט, רותי הצליחה להתגרש כעבור זמן קצר ביותר: חמישה שבועות בלבד לאחר הרגע שבו הגישה את תביעת הגירושין. ואולם הסיפור שרותי תיארה באוזניי היה מורכב מאוד.
רותי סבלה במהלך כל חיי הנישואין מהתעללות מסוגים שונים, ולאורך כל הדרך בעלה הצהיר באוזניה שעליה לדעת שהוא לעולם לא ייתן לה גט ועל כן אם תפנה לבית הדין הרבני – מדובר בקרב אבוד מראש. ואולם באופן מפתיע יום אחד, לאחר כ-15 שנות נישואין הציג בפניה הבעל "הסכם" גירושין שניסח עורך דין מטעמו, שעל פי תנאיו עליה לוותר על חלקה דירת המגורים המשותפת הרשומה על שם שניהם, ובתמורה היא תקבל את הגט באופן מיידי. רותי חתמה על ההסכם משום שחשבה שזו הדרך היחידה העומדת בפניה להימלט מחיי נישואין קשים, ולאחר שחתמה ההסכם אושר בבית הדין הרבני, וכאמור, כעבור שבועות ספורים היא אכן קיבלה את הגט. מאותם נישואין קשים יצאה רותי מנושלת מכל נכס או משאב כלכלי.
אין צורך לומר שרותי לא נכללת בשום "ספירה" של מספר מסורבות הגט של בתי הדין הרבניים – ואפילו אינה מוגדרת ככזו על ידי ארגוני נשים שעוסקים בתחום, אבל אין כל ספק שהיא אחת מאותן הנשים ששילמו מחיר כבד על מאפייניו של הסדר הנישואין ההלכתי שאפשרות היציאה ממנו תלויה לחלוטין ברצון הצדדים, ובעיקר ברצונו של הבעל.
נזכרתי בסיפורה של רותי כאשר קראתי כתבה חדשותית באתר "כיפה" שלפיה רבנים מהציונות הדתית התבטאו נגד חתימה על הסכמי קדם נישואין. אני מרשה לעצמי להתייחס לנאמר מאחר שעלו בדבריהם טיעונים רעיוניים ועובדתיים בעיקרם ולא הלכתיים. טענה אחת שעלתה הצביעה על כך שמספר מסורבות הגט היא "תופעה מצומצמת" ולכן אין סיבה אמתית לחפש פיתרון עבור בעיה שלכאורה "לא קיימת". ואולם התוצאה הקשה שאליה נקלעה רותי – כמו גם נשים נוספות- מגלמת את ההבנה שלתופעת סרבנות הגט מופעים שונים וביטויים שונים, ולא כולן יזכו בתואר הלא נכסף – מסורבות גט.
חלק מהנשים "רק" ייסחטו בתמורה לגט, חלקן אולי לא יעזבו מערכות יחסים לא מתפקדות במשך שנים ארוכות מתוך הבנה שממילא לא יצליחו להשיג גט, וכל הללו לא יכונו "מסורבות גט" ולעיתים בית הדין הרבני לא ידע על קיומן. אף נשים שלא הצליחו להוכיח עילת גירושין הלכתית לא יוכתרו בבית הדין כ"מסורבות גט" גם אם במשך שנים הן חיות בפירוד מבן זוגן.
בשפה המשפטית התוצאה שאליה נקלעות נשים כמו רותי מכונה "התנהלות בצל המשפט". כלומר: עצם הידיעה על קיומם של יחסי כוחות ברורים במשפט הגירושין גוררת את בעלי הדין להתנהל באופן מסוים, למשל מביאה נשים לוותר על נכסים שהן זכאיות לקבל על פי דין. ומכאן שאפילו אם נתעלם מהמספרים הרשמיים של בתי הדין אודות מסורבות הגט, שאינם "אפסיים", חשוב להבין שאדוות התופעה חלות ומרחפות כמעט מעל כל תיק גירושין. החרדה של כל אישה שמא בעלה ישתמש בכוח שלו למנוע ממנה את חירותה, והידיעה של שני הצדדים שבידיים שלהם הופקד כוח רב שמיתרגם להתעללות בצד השני, עומדים בצילם של תיקי גירושין רבים ומשפיעים על התנהלותם.
היקפה הנוכחי והנרחב של תופעת סרבנות הגט וההשלכות המשניות של איום סרבנות הגט על כל אישה ובמידה מסוימת – על כל איש, הן ביטוי יחסית חדש בהיסטוריה היהודית מסיבות היסטוריות וסוציולוגיות שונות, למשל העלייה בשכיחות הגירושין, חלוקת רכוש שוויונית שלא הייתה נהוגה בעבר. ולנוכח אותה תופעה, בעשרות השנים האחרונות ניסחו רבנים חשובים יחד עם נשים תלמידות חכמים בישראל ובארצות הברית הסכם קדם נישואין שמטרתו לצמצם את אפשרות הסחיטה בגירושין וסרבנות הגט.
בניגוד לאמור בדברי הרבנים החשובים, להסכמים הללו תועלת אמתית וניכרת, וזאת נוכל להגיד מניסיוננו. אני חזיתי בעיני במספר מקרים שבהם בעל שקל ואף הצהיר שיעכב את הגט והספיקה שיחה שבה הוזכרה התחייבותו בהסכם על מנת להסיט אותו מכוונתו המקורית. וזאת, בנוסף לעובדה שההסכמים מנוסחים כך שהם אמורים להיות תקפים ונאכפים בבתי המשפט האזרחיים. אותם הסכמים לא "מעודדים גירושין", שכן תפקידם מצומצם בסך הכול לריכוך כוחם של הצדדים מהאפשרות להתעלל ולסחוט זה את זה.
כאשר חז"ל ביקשו להתמודד עם תופעה כמעט הפוכה – החשש שגברים יגרשו נשים בקלות יתר (לפחות לעמדת מי שסובר שהכתובה היא לא מדאורייתא) – תוקנה הכתובה, שהיא היא למעשה הסכם קדם נישואין שאנו נוהגים להקריא בשעת החופה בפאר והדר. אם נרצה לדבוק בעמדתם המוסרית של חז"ל, הרי שבימינו, כאשר עוולה ומצוקה מסוג אחר באה לפתחנו, החובה שמוטלת על כתפי חכמי וחכמות דורנו היא תיקון הסדר שיציל עשוקה מיד עושקה. אותו הסדר שעליו שקדו תלמידי חכמים הוא הסכם קדם נישואין ופרקטיקות נוספות כמו תנאי בקידושין, המוסיפים מעטה של צדק, נעם ואף קדושה לנישואין כדת משה וישראל.
ניצן כספי שילוני היא מנהלת משפטית של מרכז צדק לנשים שפיתח את "שטר לנישואין בצדק", חברת קולך ומגישה במשותף עם רבקה לוביץ את הפודקאסט "מבקרות ברבנות".