"ננצח את החרדים ונמנה בקרוב רב ציוני דתי לירושלים"

יום ירושלים הוא ככל הנראה היום הצפוף ביותר בלו"ז של דוד הדרי. הדרי, סגן ראש עיריית ירושלים מטעם המפד"ל ומחזיק תיק הכספים, חי את ירושלים ונושם אותה: הוא נולד בה ומתגורר בה עד היום; הוא חבר הדירקטוריון של החברה העירונית "אריאל", מכהן בהנהלת מוזיאון מגדל דוד ויו"ר המכללה הירושלמית לפיתוח מנהיגות קהילתית; ומעל לכל - הוא חבר מועצת העיר מזה שנים רבות, ואחד האנשים הקרובים ביותר לאוזנו של ראש העיר, ניר ברקת.

ממש לפני יריית הפתיחה לאירועי 45 שנים לאיחודה של העיר, שוחחנו עם הדרי על כמה מאתגריה של העיר הזו, ועל הסוגיות המטרידות את הציונות הדתית.

יוקר המחיה הוא אכן בעיה חמורה, ונדרשת כאן פעולה של הצלה. צריך להציל את ירושלים, ממש כך. בירושלים מתגוררים 40% ערבים והמאזן הדמוגרפי לא פועל לטובתנו. אם לא נצליח להביא צעירים לירושלים, בעוד עשרים שנה הציבור הערבי יהיה כמעט רוב בעיר.

הבאת זוגות צעירים היא משימה לאומית ממדרגה ראשונה, אבל העירייה לא יכולה לפעול בתחום הזה לבדה. אנחנו בהחלט משתדלים לעשות את מה שאנחנו יכולים: אנחנו מעודדים קבלנים לבנות דירות קטנות יותר במקום דירות של חמישה חדרים, וכך למשוך זוגות צעירים; אנחנו יוצרים מקומות עבודה חדשים ומפחיתים את הארנונה לעסקים; אנחנו מקיימים המון אירועי תרבות לצעירים בעיר, מכל הגוונים ומכל הזרמים. כל זה טוב ויפה, אבל אם רוצים לפעול כמו שצריך, צריכה להיות התערבות ממשלתית, עם מענקים, עם משכנתאות. רק כך נצליח.

ולמרות זאת, יש תחושה שהרבה אנשים עוזבים את ירושלים. זוג דתי צעיר לא בהכרח יראה את עתידו בעיר הזאת. הוא יעדיף ללכת למקום צעיר ומתחדש. מודיעין, למשל.

יש לי חדשות בשבילך: אין הגירה שלילית של ציונים דתיים. ההפך הוא הנכון. גני הילדים ובתי הספר הציונים-דתיים מלאים. אין נהירה המונית של אנשים אל מחוץ לעיר, יש בודדים שעוזבים את העיר - חילונים, ציונים-דתיים, וגם לא מעט חרדים. רוב הזוגות הצעירים והמשפחות שעזבו למודיעין עשו זאת בגלל בעיות תעסוקה ובגלל מחירי הדיור הגבוהים. מודיעין היא עיר חדשה וצעירה. זוג צעיר יחשוב פעמיים אם לגור בפסגת זאב, שם המחירים יקרים והמשפחות מבוגרות, או לגור במודיעין, שהיא יותר זולה ויותר צעירה.

נשמע שאתה יכול להבין אותם.

שמע, אני לא יכול להכריח אף אחד לאהוב את ירושלים ולהישאר בה. ירושלים היא לא תל אביב. היא עיר הקודש, היא הבירה שלנו. אני מרגיש את זה וחי את זה. את ירושלים צריכים לאהוב. מי שאוהב אותה לא יכול לעזוב, אבל אני לא יכול לשכנע אף אחד לאהוב אותה.

(צילום: עיריית ירושלים)

עוד תופעה שמתרחבת היא הביצה הירושלמית - סטודנטים דתיים צעירים שמתגוררים, אלה לצד אלה, בשכונות כמו קטמון ורחביה. איך אתה רואה את הדברים?

התופעה הזו מוכרת לי מאוד. אני מבין שמדובר בצורך של חבר'ה צעירים לגור ליד אלה שדומים להם, אבל אני חושב שאסור לנו לתת לזה לגיטימציית-יתר. בסך הכל, גם הם וגם אנחנו חושבים שיותר טוב שכל אחד יבנה את ביתו ואת משפחתו ולא יתבוסס במשך שנים בביצה, טובה ככל שתהיה. הביצה משרתת צורך של שנה, שנתיים או שלוש, אבל היא לא תחליף למשפחה, היא לא פיתרון קבע. תפקידם של המחנכים והרבנים והמנהיגים לעשות הכל על מנת שהחבר'ה האלה יראו בזה תופעה זמנית, משהו שהוא נחמד ועונה על צורך של שנה או שנתיים, אבל לא משהו שמתקיים לאורך שנים.

כבר כמה שנים שהציונות הדתית מחכה להכתרתו של רב ציוני-דתי בירושלים. האם יש עוד סיכוי שזה יקרה?

בוודאי שיש עוד סיכוי, ואפילו סיכוי טוב. הנושא של בחירת רב ציוני-דתי לירושלים היה חלק מההסכם הקואליציוני של סיעת המפד"ל-איחוד לאומי עם ראש העיר ניר ברקת, הסכם שחתמו עליו ברקת ונציגי הסיעות החרדיות. ראש העיר מחויב לנושא הזה ופועל למענו כל הזמן, וכרגע החרדים הם אלו שמונעים את בחירתו של הרב אריה שטרן לרבנות העיר. הם עושים זאת על ידי כל מיני ערעורים שונים ומשונים על הנציגים הציונים-דתיים שנבחרו לגוף הבוחר, אבל אני מאמין שננצח בסוף.

כשהתחלנו את התהליך הזה הרבה אמרו לי: אין שום סיכוי שזה יקרה. בירושלים לא היה ולא יהיה רב ציוני דתי. כיום אני בהחלט יכול לומר שהסיכויים לכך הם גבוהים מאוד. אני לא אומר שזה כבר בידינו, יש עוד כברת דרך לעשות, אבל בסופו של דבר, אני מאמין שזה יקרה תוך זמן קצר.