אחרי נפילתו של ערוץ ”תכלת“ ולמרות יחסו המורכב של הציבור הדתי אל הטלוויזיה, יש עוד מי שמעז. מאז המבצעים בסיירת שקד, נפגש מוטי שקלאר עם חברי הצוות איתם לחם בבחרותו ויחד הם לומדים היום תורה - דתיים וחילונים. בכל נבחרת סוגיה תלמודית ונושא חשוב שעולה, הרכב החברים הוכיח לשקלאר שאפשר לעשות כאן תרבות אחרת. את האווירה בפורום הלימוד הוא ינסה בקרוב להעביר אל הטלוויזיה בדמותו של ערוץ מורשת שלטענת שקלאר - "מכוון אל המיינסטרים הישראלי שמחפש את הגבוה והמעבר".
לעניין את החברה החילונית בישראל זה אתגר אחד, אך לא פחות מכך יהיה זה אתגר לחבר בין המגזר הדתי למכשיר שכה רבים דיברו בגנותו. השאלה אם שקלאר יפול כמו קודמו ערוץ ”תכלת“, או שמא יעשה את המהפך שקיווה לעשות בהיותו יו"ר רשות השידור.
אז מה מוטי, ערוץ חדש?
”יש עוד זמן והרבה מאוד עבודה אבל כן, בקרוב יהיה לנו בישראל ערוץ מורשת חדש“.
אף פעם לא הקמתי ערוץ. איך בכלל עושים את זה?
”או וואו, איך אפשר לענות על שאלה כזאת? זה מכרזים, תכנית כלכלית, עבודה על תכנים, הרבה מאוד אישורים. אני לא לבד ויחד איתי פועלים טל ברקאי מנהל התוכן ודויד שריקי המנכ"ל. זה פרויקט שצריך להקדיש לו כמה שנים ועבודה קשה. לא פשוט“.
אז לפחות ספר קצת מה עומד מאחורי הפרויקט.
”אני רוצה שהערוץ יהפוך לאופציה נוספת לאותם אזרחים במדינה שרוצים דברים מיוחדים לדופק הישראלי-יהודי ושיהיו יותר מורכבים ועמוקים מהטלוויזיה של היום, שברובה משדרת תכניות בידור וחדשות. אין תכניות שמשקפות תוכן עמוק ומעניין וזו נקודה חשובה לשיח היהודי-ישראלי שמתנהל ביתר שאת והוא חלק מהרנסנס היהודי בחברה הישראלית, שהיא לא מגזרית. בגלל היותה של הטלוויזיה בידורית, היא הולכת למכנה המשותף הרחב ביותר מתוך רצון לעשות תכניות שמדברות אל כולם“.
דווקא נשמע טוב. מדוע אתה חושב שזה רע?
”כי מלבד שתוכן עמוק לא בא לידי ביטוי ותוכן איכותי כמעט לא נראה על המסך, לא פחות מכך, רוב החברה הישראלית לא שם. יש הדרה של מרבית החברה הישראלית בתכניות המרכזיות. כשהייתי ברשות השנייה עשיתי סקר - מי מופיע על המסך בתכניות אירוח, אקטואליה וחדשות? התברר ש-66% מהמוזמנים לתכניות כאלה היו אשכנזים, חילונים שגרים בגוש דן.
”קח למשל את החרדים, התקשורת היום לא יודעת כיצד להכיל אותם ולשקף אותם. פעם התקשורת הייתה עוסקת בדברים החשובים והיום היא קודם מחפשת מה מעניין ורק לאחר מכן מה חשוב. התקשורת הפכה לבידור שממקסם צופים במודל הריגוש. זה מודל קצר רוח וזמן שמחייב עוד סיפור ועוד וכך נוצרת חברה עם תקשורת ללא עומק ורוחב. זו הסיבה שהחדשות עוסקים בחד-ממדיות של שחור לבן כי זה מה שמייצר דרמה. הרי ברור ששחור לבן זה לא המציאות, המציאות הרחבה יותר מגוונת.
”בערוץ החדש אנחנו רוצים ליצר דברים עמוקים שמדברים בשפה משמעותית אבל גם שיהיו מעניינים. הערוץ למעשה יעסוק בתוכן של תרבות יהודית, היסטוריה ותפוצות, זהות וכל דבר שהכותרת שלו היא משמעותי וערכי“.
מוטי, אתה נשמע כמו הרב שי פירון.
”לא מזמן שמעתי אותו אומר שהגיע הזמן שמערכת החינוך לא רק תלמד, אלא תיתן גם מקום לערכיות. ואני אומר, אם הטלוויזיה היא מקום מתווך ומשקף, אז הגיע הזמן ליצר גם ערוץ שלא יתבייש במינוח ’ערכיות‘ ויביא זאת לידי ביטוי במסך. בדרך הזו אתה נהיה ערוץ שמכוון לצורך הגבוה של האדם ולטובת הרבדים היותר עמוקים שקיימים בכל אחד מאתנו. איפה כתוב שטלוויזיה צריכה להיות נמוכה? כבר היום יש בעולם ערוצים כאלה שמצליחים. נכון, צריך שפה עכשווית וטלוויזיונית אבל אלה כלים באמצעותם ניתן לייצר תוכן כזה“.
ומדוע שלא תיפול כמו 'ערוץ תכלת'?
”להגיד שערוץ תכלת נפל זה קצת מוגזם, הוא עשה דברים טובים מאוד. הערוץ הוסר מסיבות כלכליות כי לא הייתה לו אפשרות לכלכל את עצמו. נאסר עליו לשדר פרסומות ואי אפשר לבנות ככה תכנית כלכלית. בנוסף, לא כולם יכלו לצפות בערוץ אלא רק מי שהיה לו יס. בניגוד לכך, ערוץ מורשת ישדר פרסומות וירוויח כסף ויהיה בחבילות הבסיס של הוט ויס ובערוצי עידן פלוס.
”אבל מעל לכל, אנחנו נמצאים היום ברנסנס שלא היה בתקופת ערוץ תכלת. כבל פעם שעוסקים בתחום של יהדות וישראליות, אם זה בערוץ 2 או ברדיו, זה יוצר הרבה מאוד עניין. זה מעסיק היום יותר ויותר אנשום. תראה איך כולם מדברים היום על דת ומדינה, כל דבר שנוגע לעולם היהודי מעניין את החברה הישראלית. למוסיקה יש יכולת לחוש את רחשי הלב של החברה הישראלית וכל המוסיקאים כמעט עוסקים היום במקורות בריח יהודי ישראלי. ישנם זרמים תת קרקעיים בחברה הישראלית ואני רוצה להיות שם, לשחות בהם. למה אתה חושב הייתה מחאת הקיץ?“.
המחאה הייתה על המצב הכלכלי. לא?
”אני חושב שברובד עמוק יותר הציבור הישראלי רצה באמת להיות שייך. זו הייתה התוגה של כולם ובגלל זה גם כולנו התחברנו לאריק איינשטיין ז"ל, בגלל שהוא גרם לנו להרגיש שייכים מעבר לקיום הפשוט שלנו. אם יהי ערוץ שידע לתרגם את זה בתכנים מעניינים הוא יצליח. עוד נקודה“.
ואם אתה טועה, ואם אין באמת רוחות כאלה בחברה הישראלית שמבקשות את המעבר?
”אם אין ביקוש אפשר לייצר אותו, אם אכן קיים צורך. לפעמים ההיצע מייצר ביקוש. בעולם הכלכלי נהוג ללכת רק על ביקוש אבל לפעמים אתה חש התחלה של צורך ומציע מוצר שיעורר את הביקוש. רק לאחרונה ראינו את 'שטיסל' ו'מקימי'. יש כבר ביקוש“.
אתה חושב שהמגזר הדתי יפתח לערוץ החדש? זה מגזר בעל יחסים מורכבים עם הטלוויזיה.
”יש במגזר גישה ששוללת את הטלוויזיה מכל וכל. אין ספק שעצם הרעיון שאתה מייצר את התמונה כחזות הכל היא בעייתית. בתרבות היהודית ככל שערכים מופשטים כך יש יותר עומק ועצמה. 'לא תעשה לך תמונה' בעיני זה דבר אדיר שבא ואומר - 'אל תגשים כל דבר'. כשאתה מראה משהו, אתה בהכרח מקטין אותו או את עוצמתו. אנחנו יודעים שהברכה שורה במקום הסמוי מן העין. הטלוויזיה למעשה טוענת שמה שמעניין זה רק הרגע והרגע שלאחריו. כמו זיקוק שמתכלה מהר וצריך עוד זיקוקים. זה עומד מול תפיסה יהודית שהיא יותר מעגלית, הדברים חוזרים על עצמם כמו חגים ושבתות, כלומר הרגע ממשיך להתחדש ולגעת ברבדים עמוקים בכל פעם. נקודת החכמה היא ליצור התחדשות במודל המעגלי. אם אתה שואל אותי מה אני מעדיף: שיעור, הרצאה, לימוד תורה או טלוויזיה? בוודאי שאני מעדיף חוויה משמעותית יותר כי הטלוויזיה היא שטחית“.
אוקיי, ששכנעת למה לא, אבל למה כן? למה אתה בכל זאת נמצא שם?
”כי עם כל זה שאני מניח שיש חוויות משמעותיות יותר, ועם כל הבעיות שיש בטלוויזיה, היא נמצאת כאן והמדיום הזה משפיעה עדיין יותר מכל מדיה חדשה. יש לה כוח אדיר. היא מעצבת את התרבות, מייצרת סדר יום, קובעת דימויים, קובעת מי ומה חשוב ומה לא. זו המציאות, אם אוהבים ואם לא. אז מה, לברוח ולהגיד - לא יהא חלקי עמהם? אני לא רוצה להתייחס רק למציאות קיימת, אלא גם למציאות שאני רוצה שתהיה. לכן אני נכנס פנימה כדי לטפל בדבר היקר הזה. יהיה זה חסר אחריות אם הציבור הדתי יתרחק ויברח מלהתעסק בטלוויזיה“.
והטובים לטלוויזיה? בדומה למה שאורי אורבך אמר?
”אני לא רוצה שדתיים ישתלטו אלא ישתלבו. הטלויזיה משקפת התרחשויות שעוברות עלינו בחיי החברה הישראלית ואי אפשר שלא להיות בפנים כי שמך לא ישמע. כבחור צעיר הגעתי לנהל את מדרשת הגולן ולהחליף את אברהם ליפשיץ. המטרה שם הייתה לבסס את המדרשה על מפגשים בין ציבור דתי וחילוני. כבר אז ראיתי את החשיבות של תקשורת, של הדימוי והסטיגמה והיה לי ברור שבזה אני הולך לעסוק. הפנייה הראשונה מחינוך לתקשורת הייתה כשהקמנו את בית הספר לקולנוע ”מעלה“. משם הגעתי לאן שהגעתי. אפשר לוותר ולהזניח, זה תמיד אפשר. החכמה היא לייצר אלטרנטיבה. צריך לייצר שיח עם הציבור החילוני כך שיחד איתו, שיש בו לא פחות אנשים עם גישות ערכיות ורצון עז לעסוק בזהות יהודית, נייצר אלטרנטיבה“.
אתה מדבר הרבה על בעיות בטלוויזיה שלנו ומדבר על אלטרנטיבות, אבל הרי אתה הייתה שם. היית ברשות השנייה וברשות השידור, במקומות שאפשר לשנות אבל הדברים לא השתנו.
”בישיבת מרכז הרב למדתי הרבה מאוד דברים. אחד מהם היא הכרה בתהליך. מי שחושב שהוא מגיע למקום ומשנה אותו במאה שמונים מעלות, חי בסרט. לא סתם כל תלמיד ב'מרכז' לומד את המדרש המפרסם על רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא, שהיו בבקעת ארבל וראו את איילת השחר ואמירתו של רבי חייא: ”כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל שהיא הולכת היא רבה והולכת“. אנחנו חיים בעולם תהליכי ואנחנו רק גרגיר אחד מתוכו. אני אולי גרגיר חשוב ואולי גם משמעותי אבל בסך הכל גרגיר שהוא חלק מתהליך גדול הרבה יותר ממנו“.
מה דעתך על הביקורת שנשמעת על רשות השידור? צריך לסגור אותה?
”אני נזהר מלדבר על מקומות שבהם עבדתי, ואסתפק בלהגיד שאנחנו חייבם שידור ציבורי, שמפעילים אותו האנשים הכי טובים“.
טוב, אז אחרי ערוץ מורשת השלב הבא תהיה הפוליטיקה. תודה שאני צודק.
(צוחק) ”תראה, אין לי תשוקה מיוחדת לעניין וכשאתה נמצא במקום אחד אתה צריך לחשוב רק עליו ועל על השלב הבא, אבל אני בהחלט לא פוסל. אני חושב שהזירה הפוליטית היא חשובה מאוד, יותר מאשר נדמה להרבה מאוד אנשים. אני לא מאלה שמזלזלים במקום הזה, חברי הכנסת והוועדות חשובים ועושים עבודה ואני שמח שאנשים טובים נכנסים לשם. זה לא אומר שמחר אני רץ, כן?“.
לא מחר, בהמשך.
”אולי. אלוהים גדול“.
לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il