קרובת משפחה שלי החליטה לעשות עליה והגיע מאמריקה הרחוקה לארץ הקודש. מכיוון שלבעלה יש מפעל בארה"ב שהוא לא יכול לעזוב אז בשלב הזה לפחות הוא מגיע לארץ אחת לשבועיים. עד כאן הכול טוב ויפה, סיפור על צינות ועליה, אבל משהו מאיים על הניסיון הנועז הזה של קרובת המשפחה שלי. זו לא בעיה ביטחונית וגם לא בעיה כלכלית אלא שביתת מורים שמסרבת להסתיים. הכיצד? יש לה לקרובת המשפחה שלי שני ילדים בגיל תיכון שהגיעו לארץ בקיץ והיו אמורים להתחיל את שנת הלימודים שלהם באחד מבתי הספר בירושלים. מטבע הדברים כמעט ואין לילדים האלו חברים בארץ, הם לא מכירים כאן אף אחד . במהלך חיים רגיל זאת לא הייתה אמורה להיות בעיה כל כך גדולה, הם בחורים צעירים ונחמדים אפילו מדברים עברית ובקלות (יחסית לעולים חדשים כמובן) היו יכולים לרכוש להם חברים רבים בבית הספר. הבעיה היא שלמעלה מארבעים יום בתי הספר בארץ שובתים. במשך כל פרק הזמן הארוך הזה הם בבית, בלי חברים, בלי מסגרת ובלי אפשרות להתחיל להשתלב במקום החדש אליו הגיעו.
כמי שעוסק בחינוך יש לי סימפטיה מאד גדולה למאבקם של המורים, אני חושב שאם יש נושא במדינה שעד עכשיו לא קיבל את ההתייחסות הראויה זהו נושא החינוך. נכון שנשק השביתה הוא נשק מאד יעיל בקרב על תיקון המצב הזה, ויכול להיות שיש גם אמת בטענה שלפעמים יש מחיר מסוים שצריך לשלם בטווח הקצר בשביל לעשות שינוי לטווח הארוך אבל ארבעים יום זה כבר קצת יותר מדי.
משמעות הדברים לא אומרת שצריך להפסיק את המאבק ניתן להמשיך אותו בכל מיני אופנים, ניתן לשבש לפרקים את סדרי הלימוד, לקצר את הימים, לשבות יום אחד בשבוע ולעשות עוד הרבה מאד פעולות מחאה אבל אם יש מחנכים בישראל, הם לא יכולים לאפשר למצב כפי שהוא להימשך.
חינוך כמו שאומרים גם המורים הוא לא רק מקצוע הוא דרך חיים. מחנך אמיתי מוכרח ללמד, מוכרח להיות מעורב, הוא מרגיש צורך מאד עמוק להעניק לתלמידים שלו. מחנך אמיתי מחובר אל תלמידיו בקשר נפשי ורואה את עצמו אחראי להם, אם הוא מסוגל להפקיר פרק זמן כל כך ארוך את תלמידיו לחסדי הטלוויזיה ומשחקי המחשב כנראה שגם הוא נושא באחריות למשבר אליו נקלע החינוך.
על המורים לגלות עכשיו שאר רוח ולחזור אל הכיתות ואל מלאכת הקודש שלהם, גם בלי להגיע להסכמים עם האוצר, בשלב הזה יש לתעל את המאבק לאפיקים אחרים. הרווח שהמורים יכולים להשיג במהלך כזה הוא משולש. הרווח הראשון הוא בכך שהתלמידים יחזרו ללמוד ולא יסתובבו ברחובות, זהו כפח שאמרנו אינטרס של כל מחנך. הרווח השני הוא התדמית של המורים שתצבור נקודות מהראיה שיש במעשה לכך שלא רק המשכורת יקרה לליבם אלא גם התפקיד בו הם נושאים. והרווח השלישי הוא שאחרי שהוכחה נחישותם של המורים להביא לשינוי אמיתי הם יכולים עדיין לשמור לעצמם את היכולת במידה והממשלה לא תעשה מעשה לחדש את המאבק. במצב כזה במקום שהלחץ יופעל עליהם להיכנע לדרישות ולחזור ללמד הלחץ יופעל על הממשלה והאוצר שלא לאלץ את המורים לחזור למצב הבלתי נסבל בו אנחנו נמצאים היום.