צה"ל והמגזר הדתי- דקה לפני מפגש הרבנים הערב
"צדקנו", אומרים נציגי ארגונים מסויימים המנסים להוכיח את דרך התנהלותם הדורסנית מול צה"ל.
בשורות הבאות אנסה לטעון, מדוע המציאות הפוכה, ומדוע נציגי הציונות הדתית שיושבים היום עם הרמטכ"ל צריכים להתנער ממבעירי הבערות והסכסכנים.
נתחיל מכך שלפני כל השינויים שנעשו בשנה וחצי האחרונים, הרמטכ"ל הקים פורום מייעץ שבו נכחו נציגים ממגזרים שונים, ומבחינת הציבור הדתי היו חברים בו הרב רפי פרץ והרב יגאל לוינשטיין. ראוי שהציבור הדתי ישאל מדוע עבודת הפורום הופסקה ומדוע השיח נדם. זאת משום שמאז החל מאבק שלצערי כל הכלים היו כשרים בו. המאבק כלל סדרה של כתבות שרובן עסק בזוטות תוך ניסיון לצייר את הצבא כ"גוזז זקנים", "חונטה" (על פי הרב טאו), ומילים כמו "יהרג ואל יעבור" נזרקו לחלל האוויר בקלות רבה מידי. ארגונים הנמצאים בקצה החרדי לאומי, הוסיפו שמן רב למדורה הקטנטנה שניתן היה לכבות בקלות, וכעת, לאחר שנוצרה אש גדולה, הם אומרים "אמרנו לכם שיש אש".
ראשי הצבא ראו את המתקפות. לחלקם קשה להבין מדוע הציונות הדתית פתאום נגדם. למרביתם קשה להבחין בין קו לקו ובין צו לצו וכך הגיע שלב שבו האוזניים כבר נאטמו. אין לנו יכולת להתמודד עם כל התסבוכת הזו, חשבו שם.
מנגד, מי שמוביל את ההפחדות משמאל, כאילו מחר יהיה מרד של אלפי חיילים דתיים, ראה באותם קמפיינים מגזריים, שלא רואים שבצבא יש עוד אנשים מלבד החייל הדתי, את התממשות טענותיו.
וכך, קיצוני שני הצדדים הזינו אלו את אלו. אלו מראים שעל הצבא השתלט השמאל הקיצוני ואלו מראים שעל הצבא השתלט הימין הדתי הקיצוני. ריאקציות מתרחשות גם בתוך הצבא עצמו ונוצרה כניסה חדה של ערכים מסויימים - כתיקון להשתלטות והניכוס שניסה אגף תודעה יהודית לעשות בזמנו.
התבערה גוברת ובאמצע נמצא הצבא שאמור לעסוק בכלל בנושאי ביטחון.
ומשם גם מתחילים הספינים. ספין אחד למשל הוא שפקודת הזקנים שונתה בגלל פעילות אחד הארגונים שהציף תלונות בכלי התקשורת. אלא שבמציאות היו גורמים רבים אחרים (גם אנחנו) שפעלו לתקן דברים בצורה של שיח אמיתי וכנה. ראש אכ"א הקודם עשה טעות ושלח להם מכתב על מנת לרצותם. הדבר הוצג קבל עם ועדה כאילו זו הדרך לתיקון ליקויים: הידברות לא עוזרת, אלא רק מה שעושים בכח.
מהמסקנה המוטעית הזו אנו צריכים להיזהר גם ביחס למכתב הרבנים ורבני בית הלל בנוגע לשירות קרבי משותף. זהו מכתב ראוי שנעשה כחלק מהליך הידברות מכבד ואני תומך בתכניו. אלא שעלינו להיזהר היטב לבל הוא ישמש, בידי אחרים, כעוד דרך למאבק בצה"ל ולניסיון ההוכחה שמול הצבא יש להתנהל בשפה קשה.
צה"ל הוא צבא כל העם, על תפיסותינו ואמונתנו השונות. קל לפרק, קשה לבנות. אני משוכנע כי בשיח נכון וסבלני, מכוון פתרונות, ניתן למצוא את האיזונים שיאפשרו למובילי ערכים שונים לחיות יחדיו. אלא שמה שקרה בשנה וחצי האחרונות מוליך אותנו למקום אחר ותפקידנו לעצור את כדור השלג ולא להתגלגל איתו במדרון.
הצבא מוגדר כצבא העם ויש בו מנגנונים רבים שתפקידם לשמר זאת ולמנוע פוליטיזציה או השתלטות חד צדדית בתוכו. בניגוד למרבית המוסדות הממלכתיים בישראל, כולנו חלק מצה"ל. כולנו רצויים בו, ללא תלות בפוליטיקה ובכל עת אנו יכולים להתקדם בו בסולם הדרגות. אחד מאותם מנגנונים שנועדו לשמר את הצבא כשייך לכולם, הוא חוסר היכולת האמיתית של קציני צה"ל להגיב לטענות שעולות נגדם בתקשורת. כשאתה מתנגח ברמטכ"ל, הוא לא באמת יכול לענות כפי שהיה רוצה. יש משהו מאוד לא הגון בכך שכל בחור שלא הסתדר עם מפקדיו, יכול בקלות להתלונן לארגונים חיצוניים ולבשל כתבה מכפישה נגד צה"ל. המציאות הזו מתרחשת כמובן גם מימין וגם משמאל.
במקביל לשמירה על אופיו של השיח, עלינו לחנך את ילדינו לדעת כיצד מתמודדים במציאות שיש בה אנשים אחרים, נשים, גברים, חילונים, חרדים וגם לא יהודים. איננו יכולים לצפות מילדינו, שחלק גדל בחממות על מצע מנותק, לדעת להתמודד בן רגע, כחיילים דתיים במערכת צבאית, שבה כולם שווי זכויות וחובות. בהקשר זה, צעקותיו של הרב לוינשטיין, מגיעות ממקום של חוסר יכולת אמיתית להתמודד עם אנשים שחושבים אחרת. אלו שחשו שהצבא מנסה להמיר את דתם, לא הרגישו כך סתם אלא בגלל שנפשם לא התחנכה לעכל שיש גם דעות אחרות בעולם.
כשאנשי צבא מותקפים לחינם כפי שקרה בחודשים האחרונים, יהיה להם קשה להאזין לדברים החשובים הנאמרים מפי רבנים ואישי ציבור. עלינו להפסיק לאלתר את השיח המתלהם המלבה את הסכסוך שנוצר ולשוב למסלול ההידברות ולמסלול שמחנך להידברות. נדמה שהפניות הענייניות והבלתי מתלהמות עושות את שלהן, ויש ניצנים של הידברות מחודשת. נקווה שזה הלקח שילמד וזו המציאות שתמשך.