הטוויטר, אחיו הקטן של הפייסבוק נחשב בעולם כולו ככלי התקשורת המרכזי של הידוענים - הסלברטיז. רבים מאנשי הזוהר מתפעלים חשבון כזה בו הם מצייצים את הגיגיהם ב-140 תווים בלבד. בישראל לעומת זאת, כנראה שמגבלת התווים הפכה את הטוויטר לפחות זוהר והוא הרבה יותר חלש מהפייסבוק שם נמצאים רוב הגולשים.
עם זאת, בתקופה האחרונה החל הטוויטר לחדור גם אל אנשי התקשורת הדתיים לאומיים וכמה מהם החלו לצייץ על בסיס קבוע. הבולטים שבהם, עמית סגל המצייץ המוביל מהמגזר אחריו עוקבים מעל ל-50 אלף משתמשים, קלמן ליבסקינד שגם הוא זוכה לאלפי עוקבים, כמו כן דתיים רבים פתחו חשבון טוויטר בו הם בעיקר עוקבים אחר כותבים אחרים.
"מאז צוק איתן, יש הרבה יותר דתיים וחרדים בטוויטר והם הגיעו לדעתי כצרכני חדשות. זה ה-מקום לצריכת חדשות", מאשר נחמיה גרשוני אחד מאושיות הטוויטר הדתיות, אחריו עוקבים כמה אלפי גולשים. גרשוני שמשמש בתפקידו כאנליסט בתחום הפוליטיקה והתקשורת הגיע לטוויטר כבר ב-2011 בזמן המחאה החברתית "הבנתי ששם זה המקום שבו קורה האקשן בתחום הזה. לא הגעתי מהכיוון של המחאה, ובהתחלה בעיקר התווכחתי עם אנשים בנושאים כלכליים", מספר גרשוני וטוען כי מנתונים שמגיעים לידו ומתחושותיו כמצייץ כמות המתחברים החדשים לטוויטר היא גדולה ואיתה גם מגיעים דתיים רבים.
"התחלתי לצייץ בשביל הכיף" אומר ל'כיפה', עקיבא נוביק, כתב ידיעות אחרונות לענייני חרדים, אחד האנשים המצחיקים במגזר, שהחל לצייץ לא מכבר וכבר נעקב על ידי יותר מ-3500 משתמשים. חשבון הטוויטר של נוביק עוסק ברובו בנושאים פוליטיים ובעיקר בזוויות המגוחכות שלהם והוא מצחיק הרבה יותר מחשבון הפייסבוק שלו שם הוא עוסק יותר בפרשנות. מבחינתו "פייסבוק זו זירה ציבורית הרבה יותר, וטוויטר נתפס כמקום לוורטים קצרים", מסביר נוביק את ההבדל בכתיבתו ומציין כי הטוויטר הרבה יותר כיף לו.
הטוויטר בנוי בצורה שונה לחלוטין מאשר הפייסבוק, מאז הקמתו ניתן לעקוב אחר אנשים מבלי שהם עוקבים אחריך בשונה מהפייסבוק שהחל זאת רק בשנתיים האחרונות כך ישנם כאלו שיש להם אלפי עוקבים בטוויטר ומעטים יחסית בפייסבוק. צורת הפעולה של הטוויטר מביאה אנשים לעקוב בעיקר אחרי תחומי העניין שלהם ופחות להתפזר. על פי הנתונים יש כיום 250 אלף ישראלים המשתמשים בטוויטר מידי יום והמספר רק הולך ועולה. "ישנה פחות תחושה של קהילתיות כיוון שכל אחד עוסק בענייניו בשונה מהשיתופיות של הפייסבוק" מסביר גרשוני.
אחד מכוכבי הטוויטר (והפייסבוק) הגדולים של המגזר, אולי הגדול ביותר שאינו "סלב", הוא אמיר מויאל, אחריו עוקבים יותר מחמשת אלפים משתמשים. "הקהל שלי בטוויטר ובפייסבוק שונה, אני לעתים מרשה לעצמי להיות יותר נועז בטוויטר, שם עוקבים אחריי קהל צעיר יותר ופחות מגזרי. בפייסבוק לעומת זאת ישנה רגישות גדולה יותר לתכנים אותם אני משתף", אומר מויאל הוא מוסיף כי לדעתו הצורך להסתפק ב-140 תווים חידד את יכולותיו ושיפר את הכתיבה שלו.
"אני כיום משתמש בטוויטר כשדה ניסויים, הרבה יותר קשה לקבל תגובות וכוכבים בטוויטר מאשר בפייסבוק שיותר קומניקטיבי. אם פוסט שהעלתי בטוויטר זוכה לאהדה אני יודע בוודאות שהוא יהפוך להצלחה בפייסבוק", אומר מויאל
גם נוביק מתייחס לנושא התכנים השונים בין הרשתות והצורך להתאים אותם, "זה מעייף מאד לתפעל חשבונות בזירות השונות של המדיה החברתית וגם גוזל הרבה זמן".
אם גם אתם חולמים להיות מצייצים מצליחים, תצטרכו לצלוח את ההתחלה שהיא קשה יותר למי שאינו מוכר, מאשר בפייסבוק לדוגמא שם מתחברים אליך חברים ומשפחה. "יש את מחסום מאה העוקבים הראשונים שדי קשה לעקוף אותו אך לאחר מכן זה הרבה יותר קל", אומר מויאל ומספר שכשפתח את החשבון בטוויטר הוא נעזר בחבר שהמליץ עליו והביא לו את העוקבים הראשוניים.
מה העתיד של הטוויטר בישראל? הדעות חלוקות גרשוני סבור כי הטוויטר דווקא מתחזק והופך לכלי משמעותי יותר. לעומתו טוען מויאל, כי התחושה האישית שלו שהגולשים נוטים לפייסבוק שמשתפר כל העת, לעומת הטוויטר, שנותר כל הזמן כמות שהוא הן מבחינת העיצוב הפשטני מידי והן מבחינה פונקציונלית.
בטוויטר לדוגמא, לא ניתן לשלוח הודעות אישיות אלא אם שני הצדדים עוקבים אחד אחר השני, "יש בכך היגיון כדי שלא יטרידו את הידוענים", מסכים מויאל אך למשתמשים הרגילים זוהי מגבלה שמורידה את השימושיות של הטוויטר כרשת חברתית.