"ישנם אנשים חולים בכל החברות – ותפקידנו להתמודד"

"צריך להבין שאנשים חולים יש באופן שוויוני בכל סוגי החברות וכי תפקידם של הורים ומחנכים הוא להכשיר את ילדיהם להתמודד עם סכנות החיים. זה לא הנושא היחידי שצריך לטפל בו, זה אפילו לא הנושא העיקרי שצריך לטפל בו, אבל אוי לנו אם לא נטפל גם בו בצורה יסודית" - כך טוען היום (ה') בשיחה עם כיפה הרב יונה גודמן, מהמחנכים הבולטים בציונות הדתית וראש תחום חינוך אמוני במכללת "אורות ישראל", ביחס לקביעת משרד החינוך על קיומן של הטרדות המיניות במגזר הדתי.

כפי שדווח בכיפה, בכנס של מכללת "אורות ישראל" הצביעה עדי פישמן, מומחית לטיפול בנפגעי תקיפה מינית במערכת החינוך הדתית, על כך ש"בניגוד למה שמקובל לחשוב, התקיפות המיניות בקרב הציבור הדתי זהות לאלו שבציבור הכללי". לדבריה, "קיים חוסר מודעות לקיומן של תקיפות מיניות בציבור" ו"התחושה של הציבור הדתי שהוא יותר מוגן מציבורים אחרים מפני תקיפה מינית של ילדיו היא מוטעית. כל זמן שאכן דבר לא קורה, התחושה הזו יכולה להוות מנגנון הגנה נוח ותו לא, אולם ברגע שמתרחשת פגיעה מינית, האמונה הזו ש'אצלנו זה לא קורה', עלולה לפגוע ביכולת של המחנך או ההורה לסייע לילד המותקף".

המבוגרים מתביישים לדבר על זה(צילום: JarleR-cc-by)

הרב גודמן טוען כי אחריות המחנכים מתחלקת לשלב ההסברה והדרכה, ולשלב של ההתמודדות אם חלילה נפגע מי מהילדים - עניין הדורש טיפול מסוג שונה. "ראשית כל יש לפעול בהכוונה חינוכית, באמצעות שיחות המצביעות על הסכנות. הבעיה בשטח היא לא שהילדים אינם מתעניינים בהסברה על הנושא אלא שהמבוגרים מתביישים לדבר על זה. בשיחות צריך גם להדגיש בפני הילדים כי חלילה אם נפגעים, חובתם מייד לשתף ולספר למבוגר", אומר הרב גודמן.

"לא לצאת מנקודת הנחה שהאדם המוערך הוא בהכרח צדיק"
הוא מעיד כי במקרים רבים, כשנערה מתלוננת ובזכות התלונה דברים נוראיים נעצרים, כששואלים אותה מאיפה היה לה את הכוח להתלונן, היא משיבה שזה מה שהמורה או ההורה לימדה אותה. "לצערנו, הרבה פעמים כשלא מתלוננים, זה נובע גם מהעובדה שלא הייתה הדרכה קודמת. מבוגרים התביישו לדבר על סכנות החיים ובלי להתכוון הפקירו את ילדיהם. צריך להסביר לתלמידים שאם משהו קורה זה לא באשמתם ואם יש להם ספק אם משהו שנעשה להם הוא ראוי או לא ראוי, הם צריכים לשתף מבוגר - מבלי לצאת מנקודת הנחה שהאדם המוערך הוא אוטומטית צדיק", קובע הרב גודמן.

עם זאת, הרב גודמן מסייג את דבריו ומצביע על כך שדווקא ריבוי הפרסומים על ההטרדות המיניות עלול ליצור אצל הילדים תחושה של חרדה מתמדת. לדבריו "צריך לשדר לתלמידים ביטחון בכך שרוב מוחלט של המבוגרים הם הגונים, רוב מוחלט של האנשים הם לא פוגעניים - ואוי לנו אם נטפח חרדה מתמדת", הוא מסביר.

הרב גודמן מתייחס לעובדה שעל המערכת החינוכית לסייע גם לתלמידים שלא יהפכו בעצמם חלילה לפוגעים. "הילדים חשופים לתכנים אלימים ופוגעניים, בטלוויזיה או באינטרנט, ועלולים לפרש אותם בטעות כדבר לגיטימי ואפילו מצחיק. חובתנו להסביר לילדינו כיצד להתנהג בהגינות ובכבוד כלפי אחרים ואחרות", הוא טוען.

הרב גודמן מתייחס בדבריו גם למציאות בה, חלילה, נפגע מי מהתלמידים בהטרדה מינית או אפילו למעלה מכך. הוא מציין כי "אם מתגלה מקרה נוראי, תפקיד המבוגר הוא להבין שייתכן ויש דברים בגו. פעמים רבות מדיי מדווחים ילדים שהמבוגר אליו פנו, דחה אותם ואמר שהם בטח מדמיינים. למרות שהדבר מורכב ורגיש, על המבוגר להתייחס ולחפש הכוונה מקצועית לעצמו, כדי לדעת כיצד לתת חום ותמיכה למי שחש כי נפגע".

לטענתו של הרב גודמן, "במידה והאירוע התפרסם, לא די לתת סעד לנפגע אלא חובה גם לקיים הסברה ותמיכה לכלל הכיתה ולסביבה הקרובה של אותו תלמיד. את זה ניתן לקבל באמצעות הכוונה מקצועית מפי מומחים". הוא מסכם וקובע כי "דווקא חברה דתית ותורנית מחוייבת, כחלק מצניעותה, להיות מוכנה לקום ולפעול בצורה גלויה, למען שלום ילדיה וחבריה".