אם אכן חתם השר בנט על צו ההרחבה שמעלה את שכר המינימום של השומרים בצורה משמעותית, ואם אכן לצו זה יש משמעות מעשית של ממש - זו אחת הבשורות העמוקות ביותר לפתיחתה של שנה חדשה במוצאי יום הכיפורים.
זוהי בשורה אנושית, בשל העובדה שהמאבטחים למיניהם אינם נמצאים במקום הגבוה בדרוג החברתי בישראל, ועבודתם הקשה והמתסכלת לא אינה זוכה לא להערכה הראויה ולא לתגמול הראוי. תשומת הלב לאנשים ה"שקופים", שאנו פותחים את התיק או מעבירים את הפלאפון מול עיניהם, ובזה מסתיים הקשר בינינו - היא אחד היסודות היותר מהותיים בקשר שבין אדם לחבירו. זוהי זכות עצומה להעלות את שכרם, גם אם מדובר בכך שכל אחד מאתנו ייאלץ לשלם מעט יותר מיסים, שכן הדבר הוא צודק ונכון במישור האנושי.
זוהי בשורה דתית. נביאי ישראל לימדו אותנו חזור ושנן כי התשתית המאפשרת את העליה אל הקודש היא הצדק החברתי. במקום בו הם זיהו עולם דתי מתעלה ומתקדם, אך מזניח את החובות החברתיות שלו - הם הביאו את דבר ד', שלימד "כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת אלוקים מעולות". ניתן כמובן להתפלפל בשאלה מהו השכר הראוי, והם "צדק" משמעו סטייה מכללי השוק, ועוד פלפולים רבים מעין אלה, אולם לאחר כל הדיונים העקרוניים - תשלום שכר נמוך הוא גם פעולה משפילה, והיא אינה צודקת. לא בשם הפלפול באו הנביאים, כי אם בשם המסר העקרוני והכללי. שותפות בחברה בה פערי המשכורות כה מחפירים היא חלק מהכתם הגדול עליו התוודינו אתמול ביום הכיפורים, ואף בנעילה אמרנו "למען נחדל מעושק ידינו", ותיקון זה הוא בשורה מופלאה.
זוהי בשורה ציבורית, שהעומד בראש מפלגה המכנה עצמה "בית יהודי" מממש את היהדות גם בהחלטות מעין אלה. איני מדבר על משמעויות פוליטיות, שאין לי קשר של ממש אליהן. תפקידם של רבנים אינו לעסוק בפוליטיקה של כניסה לממשלה או יציאה ממנה, מינויים, סחר-מכר קואליציוני וכדו'. אולם כאשר מדובר על תנועות עקרוניות ומהותיות - זו המשמעות הבסיסית של מאבק על זהותה היהודית של המדינה. מכאן צריך לטפס למרכיבים נוספים, שלחלקם יש גם משמעויות חברתיות (שבת), וחלקן עוסק בזהות הדתית שבין אדם למקום, אולם עצם העובדה שהבשורה הציבורית של מפלגה הרואה עצמה כבית היהודי של כולם כוללת בתוכה גם את המעשה החברתי - היא הליכה בדרכי ד'.
עתה המבחן הוא של הציבור. הניסיון מלמד כי חברי כנסת שעסקו בנושאים חברתיים בצורה משמעותית ביותר - מצאו עצמם נזרקים מהרשימה. איני יודע לנתח את העובדה הזו, אולם דומה כי קשה להכחיש את העובדות. הדבר מלמד כי משקל העיסוק בצדק חברתי אצל הבוחרים השונים אינו גבוה, והם מצפים כי המפלגה בה בחרו תעסוק בנושאים אחרים. ברם, החפץ ללכת בדרכה של תורה, בסולם הכולל שלה מן המסד ועד הטפחות, צריך להעלות על נס גם את התשתית החברתית הצודקת, ולראות זכות גדולה להיות שותף בכך.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר אמי"ת אורות שאול ברעננה