שלום חברים,
חוק ההסדרה לא פוגע בבית המשפט. נקודה.
הפוך - הוא מבוסס על כיבוד פסק הדין והכרה בסמכותו של בית המשפט העליון כפרשן המוסמך של החוק.
הטענה כנגד חוק ההסדרה שהוא פוגע בבית המשפט העליון מתייחסת כנראה לסעיף המכונה 'הסעיף הרטרואקטיבי' שקובע שצווי הריסה ופסקי דין למימוש צווי הריסה שתלויים ועומדים נגד בתים שאמורים להיות מוסדרים על פי תנאי החוק יושהו עם כניסת החוק לתוקף ויפקעו בסיום הליך ההסדרה.
הסעיף הזה יציל בע"ה את עמונה, את תשעת הבתים בעופרה ואת שכונת נתיב האבות בגוש עציון שכנגדם ישנם פסקי דין להריסה של בג"ץ. הטענה היא שמאחר וסעיף הזה מבטל כביכול את פסקי הדין הוא פוגע בבג"ץ. כך טען אתמול היועץ המשפטי לממשלה.
מדובר בטענה שגויה ואפילו מופרכת ואני מתקשה להבין איך היועץ נפל בה.
נסביר:
פסק הדין בעמונה ניתן במסגרת מה שמכונה 'משפט מנהלי'. מה שבית המשפט עושה במשפט מנהלי זה לבחון האם הממשלה או הרשות השלטונית שכנגדה מוגשת העתירה פועלים על פי החוק ובאופן סביר. עקרון שלטון החוק קובע שכלל רשויות השלטון כפופות לחוקי הכנסת וצריכות לפעול במסגרתם. אם הממשלה או גוף כל שהוא שלה מבצעים פעולה בניגוד לחוק או מבלי שיש להם את הסמכות לכך בחוק בית המשפט יפסול את הפעולה או יורה לממשלה מה עליה לעשות כדי לעמוד בדרישות החוק.
את החוקים, כמובן, לא קובע בית המשפט אלא הכנסת. הכנסת קובעת את כללי המשחק ובג"ץ רק מוודא שהממשלה פועלת במסגרת אותם הכללים.
ברור שהכנסת מוסמכת לשנות את החוק בכל רגע נתון וכשהיא עושה זאת משתנה המצב המשפטי, או במלים אחרות משתנים כללי המשחק שהממשלה מחויבת או יכולה לפעול בתוכם. כאשר הכנסת עושה את זה בהחלט יכול להיות שמה שהיה חוקי עד אתמול הופך היום ללא חוקי, וכן להיפך - מה שעד אתמול היה לא חוקי והיה אסור לביצוע על ידי הממשלה הופך כעת לחוקי ולאפשרי לביצוע על ידי הממשלה.
בפסק הדין בעמונה בית המשפט קבע שעל פי המצב המשפטי הנוכחי, איך שהוא מפרש אותו, עמונה אינה חוקית ואינה ניתנת להסדרה ולכן על המדינה לפנותה. באופן אישי אני לא מסכים עם הקביעה המשפטית הזו אבל אני מכבד את פסק הדין ויודע שבמדינת ישראל בית המשפט העליון הוא הפרשן המוסמך של החוק ולכן אם בית המשפט קבע שזו הפרשנות של המצב הקיים אני מכבד את זה ומציית לזה. לכן אני לא קורא לממשלה שלא לציית לפסק הדין.
יחד עם זה, ברור שהכנסת מוסמכת לשנות את המצב החוקי ולאפשר לממשלה להסדיר את עמונה באופן חוקי. בית המשפט לא קבע שצריך להרוס את עמונה כי הוא שמאלני או כי הוא לא אוהב את המתיישבים אלא פשוט כי על פי הפרשנות שלו לחוק הקיים זו חובתה של המדינה. ממילא כאשר ישתנה המצב החוקי ומבחינה חוקית ניתן יהיה להסדיר את עמונה פסק הדין יהיה לא רלוונטי. אתם לא מעלים בדעתכם שיש היגיון כל שהוא להרוס ישוב שכבר הוסדר רק כי בהתחלה הוא לא היה חוקי.
ישנם עשרות אלפי בתים במדינת ישראל שנבנו בניגוד לחוק ואף הוצאו להם צווי הריסה שיפוטיים ולאחר מכן אושרה להם תכנית מתאר וניתנו להם היתרי בניה והם הוסדרו ולא נהרסו. אין שום היגיון להרוס בית שיש לו היתר בניה ולכן זה גם לא קורה אף פעם. אלו מעשים שבכל יום ואף אחד לא טוען שזה סותר או פוגע בבתי המשפט.
הפרקליטות גם טוענת בדיוק את הטענה הזו עכשיו בהליך משפטי אחר, שבמסגרתו חויבה המדינה בעתירת חופש מידע להעביר לתנועת רגבים נתונים ממרשם המקרקעין (הטאבו) ביו"ש. בית המשפט קבע שעל פי החוק הנוכחי על המדינה להעביר את המידע. לאחר שניתן פסק הדין המדינה שינתה את החוק וקבעה שהמרשם ביו"ש יהיה חסוי. כעת הפרקליטות מסרבת להעביר את המידע לרגבים למרות שהחוק שונה לאחר שניתן פסק הדין. המדינה טוענת בבג"ץ שפסק הדין ניתן בהתבסס על מצב משפטי מסויים ומשהמצב המשפטי שונה פסק הדין כבר לא רלוונטי.
זה בדיוק מה שעושה חוק ההסדרה. החוק משנה את המצב המשפטי ובכך שומט את הקרקע מתחת לפסק הדין והופך אותו ללא רלוונטי.
רוצים עוד דוגמא? הנה:
בתחילת שנות התשעים חוקקה הכנסת את חוק יסוד חופש העיסוק. קצת אחר כך קבע בג"ץ שעל פי המצב החוקי החדש שנוצר לאחר חקיקת החוק הכנסת אינה מוסמכת לאסור יבוא בשר טרף מאחר וזה פוגע בחופש העיסוק. בתגובה חוקקה הכנסת את פסקת ההתגברות שמאפשרת לה לחוקק מחדש חוק שבג"ץ פסל ואז היא חוקקה מחדש את החוק שאסר על יבוא בשר טרף. האם יעלה על הדעת להגיד שגם כעת מותר יהיה לייבא בשר טרף כי ישנו פסק דין של בג"ץ שמתיר את זה?! ברור שלא. תיקון החוק שינה את המצב המשפטי, הפך את פסק הדין ללא רלוונטי ואיפשר לכנסת לאסור יבוא בשר טרף.
זה בדיוק מה שעושה חוק ההסדרה, שמשנה את המצב החוקי והופך את פסק הדין ללא רלוונטי.
אבל, תשאלו, היועץ המשפטי לממשלה מתנגד לחוק?
נכון. אני מכבד מאוד את היועץ המשפטי לממשלה ומתייחס ברצינות לחוות דעתו המשפטית. אבל כל מי שלמד יום וחצי משפטים יודע שמשפט זה לא מתמטיקה וזה הדבר הכי רחוק ממדעים מדוייקים. כמעט בכל פסק דין משפטי יש דעת רוב ודעת מיעוט שחושבת אחרת. על החוק בגרסתו האחרונה עבדתי עם משפטנים מהשורה הראשונה, הן במשפט חוקתי והן במשפט בינלאומי, ואני משוכנע שהחוק חוקתי, עומד בסטנדרטים משפטיים מקובלים ויוכל גם לעמוד במבחן בג"ץ. העמדה הזו שלי ושל משפטנים בכירים נוספים לגיטימית בדיוק כמו שעמדתו של היועץ לגיטימית. נכון שמול הממשלה היועץ הוא הפרשן המוסמך של החוק אבל הכנסת אינה כפופה לו ואינה חייבת לקבל את דעתו.
רוצים דוגמא גם לזה? הנה:
הכנסת ה - 18 חוקקה חוק שהעניק חנינה גורפת למתנגדי התנתקות. זה בהחלט חוק לא פשוט שמבטל באופן גורף ובלי שיקול דעת פרטני פסקי דין של בתי המשפט שהרשיעו את מתנגדי ההתנתקות בעבירות פליליות. מהסיבה הזו היועץ המשפטי הקודם התנגד נחרצות לחוק וטען שהוא לא חוקתי ושהוא לא יוכל להגן עליו בבג"ץ (מוכר לכם מאיפה שהוא?...). בסוף החוק חוקק ואף אושר בבג"ץ. ויש עוד דוגמאות רבות.
אבל יש עוד משהו חשוב.
פסק הדין בעמונה ניתן בהתבסס על עמדת המדינה שטענה כבר בתחילת ההליך שמאחר ועמונה הוקמה על קרקע פרטית היא צריכה להיהרס. בג"ץ בסך הכל דרש מהמדינה לממש את המדיניות שלה וסביר להניח שאם המדינה היתה טוענת בראשית ההליך שישנה אפשרות חוקית להסדיר את עמונה ושזו מדיניותה בית המשפט היה מאפשר לה לעשות את זה.
במדינה דמוקרטית אי אפשר לקבל טענה שהמדינה לא יכולה לשנות את מדיניותה. זה לא הגיוני. מותר לממשלה הנבחרת לשנות מדיניות ולרצות להסדיר את עמונה ואם צריך אז גם לשנות בשביל זה את החוק.
זה מה שנעשה בעזרת ה' בשבועות הקרובים. נחוקק את חוק ההסדרה, ניצור תשתית משפטית שתאפשר לממשלה להסדיר את עמונה ועוד אלפי בתים בהתיישבות שנמצאים בסטאטוס משפטי דומה, ונסיר את חרב ההריסה מעל אלפי אזרחי המדינה תושבי יהודה ושומרון. הם משרתים בצבא, עושים מילואים ומשלמים מיסים ומגיע להם שהבתים שם חיים בהם עבר עשרות שנים ושנבנו בתום לב ובסיוע של המדינה, יוסדרו אחת ולתמיד.
אני משוכנע שהחוק יעמוד גם במבחן בג"ץ. במדינה מתוקנת בית המשפט העליון לא פוסק משיקולי אגו או משיקולים פוליטיים והוא מכבד את הלגיטימציה של הממשלה והכנסת לקבוע את מדיניות ההתיישבות שלהם ולייצר את מצב החוקי שיאפשר לממש אותה.