לקלמן - רוב ברכה ושלום,
ביום שני 'התעמתנו' רדיופונית בקשר להצטרפותי לקבוצת מחאה רבנית נגד אלעזר שטרן, בהקשר לחילופי דברים קשים בינו לבין מקורבי הרב ליאור, אשר בקשו הסרת חסינות לבירור משפטי.
לב הראיון היה הצגתי כמי שחותם על מה שלא ראה ולא ידע, ובשידור חי 'שלפת' את המייל הפרטי דלהלן ששלחתי לאעזר שטרן יום קודם לכן. כמדומה שגם בבלוג שלך ובמקומות נוספים, וכן בתגובות הטוקבקים, זו היתה הנקודה העיקרית שסביבה נמתחה הבקורת עלי, בעוד שאני טענתי בתוקף שהצטרפות לחתימה ולעצומה ציבורית היא עקרונית וכללית ולא חתימה 'משפטית' על כל מה שנוסח בה.
בנדוננו הכוונה למחאה כנגד אמירות בוטות כלפי רב בישראל, גם אם העובדות מי אמר מה לא בדיוק ידועות לי ולעמיתיי משמיעה אישית, בדיוק כפי שח"כ אלעזר שטרן ה'מתנפל' לא שמע אישית!
הוספתי גם שיש לרבנים החותמים 'בטן מלאה' נגד עמדותיו, ובעיקר צעדיו, של ח"כ אלעזר שטרן במרחבי ערכי הציונות הדתית ומוסדותיה. אני כותב אליך לא כדי לחזור על הדיון, אלא שאכן הבכת אותי אישית בשליפת ה'מייל' (האם זו אתיקה חלקה), שלא זכרתי בדיוק את תוכנו, ורק עתה נתפניתי לכך.
והנה הדברים על אופניהם:
א. בודאי שבמייל ששלחו אלי לחתימה היה נוסח ה'עצומה', אשר ראיתו וקראתיו לפני הצטרפותי. פשיטא (אמנם אמרתי כי אני נוהג לחתום עם רוח הדברים מקובל עלי ולא מנסה לתקן ניסוחים למארגנים, כ'נודניק').
ב. אלעזר שטרן כתב שהוא "מנתק קשר אתי" בשל המודעה נגדו שהיתה ב'הארץ' ובה חתימתי.
ג. השבתי לו ש"לא ראיתי את המודעה", וכוונתי לזו המודפסת, משום שאיני קורא 'הארץ' ולא ידעתי האם מה שכתוב בה הוא בדיוק (או כמעט בדיוק) מה ששלחו אלי וחתמתי. הוספתי כי "ראיתי (באינטרנט) מודעה אחרת על 'אפיקורסות' שעליה לא חתמתי", וכוונתי למודעה אחרת שעוסקת במתן ציון לאישיותו הכללית ולדעותיו של ח"כ שטרן. כאמור זה לא ענין למודעת רבנים, ואילו היתה אמירה כזו במודעה שבה פורסמה חתימתי הייתי מוחה, כפי שכתבתי.
ד. כשהתקשרו מ'גלי ישראל' לסכם כדי לראיין אותי אמרתי לפונה שלא אוכל להתראיין עד אשר אקרא את המודעה שאני חתום עליה ולא ראיתיה מעולם! חששתי שמא שינו את הנוסח שהוגש לחתימתנו והוסיפו דברים אישיים ברוח המודעה השניה, המכניסה אותו לקטיגוריית האפיקורסות האישית.
ה. רק כשקבלתי מכם לינק למודעה שפורסמה ראיתיה, והיא אכן תואמת (לא השוויתי מילה במילה) את מה שחתמתי. על כך התראיינתי, דהיינו על דרישה להסרת החסינות מרצון כדי לברר את העובדות.
ו. בשידור הסברתי באר היטב מדוע אני מצטרף לאמירה התקשורתית ש"הרב ליאור לא אמר", כנגד העובדה (עדות אישית?) ש"כן אמר". הויכוח איננו בירור משפטי אלא ציבורי-תקשורתי.
ז. בסופו של דבר מוקד הראיון עמך היה 'צליבתי'. במייל זה אני מעמיד את הדברים על מכונם, ומבקש ממך לפרסמם בכל מסגרת שנראית לך כמתקנת את העוול האישי שגרמת לי.
ח. עצתי לך כמראיין, כחכמה לאחר מעשה, היא שהיה ראוי לראיין את ח"כ שטרן מה הוא שמע, או איך שמע, מול מי מאנשי הרב ליאור שהיה שם, או שמודה בעובדות ורק מפרשן אותם אחרת מאשר ח"כ אלעזר. זה תפקיד התקשורת הסבירה, ולא ל'צוד' רבנים ולתפסם ב'מילה', וב'שליפת' מיילים אישיים.