הצבא החליט על בוחן בר-אור חדש: איך זה ישפיע על הלוחמות?

יותר כוח ומשקלים ופחות סיבולת. מבחני הבר-אור, שזכורים לכל לוחם בצה"ל, יעברו שינויים משמעותיים כבר בתחילת 2017, בעוד פחות מחודש. תהליך השיונו נוצר בעקבות הפקות לקחים מתפקודם הפיזי והמבצעי של לוחמי צה"ל במבצעי 'עופרת יצוקה' ו 'צוק איתן'.

עיקר השינוי יהיה העברת ההתמקדות, באימונם של הלוחמים, מריצה לתרגילי כוח ומשקלים. זאת מתוך הניסיון העבר וההווה שמלמד על כך שכיום לוחמים נדרשים לנוע במהירות גדולה יותר ממקום למקום כשעל גבם הם נושאים משקל רב.

על פי השינויים, הסמכת לוחמי החי"ר לרובאי 07 תותנה במעבר חמישה מבחני כשירות גופנית, שיחליפו את בוחן הבר-אור המסורתי. על הלוחמים יהיה לעבור תרגילי מתח כשעל גופם אפוד בכוננות מלאה (מחסניות, מימיות וקסדה). תרגילי סקווטים (דחיקת משקלים), בהם הם יצטרכו לרדת ולעלות בעמידה שפופה כאשר שק של 20 ק"ג מונח על כתפיהם. בנוסף לכך, יבצעו הלוחמים תרגיל זריזות- ריצה מהירה במקטעים של מטרים בודדים, וכן ירוצו 3,000 מטרים ויבצעו תרגילי מקבילים כנהוג בבר-אור הקיים.

ביחידות המיוחדות, בהן של חטיבת הקומנדו (דובדבן, מגלן, אגוז ורימון) וכן יחידות עילית כשייטת 13, יעברו בר-אור דומה, אך עם תוספות משקל. את תרגילי המתח הם יבצעו עם אפוד כבד יותר, את ריצת הזריזות יבצעו עם נשיאת אפוד, את הסקווטים יבצעו כשהם מרימים מוט משקולות במשקל של 60 ק"ג. במקום תרגיל המקבילים הם יבצעו תרגיל של לחיצת חזה עם נשיאת מוט משקולות של 60 ק"ג. ריצת ה-3,000 תישאר ללא שינוי

בנוסף לשינוי בבוחן הבר-אור, ישתנו גם בחני הפלוגה ביחידות החי"ר. לריצות הפלוגתיות יתווספו משקלים כבדים יותר, זאת בנוסף לריצת האלונקות המשולבת בבחנים הנהוגים כיום.

(צילום: דובר צהל)

סא"ל במיל', פרופסור יובל חלד, היה עד לפני כשנה הפיזיולוג הראשי וראש המכון לחקר הלוחם בצה"ל. כיום, פרופ' חלד הוא מדען בכיר במכון הלר ומרצה בכיר באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל, בין היתר לפיזיולוגיה של המאמץ. "הרעיון הוא לעבור למבחני כושר שהם יותר פונקציונלים", הוא אומר ומסביר ש-"לוקחים את עיסוק הלוחם, מנתחים אותו ומתאימים לו מבחן כושר, יש בזה היגיון". עם זאת הוא מסייג מעט את דבריו וטוען ש-"צריך להיזהר במבחני הכושר האלה בנושא המשקלים והעומסים. צריך להיזהר מכך שהמבחן לא יהפוך לתכלית. כל מה שהוא הישגי ותחרותי יתאמנו עבורו ואני חושש שיתאמנו עבור מבחן הכושר ויאבדו קצת את האימון עבור החיילות עצמה".

לדבריו, "לוחם הוא לא ספורטאי. צריך למצוא את האיזון בין כושר צבאי-חיילי, שהוא משלב בתוכו כושר גופני ומנטלי, לבין הרצון לטפח את המוטיבציה על ידי הרצון להיות הכי טוב במבחני הכושר". פרופ' חלד מציין ש-"מבחני הכושר האלה הם מבחנים שמעמיסים בצורה די משמעותית על המפרקים ובכלל על המערכות הגוף השונות ואני מניח שמחלקת כושר קרבי בבה"ד 8 נועצה המומחים הרלוונטים. צריך לשים לב שמבחני הכושר לא הופכים לעיקר אלא לכלי עזר שאמור לשפר את יכולתיו המקצועיות של הלוחם".

באשר להצלחתן של לוחמות לעבור בהצלחה את הבר-אור החדש, שכאמור מזמן לגוף הנבחנים משקלים ועומסים כבדים, הוא אומר, "השאלה היא האם אתv מעמיס על האדם ביחס ליכולות שלו או האם אתה מעמיס עליו אבסלוטית. למשל, אם חייל צריך לשאת משקל של 40 ק"ג מנקודה א' עד נקודה ב', הוא צריך כושר גופני כזה שיאפשר לו ללכת בקצב מהיר, מבלי להגיע לתשישות ושם לבצע את המשימה בצורה איכותית. או שנניח והוא יצטרך לסחוב איתו פצוע למרחק מסויים. את החייל הזה אתה צריך להתאים לעומסים שהוא יצטרך להתמודד ולהתגבר עליהם".

הפיזיולוג הראשי לשעבר של צה"ל חושב שמבחן ההצלחה טמון במבחן היכולות של האדם באשר הוא אדם, "בממוצע יכולותיו הפיזיולוגיות של חייל גבר גבוהות יותר משל נשים. זה לא אומר שאין נשים שיכולות לעשות את זה, אבל אחוז הנשים שמסוגלות לזה הוא קטן. המבחן הוא מבחן האדם ויכולותיו ולא מבחן המין או האג'נדה". לדבריו צריך לבחון את הסוגיה גם על פי שיקולי עלות מול תועלת, "אין ספק שחלק מהנשים יצליחו לעבור את המבחן הזה, השאלה היא באיזה שיעור ומה העלות מול התועלת של העניין הזה מבחינת פציעות, מוטיבציה וציפיות".

פרופ' חלד חושב שמה שחשוב באמת זה "מבחן הביצוע. מכיוון שהממוצע ידוע, מקבלי ההחלטות צריכים לקבוע האם הם מוכנים ללכת על זה. אם נניח שעל כל 100 נשים אחת או שתיים תצליח לעבור, בצבא יצטרכו לקבוע האם לאור הנתון הזה הם מוכנים להתחיל בתהליך. אגב גם אצל הגברים מבצעים את אותה סלקציה, לא כל חייל יכול להגיע לגולני לסיירות וכדומה. מתוך ניסיון, אני חושב שגם עם ההתאמות שעשו לנשים, עדיין מדובר באוכלוסיה שחשופה יותר לפציעות".

(צילום: דובר צהל)

אחת ההשוואות שעושים מצדדי שילובן של נשים כלוחמות, היא לנעשה בצבא ארצות הברית, פרופ' חלד סובר שההשוואה הזאת ממש לא במקום. "משווים אותנו כל הזמן לארצות הברית אך ההבדל הוא גדול מאוד. החיילות האלה, האחדות דרך אגב, שהצליחו לסיים מסלולים ביחידות של הצבא האמריקני, הן כבר קצינות. הבנות שמתגייסות לצבא האמריקני הן בוודאי לא בנות 18, הן יותר מבוגרות ומאומנות ובעלות כושר גופני גבוה יותר שנבנה לאורך שנים".

לטענתו, סיבה נוספת שעושה עוול להשוואה בין הלוחמות בשתי הצבאות, היא אורח החיים של הצעירים והצעירות בישראל, "אנחנו מכירים את נושא התזונה והפעילות הגופנית בישראל. כשחבר'ה מגיעים לגיל 18 ורובם עדיין לא בכושר. זה עדיין לא בתודעה החשיבות של כושר תזונה וכו' ואז נכנסים לצבא עם רצון ומוטיבציה להתאמן שזה מעולה, אבל גם מגביר את הסיכון לפציעות בטח בקרב בנות. אז לגבי החיילות בארה"ב מדובר באוכלוסיה אחרת לגמרי. אנחנו יכולים להיות שם אם נתחיל בחינוך לתזונה לכושר לעומסים להכנה לצבא כבר מכיתה ה' וגם אז יהיו מגבלות. אבל בכל מקרה כרגע אנחנו לא שם וזה בא ביטוי גם בצבא".

פרופ' חלד מסכם ואומר כי "בנושא של שילוב נשים כלוחמות, המבחן הוא מבחן הביצוע עם הזהירות המחוייבת עבור אוכלוסיה שהיא ידועה שהיא חלשה יותר מבחינה פיזית, לא יעזור כלום". למי שהספיק לשכוח, הוא מזכיר ומדגיש "שצבא הוא מסגרת לוחמת ואלימה ומי שמתאים למערך הפיזי הזה הוא זה שיצליח. יש פה מאבק בין השוויון שהוא מצויין לבין הצורך לנצח במלחמה ופה מקבלי ההחלטות יצטרכו לקבל החלטה שהיא לא קלה, אבל היא צריכה להיות מקצועית כשבקצה נמצא הצורך להצליח במשימה ולהציל חיי אדם".