"הכיבוש משחית". האמנם? כיצד יש להתמודד עם הקביעה הזו? האם לשלול אותה על הסף או לקבל אותה בצורה אחרת? התשובה פשוטה: הכיבוש משחית. כל הפעלת כוח משחיתה. גם הרמת יד על ילד מטעמים חינוכיים מוצדקים שורטת את הנפש. גם כעס על רקע חינוכי מותיר רושם בנפשו של הכועס. מפורסמים דברי הנצי"ב שה בירך את פנחס בברכת השלום כדי לנקות את הרושם שהותיר מעשה פנחס בנפשו. למרות שפנחס התמלא קנאות לה, נהג כדין וזכה למחמאה אלוקית, הוא היה זקוק לרפואה נפשית אלוקית: הקב"ה "בֵּרכוֹ במידת השלום, שלא יקפיד ולא ירגיז. ובשביל שטבע המעשה שעשה פנחס להרוג נפש בידו, היה נותן להשאיר בלב הרגש עז גם אחר כך. אבל באשר היה לשם שמים, משום כך באה הברכה שיהא תמיד בנחת ובמידת השלום. ולא יהא זה הענין לפוקת לב [למכשלה נפשית]". הנצי"ב חוזר על כך שנית ביחס לעיר הנידחת, שיש להחרים אותה על כל יושביה. לאחר שהתורה מצווה על החרמתה, היא מבטיחה "ונתן לך רחמים ורִחמך". מפרש הנצי"ב שבהחרמת עיר הנידחת על כל תושביה, רבים הם השותפים (ולא רק שלוחי בית דין), "ההורג נפש נעשה אכזר בטבע... [לשם הריגת תושבי] עיר שלמה עלינו להרגיל כמה אנשים להרוג ולהיות אכזרים". על כן מבטיחה התורה "ונתן לך רחמים", ה ישתול בלבנו את מידת הרחמים. הכיבוש משחית, אבל זהו הכרח בנסיבות הקיימות, זוהי חובתנו לשם קיום מצות ישיבת ארץ ישראל ולשם הגנה על תושבי המדינה, ועל כן אנו רשאים לצפות ולייחל לברכת השלום האלוקית ולמידת הרחמים, "ונתן לך רחמים".
לעומת זאת, בחיינו הציבוריים, יש דברים משחיתים שאינם חיוניים לקיום החברה והמדינה. הם מיותרים לחלוטין ומשחיתים. עליהם אין לנו כל הבטחה אלוקית לריפוים. ההשחתה מכרסמת בנפש ומחליאה אותה. לדוגמה:
הטלוויזיה משחיתה. איננו זקוקים לממצאים החמורים של המחקרים בנידון כדי להכיר בעובדה הפשוטה שצפייה בסרטים אלימים המלאים באלימות פיזית ומינית, משחיתה את נפשם של ילדים, בני נוער ומבוגרים. יום-יום מציגה הטלוויזיה על ערוציה וכבליה סרטי אלימות, והשפעתם מחלחלת כארס בנפש ומשחיתה. אין פלא שישנה עלייה דרסטית בתופעת האלימות בקרב בני הנוער, ובכלל זה בתופעת הסכינאות. גם הצריכה באלכוהול מחמירה משנה לשנה. גם האינטרנט משחית, ובגדול. כולם יודעים זאת, אבל אין פוצה פה ומצפצף. זה לא נחשב "אִין" לצאת נגד. התוצאות השליליות לא יאחרו לבוא. קשה לשער את חומרתן.
תרבות השיח של הפוליטיקאים ושל חלק מהאליטות (אנשי התקשורת ודומיהם) משחיתה. עוינות, זלזול, הכפשה, לגלוג, שימוש בכינוי גנאי - הם לחם חוקם. דוגמתם האישית משחיתה את החברה.
השלטון משחית. לשלטון אנחנו זקוקים, אבל לא לדורסנות השלטונית ולא לניצול של מעמד וכוח לטובת אינטרסים אישיים. הם מיותרים, והם משחיתים לא רק את נושאי המשרה אלא את כולנו.
הסגידה לכל מיני מפורסמים (סלבריטאים) למיניהם משחיתה. העיסוק האובססיבי בהם ובאורח חייהם התפל ממלא את האווירה החברתית ברפש ובטומאה. אין לשער כמה זה משחית את מי שחשוף לכך.
חברת השפע משחיתה. היא הולידה תרבות של צריכה, של רכוּשנוּת מוגברת (לקנות, לקנות, לצבּוֹר ועוד לצבּוֹר), של רעב חומרני שלא ניתן לסיפוק, שאין לו גבול. רעב חומרני זה מכלה המון ערכים החיוניים לקיומו הבריא של עם ישראל.
התפוררות התא המשפחתי משחיתה. גדלים אלפי ילדים וילדות במשפחות מרוסקות, במשפחות למחצה לשליש ולרביע. אנו נאלצים להתמודד עם אסונות שפוגעים בשלמות המשפחה, זוהי משימה קשה ומורכבת. הכרסום במעמד המשפחה ובשלמותה יוצר אין-סוף "אסונות" מיותרים.
העדר התגובה, הגובל בשיתוק לאומי, על הפגזת העיר שדרות, עיר ואם בישראל, משחית. הוא משדר אדישות, הוא משחית את הלכידות הלאומית, את הסוֹלידאריוּת החיונית לקיום החברה הישראלית. הוא משחית את האחריות כלפי הזולת, את הערבוּת ההדדית, את האחווה הבסיסית ביותר. הוא משחית את המוסר האנושי. הוא משחית פי כמה מכל סוג של כיבוש.
הרשימה ארוכה. היא מורכבת מדברים שונים שאינם הכרחיים לקיומנו, אשר משחיתים את החברה הישראלית. לכן, המבקש להילחם נגד השחיתות העושה בנו שמות, מוזמן להתחיל בסילוק הנורמות המשחיתות אשר מיותרות לחלוטין. הוויתור עליהן לא יסב כל נזק לחברה הישראלית, רק נרוויח מכך.
יש אומרים, אתה צודק אבל כיצד נצא בהכרזה נגד המקובל בחברה, כיצד נכריז על נורמות מקובלות שהן מושחתות. התשובה היא, שבשלב ראשון נצטרך לקיים בעצמנו "אל יבוש מפני המלעיגים". הלועגים ילעגו, ולא משום כך נתקפל וניסוג אחור. נתייצב בכל במה אפשרית, גדולה וקטנה, ונאמר בפה מלא: דברים אלו ואלו משחיתים. לא נייפה את דברינו בעטיפות מרככות. אם נתמיד בכך, נזכה שדברי האמת שלנו יתקבלו על לב השומעים.
תגובות, הארות והערות - יתקבלו ברצון. פקס: 02-5353947. מייל: aviner@neto.net.il