יגידו שהמדינה ניסתה במשך שבע שנים למצוא פתרונות והמשפחות התמהמהו והן לא גמישות ועוד כהנה וכהנה הסברים סוציו-פסיכולוגים כאלו ואחרים שאני יכול לתת כנגדם טיעונים הפוכים. מבחן התוצאה הוא המוכיח את האמת המרה.
לדיווח הראשון בכיפה: מגרשים את המגורשים
העובדה שעוד מאות משפחות מתבוססות בבוץ הקרווילות ובעשבים השוטים מסביב ועוד. נכון, הגגות אדומים אך האם זה הופך אותן לוילות? ואני אומר לכם- אף משפחה לא הייתה נשארת בניצן אם הייתה באמתחתה חלופה ראויה ואמיתית. ויש השואלים- מהו הפרופיל של אותן משפחות שנותרו שם ושקיבלו בעצם צווי פינוי?
אלו משפחות שנקלעו לקשיי פרנסה חמורים בגין אובדן מקום עבודה של אחד מבני הזוג או שניהם, אלו משפחות חד הוריות (לרוב בגין משברים משפחתיים שקרו לאחר הגרוש), אלו משפחות צעירות ברוכות ילדים מהמעמד הבינוני, כן המעמד הבינוני שנמצא כיום בקו האופנה הפוליטי. אלו משפחות שבנוסף לעקירתן נותרו עם משכנתא על הבית שנחרב בגוש קטיף ושכל פיצוייהן הלכו לכיסוי המשכנתא וחובות הבניה. אלו משפחות שקנו קרקע, אך אין ברשותן אגורה שחוקה להתחיל בהליכי בנייה ואלו משפחות בעלות הכנסות נמוכות שאינן מאפשרות קבלת משכנתא סבירה מהבנק.
המדינה חזרה לרעיון שנהגה בו לפני הליך הגירוש ומיד לאחריו: הצעת מגורים בשכירות באשקלון, בנתיבות ובאופקים- והרי לא ברור כי אותו רעיון לא צלח כי בבסיסו עמד פירוק של קהילה שלמה שקמה מחדש על שבריה?
חיי הקהילה הינם חלק מנשמת אפם של תושבי גוש קטיף. זה מה שהחזיק וממשיך להחזיק אותן צפות מעל לבעיות ומה שמספק להן את הכוח להמשיך ולשרוד אז על מה אנחנו בעצם מדברים ריבונו של עולם? הרי כל אדם שפוי מבין כי מדובר בפתרון שאינו ישים; משפחות העקורים יעדיפו להמשיך ולהשתכן בתנאים הקשים ולא לעבור לשכירות מפוזרת במחיר של פרוק הקהילה. אבקש כמי שיושב בתוך עמו להציע הצעה פרקטית שעמה יוכלו התושבים לחיות.
עתה, משנגמרה תעמולת הבחירות, פינו את הקרווילות. ישנו פתרון אחד ובלעדי לסוגייה הכואבת - לגייס את הרצון הטוב והחמלה שגילתה היום הממשלה כלפי התושבים הבדואים בנגב ולנהוג בגזירה שווה כלפי אוכלוסיית העקורים ולתפור עבור כל משפחה פתרון אישי, יצירתי וגמיש.
אז במקום למצוא פתרונות הומניים אמיתיים לאוכלוסייה שהופקרה על ידי המדינה, אצה הדרך לסגור את מנהלת תנופה ולפזר את עובדיה לפני שנמצא פתרון ראוי ומכובד לכל מתיישב. אני ב״ה בניתי את ביתי ונטלתי משכנתא גבוהה כי יש באפשרותי, אך שאלה בפי בשם שכניי-אחיי ורעיי שאין ידם משגת ושנמנים עם שמנה וסלתה של המדינה. הכיצד החכמה והחמלה הפכו לצירוף נדיר במחוזותינו?
הכותב הוא נשיא מכללת חמדת הדרום הדתית לחינוך בשדות נגב, מעקורי גוש קטיף המתגורר כיום ביישוב ניצן.