מצד אחד כפופים לארה"ב, אבל מצד שני לא מתקפלים - עובדה שהצלחנו לעצבן אותם. מצד אחד נכנעים לערבים, ומצד שני חונכים בגאון את החורבה. שבועיים לפני פסח, המציאות מזמנת הרבה חומר למחשבה לגבי השאלה עד כמה אנחנו, כאומה, בני חורין.
שאלת ראש הממשלה
משרד החוץ נכנס לכוננות, דיפלומטים ישראלים נכנסים למגננה וצוותים חשאיים כבר החלו להיערך לגרוע מכל. שעון החול כבר יצא לדרכו, וכבר הוא הולך ואוזל, כשהמועד ידוע לכולם: יום העצמאות. הקרוב. הרי ברור לכולם שהמשבר בין ישראל לארה"ב עלול להחריף, ובמוקדם או במאוחר יגיע הקש שירסק סופית את גב הגמל. ברגע שאבנר נתניהו, חתן התנ"ך (הממלכתי) הראשון מזה שנים רבות שמישהו שם לב אליו חוץ מהמשפחה והחברים, יעקוף את עמיתיו האמריקאיים בחידון העולמי, ומן הסתם זה יקרה - המשבר בין נתניהו לממשל האמריקני יגיע לנקודת אל-חזור, ואנחנו נצטרך לחזר אחרי מדינה חדשה שתתן לנו חסות. מקורות יודעי דבר מיואשים במיוחד, דיווחו כי כמה מהיועצים כבר המליצו לנתניהו להתפטר מתפקידו; ממילא רצוי שמישהו אחר, קצת יותר אובייקטיבי, ישאל את שאלת ראש הממשלה.
 |
|
ישאל או לא ישאל?
|
סיסי ושמחי בת ציון
יותר מחתנים ביום חופתם, יותר מנערים שהגיעו לגיל מצוות, יותר משחקני בית"ר - מי שמפגין את הנוכחות הכי גבוהה בכותל המערבי, הוא לא אחר מאשר סיס הכותל, הציפור המקננת בחודשי האביב בין אבני הכותל. היא עושה זאת מדי שנה, ככל הנראה מאז שהכותל נבנה. השבוע נערך בכותל טקס שכבר הופך למסורת, לכבודה של הציפור המדוברת, ולרגל המאורע גם המדור החליט לעשות לה כבוד ולאחל לה שהייה מוצלחת ומהנה במתחם שריד מקדשנו. השנה הוסיפו חובבי הסיסים והביעו חשש כי מהומות סביב הר הבית עלולות לגרום לסיסים לקטוע אלפי שנים של מסורת, ולהפסיק להגיע לכותל. אבל המדור אינו מודאג כלל; ציפור ששומרת אמונים לכותל המערבי כל כך הרבה דורות, לא תפחד מדרך ארוכה.
 |
|
קפץ לביקור מולדת (צילום: anoldent-cc-by-sa)
|
בעל המאה
מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב. ומי שלא מאמין, שיפנה שאלה בעניין לגרי"ש אלישיב, שחגג השבוע (כלומר, חגגו לו) 100 שנה להולדתו, והוא עדיין רואה טוב. מזל טוב.
כאן היתה צריכה להיות כותרת
שכוייח השבוע מוענק לוועד להוצאת כתבי הרב שג"ר, שהוציאו כעת פרוייקט נוסף שלהם לאור, והפעם ספר עם דרשות של הרב שג"ר זצ"ל לחג הפסח. מעבר לשכוייח על הספר עצמו, מגיע להם שכוייח על כך שהם התעלו על עצמם, ולא עשו מהספר "הגדת הרב שג"ר". עכשיו סוף סוף יש ספר לפסח שלא יתפוס מקום בארון של ההגדות, אפשר לקרוא אותו ברצף ולא בשולי הדף והכי חשוב - ניתן לעיין בו לפני החג, בלי לחשוש שיפלשו לתוכו פירורי חמץ ואז לא יהיה אפשר להשתמש בו כהגדה בליל הסדר. לא מכל ספר לפסח צריך לעשות הגדה.
(ולמי שתוהה מה פירוש "כאן היתה צריכה להיות כותרת" - כמובן שהכותרת המתבקשת היתה אם תרצו, אין זו הגדה, אלא שמדובר בשימוש במשחק המילים הכי שחוק ולעוס בעולם מאז יציאת מצרים, שעדיף כבר לא לתת כותרת בכלל)
ותהייה קטנה לסיום
השבוע נערך האירוע המיותר לחלוטין בו ישראל מנסה עוד פעם את מזלו באירוויזיון, וכחלק מהסיפור מתקיים אפילו קדם-אירוויזיון לבחירת השיר שייצג אותנו, כאילו שאם נבחר שיר יותר יפה יהיה לנו סיכוי גבוה יותר לזכות במקום חד-ספרתי. אז מצד אחד, "מילים" של הראת סקעת מייצג את זאנר שירי הדיכאון הגלגל"ציים, שהופכים את הפלייליסט לקבוצת תמיכה לזמרים/ות שננטשו ע"י בן/בת זוגם, ולוקח אותו אפילו לאירוע הבינלאומי שאמור להוות אי של שירים קיטשיים ואופטימיים. אבל מצד שני, אחרי הכל, מתי לאחרונה השיר של ישראל באירוויזיון הזכיר את א-לוהים?
בברכת האילנות.