אנו יכולים למצוא עבד משכיל, שרוחו הוא מלא חירות; ולהיפך: בן חורין, שרוחו הוא רוח של עבד..., שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית העצמית, כי אם כמה שהוא טוב ויפה אצל האחר...במה שהאחר מוצא שהוא טוב ויפה". (הראי"ה קוק, עולת ראיה).
למה נסמכו פרשיות "ואלה המשפטים" ו"כי תקנה עבד"? לומר לך שישנה "עבדות", שעניינה כפיפות לשיטת משפט זרה ולערכים המיובאים מן החוץ והנוגדים את רוח האומה. חירות אינה מתבטאת בעצמאות פיזית ובשלטון עצמי בלבד, אלא עניינה גם ביישום ערכי צדק ויושר לפי מסורת העם. אמירת "אהבתי את אדוני", פסולה היא – לא רק כלפי אדון המושל פיזית בעבדיו, אלא גם כלפי שיטה המכתיבה ערכים זרים לציבור ולפרט, מתוך תפיסה ש"מה שהוא טוב ויפה אצל האחר" הוא אכן הטוב והיפה.
דיני עבד כמקור לזכויות סוציאליות
דיני עבד עברי שבפתיחת פרשתנו, נראים רחוקים מן ההווי החברתי של ימינו, ובלתי רלוונטיים לשיטת המשפט של ימינו. ברם, אין הדבר כן. עקרונות-יסוד הנוגעים לתחום דיני העבודה, למערכת היחסים שבין העובד והמעביד, נלמדים מדיני עבד עברי. מחד גיסא, נקבעה הגנה על העובד, באופן שלא יהיו אלמנטים של עבדות בהתחייבותו של העובד לעבוד. ומאידך גיסא, נקבע כי יתרונות שהוענקו לעבד, יהיו גם מנת חלקו של העובד.
הגבלה על תקופת התחייבותו של העובד
שנות עבודתו של העבד הן שש שנים, ומזהירה התורה (דברים ט"ו, י"ג): "לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך, כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים".
האבן-עזרא מפרש את המלה "משנה" ("משנה שכר שכיר") כ"כפל"; כלומר, העבד עובד כפליים משנות עבודתו של השכיר. ומכאן – אל לו לשכיר להשכיר את עצמו לתקופה ארוכה יותר מאשר לשלוש שנים. וכך פסק, הלכה למעשה, ר' מאיר מרוטנבורג (שו?ת מהר"ם ב"ר ברוך, דפוס פראג, סימן ע"ב).
"פועל יכול לחזור בו בחצי היום"
הוראה אחרת שעניינה הרחקת סממנים של עבדות מעבודתו של העובד, היא הקביעה, לפיה רשאי העובד לחסזור בו מהסכם העבודה אפילו באמצע היום. (בבא מציעא י' ע"א), וזאת על יסוד המקרא (ויקרא כ"ה, נ"ה): "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם", שעל כך דרשו "עבדי הם" – "ולא עבדים לעבדים".
הזכות לפיצויי פיטורין
זכותו של העובד לפיצויי פיטורין, מוכרת כיום בחוק המדינה. אבל זכות זו לא הייתה ברורה כלל לפני שנים, עד שנתבססה על מקורות המשפט העברי, הן בבתי הדין הרבניים והן בבתי המשפט. יסודה של הזכות לפיצויי פיטורין, היא במצוות התורה לתת לעבד מענק עם הפסקת עבודתו (דברים ט"ו, י"ב-ט"ו). ובעוד שציווי התורה הוא על הענקה לעבד עברי, הרי "ספר החינוך" (מצוה תפ"ב) קובע, כי ראוי להרחיב את תחולת הרעיון גם על מערכת היחסים בין עובד למעביד.
*
התחיקה הסוציאלית במדינת ישראל, היא מן המתקדמות בעולם, כתוצאה ממסורת יהודית עתיקת יומין. הצבענו כאן על זכויות אחדות של העובד הנובעות מדיני עבד שבפרשתנו, שאף שבלבושם החיצוני הם נראים רחוקים מאתנו מאוד מאוד, אבל הרעיונות החבויים בהם, בכוחם לבסס את חרות האדם בכלל ואת זכויות העובד בפרט.