זמן בחירות
ב"בית היהודי" חשבו לעבוד עליכם והוציאו פלייר בסטייל "עלוני", רק כדי שתקחו אותו אתכם הביתה מבית הכנסת, ולא תשאירו אותו על המדפים. כמו כל מערכת הבחירות הזו, במפלגות הדתיות הכל מלווה בהמון תחפושות. גם ב"איחוד הלאומי" דאגו להוציא פרסום מיוחד לשבת זו, הכוללת את כל המנטרות הקבועות. בואו נעצור כאן, אם נתייחס לזה הם עוד עלולים לחשוב שזה לגיטימי להציף את בתי הכנסת בפרסומות זולות שכאלו.
חילוני חובב מקדש
מסתבר שהפוליטיקה לא עוזבת אותנו כל כך מהר. "עולם קטן" מראיינים בכפולה המרכזית את פרופ אריה אלדד. שמו של המראיין נותר אלמוני בדפוס, אך המקצועיות רמזה על טביעות אצבעותיו של ארנון סגל. בעקבות פנייה למערכת "עולם קטן" הובהר לי כי סגל אכן אחראי לראיון ושמו הושמט עקב תקלה טכנית. עמכם הסליחה ותודה ל"עולם קטן" על ההבהרה.
קטעים משמעותיים מהראיון נסובו סביב ראשו המגולה של פרופ אלדד ואיך זה מסתדר עם הכמיהה לבית המקדש וחזון א"י השלמה והסיעה המשותפת עם הרב וולפא ושות. אלדד מצידו לא גילה לנו משהו שטרם ידענו ותירץ את המורכבות הזו בהנחה כי "אני חושב שמצוות הדור היא להילחם על ארץ ישראל, וגם אם אין בכוחי לקיים את כל המצוות, אני מקיים את המצווה הזו". למרות ניסיונותיו הרציניים של ארנון סגל לחלץ מפרופ אלדד הסבר הגיוני, נשארתי בסימן שאלה נוכח רצונו המיידי להקים מחר בבוקר את בית המקדש, תוך כדי שהוא צופה בטלוויזיה בליל שבת קודש.
כצלה
"מעייני הישועה" המשיכו בסדר הראיונות הפוליטיים, הפעם ישי פרידמן מראיין את יעקב כץ (כצלה), יו"ר ה"איחוד הלאומי" ומי שמתמודד מול הרב פרופ הרשקוביץ על התואר "אני אמנם הגעתי הרגע לפוליטיקה, אבל יש לי מה להגיד" הנכסף.
לגופו של ראיון, כצלה טוען כי לא דמיין את עצמו בפוליטיקה ("אבל רבותיי חשבו עליי, כפו עליי"), מזלזל ב"בית היהודי" ("הרבנים שם הם בגדר תומכים, זו מפלגה שלא שומעת לרבנים"), מסביר כי העובדה שה"איחוד הלאומי" נראה כמו עזרת גברים היא עניין טכני בלבד (וישפטו הקוראים) ומנמק את השינוי שעבר אריאל שרון (הכל בגלל חוסר יראת שמיים, לדעתו), מי שהיה חברו לשעבר.
לי צרמה במיוחד ההתייחסות של כצלה לעצמו, כשנשאל על הצבת החינוך כיעד ראשי ב"בית היהודי": "אתה מדבר עם אדם שהתעסק כל חייו בחינוך, אחרים רק מדברים", אמר על עצמו. "מי בנה מוסדות חינוך? מי הקים את כל הישיבות? אחרים יכולים לדבר הרבה על חינוך אבל אני עשיתי חינוך כל החיים שלי". יחסית למי שהגיע לפוליטיקה בכפייה, כדבריו, הוא סיגל די במהרה את סגנון הדיבור של אלו הבטוחים כי אין בלתם.
תכתוב, יוסף, תכתוב
יוסף רוסו, מעורכי "עולם קטן" (והאיש החזק מבין השלושה ביחס לתוכן), כתב השבוע על תמיכתו ב"בית היהודי", לא מתוך ברירה גדולה אלא מתוך כך שנדחק "לבחור בין אבא לאמא", כלשונו. במאמרו הוא מביע דעה על החרד"לניקים וניתוקם מהמדינה (דבר שכלל לא מקובל עליו) וטוען כי הציבור הדת"ל משלם כעת מחיר הגון בעד מגמות התמיכה בסירוב הפקודה (מוצדק, או לא מוצדק - זו שאלה נפרדת).
ומכאן בקשה צנועה: יוסף, תשקול בבקשה כתיבת מדור שבועי. תמשיך לכתוב לנו על מה שאתה חושב ומה שצריך להיות - ואל תשכח להוסיף כרגיל פנייה קצרה לקב"ה, עם סיום המאמר.
חמוש במקלדת
מי שנעתר למדור שבועי הוא חגי הוברמן, עורך "מצב הרוח". להפתעתי הרבה, כשפתחתי את "מצב הרוח" השבת, נעדר מאמר הפתיחה הקבוע של מר הוברמן. עם הדפדוף הגיע הפתרון: הוברמן יכתוב מדור שבועי קבוע תחת הכותרת "חמוש במקלדת", שם יציג את עמדותיו האקטואליות ביחס לנושאים שונים. רוב חלקו הראשון של המאמר נוצל למכתבו התמיכה הפומבי שכתב הרב אליהו ל"איחוד הלאומי", כשהוברמן מבחינתו מנסה "לדייק" בדבריו ולנתח את כוונותיו "בין השורות". היה משעמם עד כאב.
לא כל כך "מקורי"
יותר ויותר אנשים אומרים לי ש"מקורי" מזכיר להם את "שבת בשבתו". לא הקדשתי לכך יותר מדיי תשומת לב, אך השבוע יישמו ב"מקורי" כמה שינויים עיצוביים - וכעת, יחד עם מאמר הפתיחה של הרב רא"ם הכהן, זה כבר ממש מזכיר. כשכל זה מגיע תחת הכותרת "מקורי", זה ממש אירוני.
על כל פנים, בינתיים אני די מרוצה מ"מקורי". השבוע הם אפילו מצאו לנכון להעלות כמה פרסומות חיצוניות, חוץ מהפרסומות הקבועות ל"מקור ראשון". ובלי ציניות, איך מסתדר לרב רא"ם לכתוב מאמר פתיחה קבוע, כשב"שבת שבתו" הוא כותב באחד המדורים אחת לשבועיים? ומה רוצים מאיתנו הפתקים הצהובים הפזורים בין דפי העלון? ואיך הגעתם לרעיון החריג של חידת שחמט שבועית?
פלפול והמדינה
מוסדות חינוך רבים המשתייכים לציונות הדתית יקבלו השבוע את הגיליון ה-22 של עלון "פלפול", מיסודה של ישיבת הר עציון. מרכז העלון עוסק בשאלת יחסנו למדינה: מימין פרופסור הלל וייס (מרצה בבר-אילן וחבר תנועת "ארץ ישראל שלנו") הטוען כי "המדינה היא רק כלי ופעמים רבות כגולם הקם על יוצרו"; למולו, הרב יובל שרלו הטוען בשם כולנו כי "אנו כאבותינו מכריעים להיות חלק בלתי נפרד מהמדינה". מחוץ לגבולות הפולמוס תוכלו לקרוא את מאמרה של שרה בק, כתבת בחברת החדשות של ערוץ 2, שכתבה אודות הקרב על דעת הקהל ביחס למלחמה האחרונה.
אני עוצר את עצמי, שוב, מלהתלונן באוזניכם על כך שעלון כה מוצלח נותר בתקציב זעום הדוחק את רגליו מבתי הכנסת אל תפוצה בקרב הישיבות והאולפנות. את העלון תוכלו לקרוא כאן (צד ראשון, צד שני).
בשעת צהריים מנומנמת של השבת האחרונה, הרגשתי לחץ בחזה. עלעלתי כבדרך אגב ב"מעייני הישועה באהבה ובאמונה", כשלפתע צצו להם אזיקים-ורודים שהוצגו במדור הנשי של העלון. הייתי בהלם, שכן מדובר בסמל לסטייה סאדיסטית-מזוכיסטית. טוב, ב"באהבה ובאמונה" הכניסו את האזיקים הורודים בתמימות ובטעות - אך המחזה הסוריאליסטי הזה היה ממש מגוחך. תודה לקורא נדב אלישע, שהסב לתשומת לבי.
אתיקה לא מעניינת אותנו
דובר הנהלת "קוממיות", בצלאל סמוטריץ, מתמודד במקום התשיעי ברשימת "האיחוד הלאומי". זה כלל לא מפריע לעלון "קוממיות" לפרסם השבוע את מאמרו של מר סמוטריץ ובו תמיכה נלהבת בהצבעה לטובת הרשימה הזו. כל הבוז.
משהו קטן וטוב
העלון "שבת שלום" המזוהה עם תנועת "נתיבות שלום - עוז ושלום" (שמאלנים דתיים, בקיצור), בדרך כלל לא זוכה כאן להתייחסות מיוחדת, היות והוא מדיר רגליו מן האקטואליה ועוסק בעיקר במאמרים עיוניים. השבת חל שינוי יוצא דופן, כשמערכת העלון החליטה לפרסם תגובה לוהטת - נגדה!
יושרה שכזו לא מצינו במקומותינו, לא רק בעיתונות העלונית כי אם אף בזו הארצית. מר שמריהו בקרמן תקף מאמר קודם של עורך העלון, פנחס לייזר, בשאלות חריפות ובאמירות די בוטות. לייזר מצידו, פרסם את התגובה ככתבה וכלשונה והגיב לדברים בנימוס וסובלנות. כל הכבוד.
רוצים להצטרף לעצומה נגד שגיאות הכתיב הגסות בפרסומי "האיחוד הלאומי"? mealel@kipa.co.il