דיון עושים ברצינות, או לא עושים בכלל
עיקרו של "עולם קטן" הוקדש השבוע לבירור יחסנו כדתיים לאומיים, לספרות, יצירה ותרבות. לצורך כך, נפגשו להם אדם צחי, איתן הוד, אורית כרמלי וצבי אייל - לשיחה קולחת. האמת שהיה מעניין, אך נדמה לי שאם הייתם מעוניינים באמת לעורר דיון רציני בנושא (ולא רק קידום מכירות ל"סיפור קטן"), אזי שיוצרים דתיים מרכזיים כמיקי שיינפלד, הרב סבתו ושהרה בלאו - היו מוזמנים לדיון. הניסיון להישאר בתוך גבולות הגזרה של יוצרי "עולם קטן", מגוחך. כדי לקבל זווית רצינית יותר על עולם הספרות הדתי, אי אפשר לוותר על הסופרים המשמעותיים באמת.
זזים ימינה
בשבוע שעבר עדכנתי אתכם בדבר כניסתו לתפקיד של חגי הוברמן, עורכו החדש של "מצב הרוח". הצבעתי אז על צפי לנטייה ימינה של העלון בעקבות אישיותו המעט קיצונית (בלשון המעטה). הנה, כבר אפשר היה להבחין בכך השבוע במאמר המרכזי אודות ניצחון המקבים ביהודה ושומרון, או בסקירתו את "דרך ארוכה קצרה" של בוגי יעלון.
האם מוטי זפט, שלאורך כל הדרך ניסה כמה שיותר להתרחק ממיתוג פוליטי, הבין לאיזה "ברוך" הוא נפל? אני מתחיל כבר להתגעגע.
תרמתי בעבודה
מכון מאיר חוגג 35 שנה, מה ש"זיכה אותנו" (בציניות כמובן) בעלון שהוא כל כולו "מכון מאיר זה הכי הכי ואם אתה מסכים, אז זרוק לנו עצם". האם המפרסמים עודכנו על כך שמדובר בעלון פרסומת? מילא הקוראים, שיעשו את החשבון המהיר וישאירו על המדף את "באהבה ובאמונה" יחד עם יתר דפי הפרסום. שיהיה ברור - מכון מאיר חשוב ותרומה אליו לגמרי מוצדקת. אבל בשביל זה להחריב עלון? לא חראם?
(חוצמזה, בתמונת השער, תחת הכיתוב "שבת מכון מאיר", מופיע מיקרופון במלא הדרו. אני לא חושש ש"מכון מאיר" פנו לכיוונים קונסרבטיביים. בטח מדובר במיקרופון של "צומת").
מיר"ש
הפרסומת התמוהה שמשגעת את כל המתפללים: למה משמש צירוף האותיות המשונה "מיר"ש"? ובכן, נראה כי אין לדבר כל משמעות וככל הנראה מדובר ב"טיזר" (פרסום-גירוי) שיקבל ביאור בשבועות הקרובים. השערתי, המבוססת על אופי הפרסום והצבעים, מצביעה על "מכון לב". נחייה ונראה.
משהו קטן וטוב, או: מענה רך ישיב חמה
המאמר שהכי עשה לי את זה, הוא תגובתו של הרב יובל שרלו לדברי הנער המתפרע ב"עולם קטן" של השבוע שעבר. הרב שרלו דילג בקלילות מעבר להתמודדות המונוטונית של "באהבה ננצח" או "אסור לזלזל במדינה המקודשת, או בשלוחיה". הטיעונים הללו הגיוניים לחלוטין, אך הם חסרי טעם בדיון מול מי שככל הנראה לא מתכוון באמת לשמוע. אותו נער מתפרע, אני מנחש על סמך כתיבתו, לא מעוניין בבירור או בהתמודדות. הוא כאן כדי לפרוק כעסים, לשלוח חיצים בכל מי שרק אפשר.
והרב שרלו, שהוא ההפך הגמור מאותו צעיר, בוחר לחבק. להרגיע. להראות לו את הנקודה הטובה שבו, את החיובי. הוא לא מפספס את הביקורת - אך הוא מחדיר אותה בדרך הרמז, מבליע את המילים.
הרגשתי השבוע כי זכיתי לעוד הזדמנות קצרה לחזות בגדולתו של הרב שרלו, באהבתו הגדולה המכסה על כל הפשעים.
סדנת יצירה
שלא יקל הדבר בעיניכם: השבת התכנסו רוב כותבי "שבת בשבתו" סביב נושא אחד - הצדעה לתנועת חב"ד בעקבות פיגוע הטרור בהודו ולרגל י"ט בכסלו שחל בשבוע שעבר. אלמלא גודלו של אסון, הרעיון כנראה כלל לא היה בא לידי ביטוי, שכן "שבת בשבתו" מורכב ממספר כותבים שלא מקיימים קשר "מערכתי" ביניהם. מטבע הדברים, לא אוכל להביע דעתי על התוצאה - בשביל זה אתם מוזמנים לטקבק.
בכלל, המגמה להוצאת עלון "נושאי" (סביב נושא אחד), בולטת במספר עלונים. מערכות הפרסום לוחצות על העורכים פעם אחר פעם להקדיש את הגיליון השבועי לנושא אחיד. מדוע? כל הרעיון מושתת על הצלחתו של "עולם קטן", פחות או יותר מי שהמציא את הגלגל. הצלחתו של "עולם קטן" בתחום גיוס הפרסומות, מעוררת קנאה והערצה בקרב מערכות אחרות המעוניינות ליישם אותו גם אצלם.
מה מפריע להם בדרך? ראשית כל, הכותבים לא תמיד מוכנים לכוף את ראשם להוראות המערכת. שנית, הגדרה "נושאית" היא סוג של כבילה יצירתית ומחשבתית, שפעמים רבות יוצרת תוכן רדוד ומשעמם רק בגלל העובדה שהכותב "נדחק" לכתוב על אותו נושא.
הפתרון בעיניי, כמו בהרבה בעיות אחרות, הוא שאלת המינון. אחת לתקופה מדובר בהצעה המתקבלת על הדעת. אחת לשבוע? זה כבר עשוי להיראות כמו ביטאון רשמי של איזו אולפנא.
הרב אליהו והתאריך הלועזי
זה לא עוד סיפור חסידי, אבל זו אחלה בדיחה. במדורו הקבוע ב"מעייני הישועה", התייחס הרב אליהו לענייני חנוכה וגזרות היוונים. הרב אליהו התייחס באופן מיוחד לכך ש"ההלכה מחייבת אותנו להקפיד לא להשתמש בתאיריכם לועזיים ... ומי שנוהג למנות על פי התאריכים הלועזיים צריך לתקן את דרכו במיוחד בימי חג החנוכה". דא עקא, שכמו שכבר נכתב בעבר - הצקים של משפחת הרב אליהו, המצולמים אחר הכבוד בפרסומי "יד לאחים" - חתומים בתאריך לועזי. מוזר, לא?
נורא מרגיז אותי לגלות פעם אחר פעם שעורכי העלונים מעדיפים "העתק-הדבק" מאשר יצירה מקורית. הסתבר לי השבוע כי מאמרו של נדב שרגאי מהשבוע שעבר ב"מעט מן האור" היה בסה"כ העתקה ממאמר אותו פרסם שרגאי ב"הארץ". "מעט מן האור" ממשיכים באותו קו גם השבוע, כשמאמרו של הרב חנן פורת המפורסם בעמוד האחורי, פורסם כבר השבוע בnrg. מילא להעתיק, זכותכם - אבל תנו לנו הקוראים מינימום של כבוד והערכה ותספרו לנו על פרסום קודם של המאמר. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
כבר קראנו 2
אפרופו אליהו, הרב שמואל אליהו לא מפסיק לכתוב: תוכלו למצוא אותו פעמיים ב"מעייני הישועה" (מדורו הקבוע והמדור של "אינטרנט רימון") ואף בעמוד השער של "ראש יהודי". האם הוא מספיק לנוח?
Shoot
חייל יקר, בפעם הבאה שמתפרע חבוש כיפת-ענק קורא לך "נאצי", תזכיר לו שזה אסור הלכתית (הרב שמואל אליהו, השו"ת הסלולרי של "מעייני הישועה"). הבעיה המוסרית והאנושית וההיסטורית, לא תמיד מצליחה לעבוד עליהם. אך משגויסה ההלכה לנידון, אולי יבוא לציון גואל.
חושבים שאין מספיק מפלגות דתיות? mealel@kipa.co.il