כתיבת ביקורת העלונים בכל שבוע דורשת ממני עלעול של ממש בכל העלונים. אני עובר על כולם מתחילתם ועד סופם, ומחפש אנקדוטות. השבוע, הקריאה בכל העלונים כולם ארכה פחות ממה שארכה קריאת כל החומרים המעניינים ב'עולם קטן'. אי לכך, גם התייחסותי תהיה בהתאם, ואנסה לנתח מעט את התופעה הקרויה עולם קטן.
עולם קטן ואמיץ
אין ספק שהעלון האחרון ייזכר בעיקר בגלל דבר המערכת החד-משמעי עליו חתמו, באופן חריג, כל חברי המערכת של עולם קטן, ותקף חזיתית את מערכת הבחירות שמנהל הרב סתיו לראשות הרבנות הראשית לישראל.
אני עוקב אחר התנהלות כל העלונים סביב הבחירות הללו כבר כמה חודשים, ומן הרגע הראשון הפניתי את האצבע אל הרמיזות העבות של המערכת אודות המועמדים המועדפים עליה (ובעיקר מי הם הפחות מועדפים). זו כמובן זכותה של מערכת לנקוט קו מסוים, ובכל זאת, אני הרגשתי מעט מופתע לקרוא את הדברים בעלון האחרון, לא בגלל תוכן הדברים, כי אם בעיקר בגלל זהות הכותבים. יוסף, נרי ואיתן - חברים ואנשים יקרים מאד - הכניסו את עצמם למקום שאני לפחות לא הייתי רוצה להיות בו...
באופן אישי, אני חושב שאילו היו הדברים מושמים בפיהם של כותבים אחרים, שאינם חברי מערכת, כפי שהיה בעבר, מוטב היה. בסופו של דבר, התערבותה של המערכת באופן כזה, ואופיין של הטענות שהושמעו, היה למעשה גם הוא חלק ממסע תקשורתי שנועד להשפיע על הבחירות - בדיוק כמו המסע שהותקף במאמר.
אבל, דעתי האישית, בדיוק כמו דעתם של חברי מערכת עולם קטן, לא רלוונטית. מה שמעניין יותר הוא המקום והכוח הציבורי שיש היום לעורכי עולם קטן, שאפשר להם לפרסם מאמר כל כך חריף, לקבל עליו 'הסכמה' מרבנים מובילים, ולהפוך למובילי דעת קהל ראשונים במעלה, על אף שלא הופיעו ברשימת מאה המשפיעים במגזר...
עורכי עולם קטן, מובילים כבר שנים קו אמיץ של נקיטת עמדה ושל עיתונאות רצינית. הם עומדים בסטנדרטים עיתונאיים על אף ש'עולם קטן' הוא חינמון, והם מצליחים להפתיע בכל פעם מחדש. גם אם הם טעו השבוע טעות קלה של שיקול דעת בהיכנסות למקום לא-להם, הם עדיין מובילים אצלי ברשימת האמיצים של המגזר.
ללא צבע אחיד
האומץ של עורכי עולם קטן בא לידי ביטוי במספר תחומים, אשר הבולט ביותר שביניהם הוא חוסר ההסכמה שלהם לקטלוג המערכת בצבע אחד. האם לאחר המתקפה החריפה על הקמפיין של הרב סתיו נתחיל לראות את אנשי הר-המור מעיינים ב'עולם קטן' במהלך התפילה? כנראה שלא כל כך מהר...
בעלון השבוע מתפרסמת כתבה גדולה עם הזמר חמי רודנר. עד עתה היינו רגילים שזמרים מצליחים מגיעים אל עלונינו רק אם הם חזרו בתשובה/מתקרבים/מתחזקים וכדומה... הראיון השבוע עסק (כמעט כולו) באמנות נטו. בכתיבה מתוך קושי, בצעירותו של חמי בקיבוץ ועוד. רק בסיום הראיון הפציעה לרגע הנקודה הדתית שכללה את עובדת היותו של רודנר מורה בבית הספר הדתי למוסיקה (מזמור), ובהתחייבותו (בלי נדר) שאינו מתכוון לחזור בתשובה.
ראיון מסוג זה הוא חציית קו נוספת של מעבר מעלון שבת (שעדיין מחולק בבתי כנסת...) לעיתונות לכל דבר ועניין. אני חושב שאם אכן בוחרת המערכת להמשיך בקו הזה, כדאי גם לשקול לעבור לפורמט עיתונאי לכל דבר.
העורכים החופשיים
ואם חמי רודנר לא מספיק בשביל להוכיח את פתיחותה ועצמאיותה של המערכת, נוכל לעבור למאמר המרכזי והארוך של הגיליון השבועי וללמוד על ארגון 'הבונים החופשיים' שהינו סוג של אחווה (ויש אומרים כת) בינלאומית בעלת אינטרסים עלומים משהו.
הכתבה בנושא הייתה מעניינת, אם כי, באופן טבעי, השאירה יותר שאלות מתשובות, והיא מחדדת עוד יותר את האומץ של עורכי העלון. מדובר בסקירה ארוכה וממצה שהייתי מצפה לקרוא במקור ראשון (או בידיעות אחרונות באותה מידה), ולא בעלון שבת קלאסי. לא הייתה בכתבה שום נקודת דתית (אם כבר להיפך - אזכורים של הברית החדשה כבסיס לחלקים מסוימים מהאחווה), ובעצם פרסומה בעלון אומרים לנו למעשה העורכים - לא תצליחו לקטלג אותנו!
הצלחתי לשכנע אתכם שעורכי העלון לא חרד"לים כמו שהיה נראה לכם במאמר המערכת בנושא הרבנות הראשית? עכשיו לכו תתמודדו עם הבמה שנתנה המערכת לשני מאמרים שעוסקים בחשיבות ההפרדה בין גברים לנשים במוסדות להשכלה גבוהה... מבולבלים? גם אנחנו. אבל גם מעריכים את האומץ, את היציאה מהשבלונות, ואת שבירת המסגרות.
עלעולים נוספים
• בשבוע שעבר כתבתי אודות ההתאמה המפתיעה בין טורו של אלישיב רייכנר במצב הרוח לבין דבריה של אורית איזק במצב הרוח, אשר נדמה היה כי נכתבו על בסיס אותה הודעה לעיתונות. השניים ביקשו להבהיר כי יד יחצ"נים לא עברה ביניהם, והסיבה לדמיון הרב בין הדברים היא כי השניים שוחחו על הנושא במסגרת עבודתם המשותפת במסגרת הועידה של בני עקיבא, ועל-כן כתבו בשפה דומה והביאו דוגמאות זהות. ההבהרה מתקבלת וברכות שלוחות לאלישיב גם לרגל הוצאת ספרו החדש אודות ההתיישבות החברתית אשר קיבל במה מכובדת בעלון צפונה ונגבה.
• לאוהבי המלחמות: הרב אבינר תוקף חזיתית את הספר 'הפרדס של עקיבא' של יוכי ברנדס, ומסביר כי הוא מלא בהוצאת שם רע על התנא הקדוש. כל זאת ועוד בשער האחרוי של 'באהבה ובאמונה'.
• ולסיום, צפירת הרגעה לכל הנשים החוששות מזקן ארוך: בתשובה לשאלה 'האם יש עניין שנשים לא ישתו מהיין של ההבדלה?' עונה הרב שמואל אליהו ש'יש מחלוקת אם הן חייבות בהבדלה, אך לעניין השתייה הן רשאיות בכל עניין'.