אחרי החגים
חודש תשרי היה בוודאי חודש לא פשוט עבור עלוני פרשת השבוע. מצד אחד רבים הנושאים עליהם אפשר לכתוב ויחד איתם גם לא מעטות הפרסומות עליהן ניתן להרוויח. מן הצד השני, השבועות של העלונים שגם ככה הם מאוד קצרים (במהלך השנה רוב העלונים נסגרים בימי שלישי בערב בכדי לאפשר הדפסה וחלוקה), נעשים אפילו יותר מצומצמים בגלל חגים שחלים באמצע השבוע. גם זמן התגובה של ה"מעלעל" הצטמצם (וזה עוד בלי להיכנס לשאלה האם מדובר ב"דבר האבד") ולכן הוחלט לבסוף לרכז את חודש תשרי במדור אחד.
מה שבטוח הוא שכמויות הניירת שהצטברו על השולחן מחזקות מסקנה אחת מרכזית - לא יכול להיות שכמויות הניירת המטורפות האלה יצטרכו להגיע לגניזה. הגיע הזמן שעל כל עלון יהיה כתוב משהו בסגנון: "עלון זה אין להשליך לגניזה! לאחר הקריאה, נא לעטוף בשני עטיפות, ולהניח בצורה מכובדת בתוך פח הזבל הקרוב".
צוֹרם
קיוויתי, ואולי גם קצת ציפיתי, ולמרות שבתוך תוכי ידעתי שזה לא יקרה, היתה לי צביטה קטנה בלב כשראיתי את זה.
במה דברים אמורים - ביומיים הראשונים של ראש השנה יצא שהתפללתי במקומות בהם אף פעם אין בהם עלונים. עד שבשבת הגעתי לבית כנסת בו הם כן מחולקים, וראיתי את עלוני השבת מפוזרים תחת כל (ספסל) עץ רענן.
מי שעוקב אחרי המדור יודע שבסך הכל יש בי הרבה חיבה כלפי תופעת עלוני השבת, אבל בראש השנה זה ממש לא היה חסר, ואפילו קיוויתי שלכבוד יום המלכת הקב"ה, יחליטו כמה שיותר מו"לים לוותר על נושא העלונים.
עם זאת, אני בהחלט מבין שהפיתוי של שלושה ימים בהם אנשים נמצאים שעות ארוכות בבית הכנסת היה קורץ מדי (גם, ואולי בעיקר, למפרסמים שרצו לסגור "דילים" אחרונים לקראת סוכות), אם כי אני חייב להגיד שתופעה כמו הגיליון המורחב של "עולם קטן" כבר נראתה בעיני קצת מוגזמת.
מה שבאמת שבר אותי, היה שבוע לאחר מכן. יום הכיפורים, יום הדין, ללא שבת לפניו או לאחריו, ובמתקני העלונים יושבים להם כדבר שבת בשבתו - עלוני השבת. התדהמה רק התחזקה כשבמוצאי היום ראיתי שלפחות ב"עולם קטן" וב"ארגמן" היה מדובר בגירסה מצומצמת ביותר, שבהחלט ניתן היה לוותר עליה.
אם את עלוני ראש השנה עוד שמרתי בשביל קריאה מאוחרת, לאלו של יום הכיפורים נתתי להמשיך לשכון במתקן.
אז מה היה לנו שם?
* נתחיל בפינת האיחולים - מזל טוב ל"באהבה ובאמונה" על השדרוג. העלון שיצא עד היום בגודל סטנדרטי (A5 פלוס מינוס), כשהוא מקופל בצורה שכמיטב המסורת לא מאפשרת לדעת מה קדם ומה מאוחר, הרי שהיום הוא הכפיל את גודלו, שדרג את רמת העיצוב, ואף עבר לשיטת הדבקה חביבה, שאף חוסכת את הצורך בסיכות מהדק.
עם זאת, ברמת התוכן נראה שהשינוי היחיד הוא בגודל הפונט, אם כי ישנו קהל לא קטן שעבורו מדובר בשינוי חשוב.
* שינוי נוסף, והפעם בעיקר בגזרת התוכן, שייך ל"שבת בשבתו" ששוב עשה רענון קל בגזרת הכותבים. עוד מוקדם לשפוט את איכות השינוי, אך עינינו צופיה בעיקר למדור "נקודת חיבור" שמופנה לקורא הצעיר.
בהזדמנות זו נשלח קריאה מכאן לרב רוזן - עם כל הכבוד וההערכה לזבולון אורלב על תפקודו כח"כ (בעיקר מבחינה פרלמנטארית), נקודת המבט שלו, כדרכם של פוליטיקאים, היא, איך לומר... משעממת. הגיע הזמן לחפש נקודת מבט של מישהו קצת יותר מעניין (ואז אולי גם ניתן יהיה לעבור למסורת של שבוע-שבוע?)
* על אף חוסר שביעות הרצון מעצם התופעה של גיליון מורחב לראש השנה, אפשר בהחלט לתת גם מילה טובה ל"עולם קטן" בנושא הכתבה על נועה ירון.
ציבור הקוראים מוזמן לשחק ב"מצא את ההבדלים" עם שלל הראיונות שפורסמו עם החוזרת בתשובה החביבה בשאר המדיות הדתיות הכתובות, ולגלות את משפטי המפתח שחוזרים בכל אחד מהראיונות (כולל אלו שהיא נתנה בעל פה), משפטים שגם בקריאה ראשונה לא היו מפעימים.
לאור זאת, מוענק בזאת צל"ש ל"עולם קטן" שהשכילו לעשות משהו מזווית קצת אחרת, כשהפגישו את נועה עם דמות אחרת מהספר שחזרה בתשובה אף היא, אלא שבעוד נועה ובעלה הפכו לברסלברים, אותה דמות הינה של בחור שעבר ב"מכון מאיר" וחובש כיום כיפה סרוגה. לצד התשבחות על הרעיון, יש בי לא מעט ביקורת על הביצוע, שהיה לוקה בחסר, ולעניות דעתי לא מיצה את הפוטנציאל ולעיתים גם לא היה ממש ברור. חבל.
* ב"יתד נאמן" הופיע המשל הבא: היה היה מלך ולו בן יחיד שעליו הופקדה אומנת. יום אחד אמר המלך שאזרחי הממלכה מוזמנים לבוא ולפניו ולשטוח את בקשותיהם. התייצבו האזרחים, ובתוכם גם האומנת. לפני שהגיע תורה של האומנת היו בטוחים כולם שהמלך יעניק לה קשב רב במיוחד - הרי אחרי הכל היא זו שמטפלת בבנו במסירות כה רבה, אלא שכשהגיעה האומנת לפני המלך הוא שאל אותה שאלה אחת: "איפה הבן שלי?!".
הנמשל היה מכוון כלפי אמהות ישראל שצריכות להבין שבימים הנוראים, עם כל הכבוד לתפילה, התפקיד שלהן זה לשמור על הילד, ולא ללכת לדבר עם המלך.
מי שאמצו גישה דומה, היו נשות "ארגמן", שנראה שהניסיון שלהן להוות אנטיתזה ל"קולך" (שדווקא נראה שהתמתנו לאחרונה) הביא אותן לכתוב מאמרים שובניסטיים משהו (נסו את המאמר לפרשת בראשית שטוען שהגיע הזמן שבנות ילמדו בבית הספר לבשל ולאפות כי זה מה שהן באמת צריכות בחיים). אז אמנם ריקי רט במאמר מר"ה מנסה להציע שנשים תלכנה להתפלל בעזרת בייביסיטר או חלוקה עם הבעל, אבל מ"עלון נשי" הייתי מצפה לקריאה קצת יותר רחבה לטובת מציאת פתרונות קהילתיים עבור כלל הנשים. כך למשל, שמעתי על ראש ישיבה (אגב, ישיבה של חוצניקים מהמגזר החרדי) ששכר שלוש גויות בכדי שישמשו מטפלות עבור הילדים, כדי שהאברכיות תוכלנה להתפלל, ואני בטוח שאפשר לחשוב על עוד פתרונות יצירתיים.
ועוד משהו לארגמן - שבוע שעבר שמתם שמיים כחולים בשער, השבוע הלכתם על חמניה - תמונות מאוד יפות אולי, אבל הן ממחישות את העובדה שעמוד שער לעלון פרשת שבוע זה דבר מיותר.
הרב אברהם שפירא זצ"ל
היה מעניין להשוות בין כמות השטח וצורת התוכן שהוקדשה לפטירתו של ר אברום בעלונים השונים, החל מ"קוממיות" (שבעבר הביא את דברי התורה של הרב) שהקדיש לכך את כל הגיליון, ועד ל"שבתון" שמסיבותיו שלו לא הזכיר את הנושא ולו בחצי מילה או אפילו מודעת אבל.
רק נושא אחד היה חסר, והחוסר שלו מצביע על נקודת החולשה של העלונים - מה הלאה?
עד היום היה הרב שפירא, יחד עם הרב מרדכי אליהו יבדל"א, אחד משני גדולי הדור של הציבור הדתי לאומי. האם מעתה יהיה שייך התואר רק לרב אליהו או שה"תפקיד" יועבר לרב אחר? ואולי בכלל אנחנו הולכים לכיוון בו הציבור כבר איננו מחפש את ה"גדויל"?
ימים יגידו.