שריך סוררים וחברי גנבים

שאלה:
בזמן האחרון יש כל כך הרבה פרשיות אפלות של שרים ואנשי ציבור בכירים. האם רק המנהיגים הם בירידה או שזה סימן של ירידה מוסרית כוללת באומה?

תשובה:

1. קודם כל, יש להיזהר מהכללות. כך נהגו האנטישמיים שהשליכו חטאו של יהודי חוטא על כל עם ישראל. ברוך השם, רובם של אנשי הציבור הינם טובים וישרים. אדרבה, עצם העובדה שכל פרשיה כזאת מעוררת שערוריה היא בעצמה סימן שזו תופעה נדירה כדברי רבי יהודה הלוי: אשרי מי שעוונותיו ספורים. על חולצה לבנה כל כתם בולט.
   

2. בראיה כוללת אנו יכולים להתפאר בכך שאנו מדינה נקיה מבחינה מוסרית. מבט כולל אפשר לקבל מעיון בדין והחשבון של נציב קבילות הצבור. כמובן, שום דבר אינו שלם, אך מצבנו שפיר, הן ביחס למדינות אחרות, הן ביחס לעצמנו בזמנים קדומים, כגון ערב חורבן בית ראשון ושני. הרי בגלל חטאינו החברתיים גלינו מארצנו, מחוסר יכולת לנהל מדינה באופן מוסרי, ועתה שחזרנו לארצנו, זה בעצמו סימן, שריבונו של עולם החליט שהיטהרנו בצורה מספקת כדי להיות מסוגלים לנהל מדינה בלי רשעה וברבריות.
   

3. יחד עם זה, יש להבין שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. קל וחומר איש ציבור. כי כידוע שלטון עלול להשחית. ריכוז כח וסמכות עלול להשחית. גם שרות בצבא, בו יש שימוש באלימות, עלול להשחית, אך על בעיה זו התגברנו והחייל הישראלי הינו אדם מוסרי ועדין, ומתקיים בו: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע", כפרוש מרן הרב קוק: לא אירא לההפך לאדם רע. אך בפוליטיקה טרם הצלחנו!
   

4. הרי פוליטיקאי חייב להיות או אריה או שועל. אריה אם יש לו כח או שועל ערמומי אם אין לו כח. כך כבר הסביר מקיאוולי לפני כמה מאות שנים, בספרו הנסיך, בו הוא מתאר את הרודן האיטלקי הנאלח בורגיאס, לא בתור הצדקה למעשיו, אלא בתור תמונה ריאליסטית. כמובן אפשר להיות אריה מוסרי ושועל ישר אך זהו דבר נדיר. אולם תופעה זו אינה מהיום ואין זה נכון שחלה ירידה. בעיות כאלה היו קיימות מראשית המדינה וגם לפניה. היה אפילו פתגם: "קדיש לוז כבר אמרנו?", כלומר כאשר עלתה השאלה האם יש פוליטיקאים ישרים, השיבו: ודאי, קדיש לוז. שוב שאלו: ויש עוד דוגמא? אז שקעו העונים במחשבה מאומצת והשיבו: קדיש לוז כבר אמרנו?! איש ציבור חייב להיות חמוש בכוחניות מסוימת, שאם לא כן, אינו יעיל. זה בעצמו, עלול להיות לו לרועץ. יש אנשי ציבור צדיקים ועדיני נפש, אך אינם מועילים במערכות המדיניות. בוודאי אנו משתוקקים שבאותו אדם יתקבצו יחד העוז, הגבורה והכשרון יחד עם העדינות, הענווה והצדקות, אבל זה לא יהיה כל כך עד אשר יופיע משיח צדקנו, "והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו" (ישעיה י"א, ה').
   

5. בינתיים עלינו להתאזר אנחנו בגבורה, להתקרב כמה שאפשר לאותו אידיאל. ומי הוא הערב לכך? מי ערב להתקרבות לאידיאל? העם! העם נמצא במצב מוסרי יותר טוב ממנהיגיו. הסחורה המרובה המוצנעת בחנות הינה באיכות יותר טובה לאין ערוך מזאת המוצגת בחלון הראווה של החיים הציבוריים. ברוך השם, אנו עובדים קשה ומרוויחים כספנו ביושר ובהגינות - כמובן מלבד יוצאים מן הכלל שאינם מהווים דגם מייצג. הוגים גרמנים כגון גיטה ושילר הזהירו אותנו: אתם היהודים לעולם לא תצליחו להקים מדינה, אנו מכירים אתכם, קראנו על מלחמת היהודים ביהודים אצל יוסף בן מתתיהו, אתם תכלו איש את רעהו. ב"ה, לא כך הוא ואנחנו חיים במדינתינו זה זמן רב ביחד, ואנו מטפסים ועולים.
   

6. לכן, הערובה להגינותם של המנהיגים, היא הזעקה של אנשי הרוח וכל העם אחריהם. כאשר יש עוולה, עלינו לצעוק ולהביע ביקורת, אפילו כאשר אותה עוולה משרתת טובת הפלג שלנו. כי באמת היא הורסת גם את אותו הפלג לטווח ארוך, וגם דבר טוב שבנוי על עוול, סופו לקרוס. נזכור, השלטון רגיש למה שהעם חושב, מאד רגיש, לכן עלינו לצעוק.
   

7. אכן, יש פרשיות אפלות, אך יש גם הרבה אור, ולעולם אין לאבד פרופורציה. לא הכל חושך ולא הכל אור. כדי לראות את החושך, די ברגש, רגש טהור. אבל כדי לראות את האור, צריך שכל, שכל טהור. יש להסתכל על הדברים בעין טובה, לראות את האור. בינתיים, אור וחושך משמשים בערבוביה, אך האור מרובה על החושך, ועתיד הוא לנצח, והאירה הארץ מכבודו".