קוסם-להטוטן

שאלה:
האם מותר להזמין הצגת קוסם-להטוטן העושה דברי פלא בזריזות ידים ?

תשובה:
1. יש פוסקים שאסרו זאת על יסוד דברי הגמרא: "'ולא תעוננו" - זה האוחז את העינים". ורש"י הסביר: "אוחז וסוגר עיני הבריות ומראה להם כאילו עושה דברים של פלא והוא אינו עושה כלום". ומשמע מלשון הרמב"ם שהכוונה לפעולה המושגת על-ידי זריזות ידים: "מעונן - זה האוחז את העינים, והוא סוג גדול מסוגי התחבולות, ונוסף לכך קלות תנועת היד, עד שמדמים לאדם דברים בלתי אמיתיים. כמו שאנו רואים שהם עושים תמיד, שמישהו לוקח חבל בידו ונותנו בכנף בגדו לעיני בני אדם ואחר כך מוציאו נחש. או זורק טבעת לאויר ומוציאה מפי אדם שלפניו וכיוצא בזה ממעשי אחיזת העינים המפורסמים אצל ההמון - כל מעשה מאלו אסור, והעושה אותו נקרא אוחז את העינים, והוא מין ממיני הכשפים ולפיכך לוקה". ומה שהרמב"ם כותב: "הוא מין ממיני הכשפים", אין כוונתו לכישוף ממש, שהרי אין כאן שום פעולה של כישוף אלא רק "תחבולות" יחד עם "קלות תנועת היד", אלא שהתורה כללה את הענין בקטגוריה הכללית של איסור מכשף, אך ליתר דיוק נאמר שהוא שייך לאיסור מעונן. וכך הבין ספר החינוך, שאחרי העתיקו את דברי הרמב"ם האלה, כתב: "ואף-על-פי שנאמר מעונן אצל מכשף בכתוב אחד אינו מין כישוף ממש". וכן הב"ח פירש דברים אלה של הרמב"ם שהכוונה לאחיזת עינים "שלא נעשית על-ידי כישוף, אלא על-ידי מרמה ותחבולה". והש"ך הסכים אתו, והביא שגם הרמ"א סובר כן.
2. אבל הרדב"ז כתב: "רחוק אצלי לקבל שהתורה תחייב מלקות על התחבולה וקלות הידים, אבל הוא מפעולות השדים שיש בכח ההשבעות שעושים להם לאחוז העינים ולהראות לאדם דבר של תמהון ואינו". לפי דעתו רק אחיזת העינים הנעשית על-ידי אמצעים על-טבעיים היא האסורה, ולא ייתכן לאסור זריזות ידים בעלמא. אמנם הרמב"ם עצמו הסביר שלא על זריזות הידים לוקים, אלא מפני ההטעיה והשקר: "ההפסד הנגרם על-ידי כך עצום מאוד, לפי שהדברים הנמנעים לחלוטין נעשים אפשריים בעיני הסכלים והנשים והנערים, ומחשבתם מתרגלת לקבל את הנמנעות ולחשוב שהם אפשריים להיות". כללית סובר הרמב"ם שכל חומרת עניני הכישוף היא מפני השקר שבהם, אף-על-פי שאין בהם שום ממשות: "ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן, והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן". "כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה, אבל התורה אסרתן, אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת". על-כל-פנים הרדב"ז סובר שמותר, וכן בעל התפארת ישראל, ועוד כמה פוסקים.
3. לפי השיטה הראשונה שלהטוטן עובר על איסור מן התורה, מובן שאסור להזמין אותו להציג, משום "לפני עור לא תתן מכשול", כדברי החכמת אדם: "אותן הבדחנים שעושין כדברים אלו על החתונה... עוברים בלאו דאורייתא, והמצוה לעשותן עובר משום לפני עור, ולכן מי שבידו למחות צריך למחות, וכל שכן שאסור להסתכל ולראותם, אבל אם הוא גוי שעושה, נראה לי דמותר לראות".
4. אך גם הרדב"ז הסובר שאין בכך איסור מן התורה, אוסר משום גניבת דעת הבריות. ואם הלהטוטן מודיע מראש לצבור שאין כאן אלא זריזות ידים, ומראה בהתחלה דוגמא אחת או שתים, אולי אין בכך גניבת דעת.

להלכה:
כיוון שיש חשש איסור מן התורה, יש להחמיר, כדברי הגמרא: "בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל". ולא עוד, אלא שהאוסרים הם הרוב.

5. אמנם כשנשאלתי אם יש לאסור הופעת להטוטן בקייטנה המאורגנת על-ידי המועצה האזורית בנימין, אמרתי שהם רשאים לסמוך על המקילים, ואין למחות בידם; שכן הקייטנה מיועדת גם לצבור המכונה "חילוני", ויש סברא שלא להכביד עליו בענינים בהם מצאנו פוסקים המקילים. ויותר חשוב להקדיש את המאמצים החינוכיים בקייטנה בענינים תורניים המוסכמים על כלל הצבור ולא בענינים השנויים במחלוקת. אך אין ללמוד מהוראה זו למצבים אחרים, ועל זה נאמר ש"אין למדין הלכה... מפי מעשה, עד שיאמרו לו הלכה למעשה". אין להעתיק פסיקה ממקרה למקרה, כל עוד אין מכירים את מכלול הטעמים שהביאו להכרעה. ונאמנים הם הממונים על החינוך בישובנו להכריע בחכמתם לעשות כשיטה העיקרית בהלכה. וכל איש על מקומו יבוא בשלום.


"…יתר ההשערות בענינים הנפשיים, העומדים חוץ מגבול החיים המעשיים והמוסריים, אף שאין אנו יכולים להכחישם, מ"מ אין לנו להמשיך על פיהם ארחות חיים ע"פ תורתנו הק', שהרחיקה אותנו מלהיות צוללים בחזיונות בלתי-ברורים, כאשר אסרה לנו כל מיני כשוף ודרישה אל המתים, ואסרה לכהנים להטמא למתים. וקשרה את המצות כולן אל החיים".