מתי יבוא השלום?

אנו עם השלום, חושקים שלום, מאוהבים בשלום, תלמידי אהרון הכהן אוהב שלום ורודף שלום, המסיימים את תפילתנו: "המברך את עמו ישראל בשלום".
אך לא די בתשוקה לשלום כדי להביא שלום, זאת החולמניות הבלתי מציאותית של הפציפיסטים לחשוב שדי ברצון טוב כדי שיהיה שלום. לא כן, יש צורך בתכנית, במאמץ. יש צורך להבין את סיבת המלחמות, כדי שנוכל למגר תופעה זו מן היסוד, ולא רק להתמודד עם עצם התופעה בלי לעוקרה מן השורש. הרי זה פלא. מה דוחף אנשים למלחמה שהיא דבר הגובל בטירוף? איך אנשים משכילים מסכימים להיכנס לתסבוכת עקובת דם, עם כל תופעות הלוואי הנוראות, כל הזוועות, החללים, האלמנות והיתומים, הפצועים המטורפים, הנכים והמיואשים?! כמה יפלא שדווקא מיטב האינטליגנציה העולמית הם מחרחרי הריב וקברניטי המלחמות.
שתי השקפות עיקריות משיבות על שאלה כואבת זו: התאוריה החברתית - הסוציולוגית והתאוריה הנפשית הפסיכולוגית.
השיטה החברתית טוענת שעצם חלוקת האנושות ללאומים היא הגורמת למלחמות. מבנה הלאומים גורר התנגשות, כפי שהדבר קורה אצל אנשים פרטיים, אלא שבתוך החברה פנימה יש מפשירים ומפייסים, מחנכים ומשכנעים, ובשעת הצורך, משטרה, בתי משפט ובתי סוהר, כך אפשר לשמור על פי רוב את ההתנגשויות על סף סביר ונסבל.
אבל בין עם לעם, אין מחנכים וגם אין בית משפט. ההתנגשויות שאינן נפתרות בדרכי נועם, נפתרות במלחמות. "המלחמה היא המשך המדיניות" – אמר התאורטיקן הפרוסי המפורסם של המלחמות, קרל פון קלאוזביץ.
רבותינו רמזו לזה כאשר שאלו על מה נחלקו קין והבל, עם כדי כך שראשית ההיסטוריה כבר הוכתמה ברצח, מה שבישר קשות על ההמשך. יש מפרשים שרבו על עסקי רכוש - זה אומר הקרקעות שלי וזה אומר המיטלטלין שלי - מלחמה מסיבה כלכלית. יש מפרשים שנחלקו על מקום בית המקדש - זה אומר בתחומי ייבנה וזה אומר בתחומי ייבנה - הוי אומר מלחמת דת ואידיאולוגיה. יש מפרשים שהיו מתדיינים על תאומתו של הבל, זה אומר אני נוטלה שאני בכור וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי - מלחמה מתוך פרץ רגשות ויצרים (בראשית רבה כ"ב ז'). ובסוף "ויקם קין על הבל אחיו…ויהרגהו" (בראשית ד' ה').
היש מוצא לדבר? היוותר עם על מה שלדעתו מגיע לו? היתעלה לגובה מוסרי כזה? הרי זהו חזון רחוק?! השיב הפילוסוף קנט שהשלום יבוא לפני כן בגלל שתי סיבות.
האחת, מאזן האימה בין העמים, שלא תהיה כדאית מלחמה אף למנצח עקב התפתחותם המואצת של אמצעי השמדה המוניים. והשניה, מורכבות הקשרים הכלכליים בין המדינות ותלותן ההדדית שתכריח אותן להימנע ממלחמות. שני הניתוחים האלו נכונים ובכל זאת אינם די חזקים למנוע לגמרי מלחמות, כפי שעיננו רואות.
ומכאן לשיטה השניה: לא סכסוכים יוצרים אלימות אלא להיפך האלימות הגנוזה בנפש האדם היא היוצרת סכסוכים. באדם פנימה שוכנת חית פרא – החיה שבאדם. אותה תוקפנות מחפשת לא פעם דרכי מילוט ושום ויתור לא יספק אותה, אלא אדרבה תפלס את הדרך לתוקפנות הלאה.
קין הרג את הבל עקב היותו טעון פנימה ברשעות, לכן ד' לא קיבל את מנחתו, והסביר לו: "למה חרה לך ולמה נפלו פניך", הרי אי אפשר לקבל קרבן ממי שמושחת פנימה. לכן לפני הכל, הנך נקרא לעשות תשובה, "הלא אם תטיב, שאת", אם תטיב את דרכך, אז תתעלה, "ואם לא תטיב, לפתח חטאת רובץ", אותה חיה שבאדם, תתפרץ החוצה בעוצמה נוראה, עליך להיזהר, היא אורבת לך, "אליך תשוקתו", אך יש בידך לגבור עליה "ואתה תמשול בו" (בראשית ד, ו-ז, ועיין אורות עמ' לב).
אם זאת סיבת המלחמה, לא די במתווכים למינהם, אלא יש צורך להפחיד את התוקפן למען ידע שזממו לא יעלה בידו. עד אשר רוח האדם ילך, יתעלה ויתעדן. וזה יעשה על ידי אורם של ישראל, שהולך ומתפשט בעולם לאיטו, ממלא את האנושות צדק ואידיאלים. אור זה זורח מאז הופעת עם ישראל על במת ההיסטוריה, ועתה הוא זורם ביתר שאת וביתר עוז, מאז קמנו לתחיה, והננו מופת חי של מדינה החיה ביושר ובחסד, הוא ה"אור החדש אשר מציון יאיר"
(וראה באריכות במאמר הרב אבינר בספרו "חזון השלום" בספר "חיל אל חיל" חלק א' עמ' 30).