להיות יהודי בוויטנאם הקומוניסטית

לשמור כשרות בישראל 2016 זאת משימה פשוטה למדי, לעשות את זה בחו"ל זה מעט מורכב יותר, לעשות את זה בווייטנאם שבדרום אסיה זאת משימה סבוכה ומורכבת שמעטים יכולים/רוצים לעמוד בה.

"בווייטנאם הכל זה "מייד הום", אנחנו עושים הכל לבד החל מלחם, ביסקוויטים ואפילו קרקרים", מספרת ל'כיפה', עינת הלוי לוין, דיפלומטית ישראלית שומרת מצוות המתגוררת עם בעלה צפריר אסף וארבעת ילדיהם בעיר הבירה האנוי שבווייטנאם.

"צפריר זכה במכרז להיות נספח כלכלי ואני באתי איתו בשליחות משפחתית. אנחנו משפחה מעורבת הוא יוצא קיבוצי השומר הצעיר ואני גדלתי בקטמון, בני עקיבא וכל המסלול הדתי. נפגשנו באונ' העברית ב-2003 תקופת האינתיפאדה השנייה כשהיינו יחד בארגון הסטודנטים היהודי העולמי והחלטנו להינשא ולהקים משפחה שומרת שבת וכשרות", מספרת הלוי-לוין

הבחירה בווייטנאם היא לא פשוטה כלל עבור משפחה שומרת מצוות, "כשצפריר היה צריך לבחור את מדינת השירות היו כמה אופציות, הוצע לנו פולין ווייטנאם ומקסיקו. ידענו שלמרות שמבחינה דתית מקסיקו קלה יותר בשל היות בה קהילה דתית גדולה, אך המצב הביטחוני שם היה מפחיד. היינו שם בחגים של השנה קודם בטיול והבנו שזה לא סוג החיים שאנו רוצים לקיים. העדפנו את ווייטנאם למרות שידענו שמדובר באתגר דתי לא פשוט", היא מספרת.

למרבה הפלא משפחתה של הלוי-לוין היא לא הראשונה ששומרת מצוות בוויטנאם, "הייתה משפחה לפנינו בשגרירות, משפחת ברוקס, זוג עם תאומות שגרו פה שלוש שנים ואף בנו מקווה בבניין השגרירות. התייעצנו איתם לפני ההחלטה, הם אמרו שהאתגר אפשרי למרות שזה קשה", אומרת הלוי לוין ומוסיפה, "צפינו גם בסרט 'גוט שאבעס וייטנאם' של חב"ד, ראינו את הקשיים וידענו שאנו נכנסים לאתגר של התמודדות עם חוסר בשירותי דת, אך לא ידענו עד כמה מדובר במדינה לא מפותחת בעליל".

(צילום: עינת הלוי לוין)

"אנחנו מביאים בשר כשר מבנגקוק שם יש בית חב"ד שדואג לשחיטה כשרה. יש עוד משפחות מהשגרירות ששומרות כשרות. גם השגרירה שומרת בביתה כשרות ואנחנו מביאים 8 קילו לכל משפחה לחודש. זה לא הרבה למשפחה של שש נפשות אך אנחנו יצירתיים ולמדנו להסתדר", מספרת הלוי-לוין.

"יש משהי מקומית בבית שעוזרת לי עם הבישול, בווייטנאם אין סופר וצריך לדעת היכן לקנות כל דבר כשאפשר להגיע גם ל-8 חנויות כדי להשיג את כל המוצרים הנדרשים", מספרת הלוי לוין ומוסיפה כי ברובע הזרים בו הם מתגוררים יש כמה חנויות זרות שאפשר למצוא קצת מוצרים בהכשר OU בעיקר ממתקים, אך זה יקר מאד.

כאמור, בזמנו היה מקווה טהרה בשגרירות שנבנה על ידי משפחת ברוקס, אך הם עזבו שלוש שנים קודם לכן ומצבו של המקווה הפך לגרוע מאד. "המצב בוויטנאם בשל הלחות הגבוהה וחוסר הפיתוח במדינה שכל מבנה מחזיק כמה שנים בלבד ולאחר מכן צריך להרוס אותו ולבנות אותו מחדש. גם המבנה של השגרירות שזה בניין מאד ישן יושב על ביצה וכל הבניין התמלא ביסודות במים והמקווה הפך ללא רלוונטי. הבאנו רב מומחה מהארץ כדי שיבדוק את המקווה והוא אמר שהעלויות להביא אותו לשמישות יהיו גבוהות מאד ולכן נאלצנו לוותר עליו", מספרת הלוי-לוין ומוסיפה כי העיסוק בנושאי המקוואות הפך אותה למבינה של ממש בתחום, "למדתי דיני מקוואות ממש לעומקם והביקור של הרב והדו"ח שלו הוסיף לי ידע רב בתחום".

נושא המקווה הוא בהחלט לא פשוט, למרות שכיום הוקם על ידי חב"ד מקווה בעיר סייגון אך היא נמצאת במרחק של שעה וחצי טיסה מהעיר האנוי בה מתגוררת הלוי-לוין, "הזמינו אותי לבוא ולדבר בטקס הפתיחה של המקווה וזה היה מרגש מאד. אמרתי דבר תורה וסיפרתי שזו הייתה השאלה הראשונה ששאלתי על וויטנאם, האם יש בה מקווה".

"אפשר לטבול בהאנוי באגם, אך זה לא פשוט לפעמים קר מאד ולא בטיחותי במיוחד, חברה שבאה איתי החליקה פעם אחת על המדרגות שמובילות למים. הווייטנאמים שנמצאים ליד האגם לא מבינים מה "המשוגעות" האלה עושות במים", מספרת הלוי-לוין ומוסיפה, "אם ניתן להימנע מזה ולהגיע למקווה נורמלי אני אעדיף. זאת אחת הסיבות שאני לא רואה את עצמי מצליחה לשרוד יותר מידי זמן במקום כזה בו אין מקווה זמין".

(צילום: עינת הלוי לוין)

באופן כללי מדובר במדינה לא פשוטה לחיות בה, "זו מדינה הזויה, אף אחד לא יצליח לתאר אותה ולדעת עליה מספיק לפני שאתה מגיע לשם. זאת מדינה מאד מורכבת ולא מעט אנשים שהגיעו לשם חטפו התמוטטות עצבים. המקום הזה מעורר רגישות ומי שהעצבים שלו רגישים יתקשה להסתדר בה. היא מאד לא מודרנית" אומרת הלוי-לוין. "יש 15 דרכים בווייטנאמית להגיד כן, 10 מתוכם זה בעצם לא... לקח לי 3.5 שנים כדי לדעת אלו 10 הם לא. להיות כאן יהודי שומר תורה ומצוות זה סרט נוסף למרות שהם מאד מעריכים ומאד מכבדים את זה".

אתגר נוסף אתו מתמודדת המשפחה הוא נושא החינוך של הילדים שהגדול שבהם איתן בן 6 ולומד בכיתה א' בבית הספר של האו"ם, אחריו רננה בת 4.5 שלומדת בגן הבינלאומי ושתי תאומות בנות שנה וחצי. "אנחנו בבית עובדים איתם הרבה על חיזוק הזהות היהודית שלהם. דודו פישר על שלל אלבומי הילדים שלו הוא הלהיט שלנו. אנחנו רוצים שהם ירגישו גאים ביהדות שלהם ואנו חוגגים בגן ובבית הספר שלהם את החגים היהודים", מספרת הלוי לוין.

כך חגגו בבית הספר של האו"ם ובגן הבינלאומי את חג החנוכה, ראש השנה, פורים, "לפני ראש השנה הגיע לבית הספר של איתן, קולגה שלי אבא של אחד הילדים מהשגרירות הישראלית, שיודע לתקוע בשופר תימני ותקע לילדים. המורות התלהבו מהשופר וביקשו שנעבור מכיתה לכיתה כדי לתקוע לכל הילדים. לפני סוכות בנינו סוכה וקישטו אותה כל הילדים והם ממש אהבו את זה. מכורח המציאות של בית ספר עם יותר מ-60 לאומים הילדים חוגגים את כל החגים האפשריים, היפנים, הסינים, הווייטנמים ושאר החגים של הדתות השונות. "יש לי יום יום חג" זה אצלנו המציאות", אומרת הלוי לוין.

ההתמודדות של הילדים עם הנושאים האלה לא תמיד פשוטה ומעלה סיטואציות מחויכות, "יש חג הודי שקוראים לו דיוואלי שנחגג בערך בנובמבר. זוהי ורסיה של חג האורות וזה קרוב לחנוכה. כמה הורים בבית הספר הגיעו לחגוג את דיוואלי והם קראו לכל הכיתות לחגוג איתם. איתן בא מאד כועס מבית הספר ושאל למה חוגגים את זה ולא את חנוכה והוא כבר ארגן עם כמה ילדים יהודים בשכבה שלו את מסיבת החנוכה. בסוף צפריר עשה שם מסיבת חנוכה של ממש ואני עשיתי במקביל מסיבה בגן של הבנות".

(צילום: עינת הלוי לוין)

הריחוק מהארץ ומהחינוך הדתי יוצר גם אכזבות, "איתן שמע שלבן הדוד שלו יש מסיבת סידור בכיתה א' והוא נורא מאוכזב שאין לו מסיבת סידור ורק הידיעה על מסיבת חומש אותה יחגוג בארץ בכיתה ב' הרגיעה אותו", מספרת הלוי לוין ומוסיפה כי הילדים מחכים מאד למעבר חזרה לארץ בסוף השנה.

המשפחה פעילה בנושא היהדות גם עבור יהודים אחרים, "את ליל הסדר הראשון בהאנוי הרמתי לבד, ההורים שלי הגיעו לפה והזמנו 50 איש. בליל הסדר השני כבר הייתה לי עזרה מחב"ד, אך בשורה האחרונה הייתי צריכה להיות אחראית על הכל והגיעו 80 איש ובשנה שעברה כבר 150 איש. גם ביום כיפור הראשון שלנו עבדתי קשה שיהיה מניין ובסוף הגיעו לכל נדרי 8 אנשים בלבד, זה היה מאד מאכזב. השנה ב"ה בעזרת חב"ד האנוי כבר היו 80 איש בתפילה וכולם כבר יודעים שהיהודים מתפללים ביו"כ בחדר הקהילה של המתחם".

הגעת חב"ד האנוי הקלה על הלוי לוין, "הם מארגנים עכשיו את התפילות של החגים (וגם תפילות שבת), מפעילים בית ספר יהודי בימי ראשון ואפילו הכניסו ספר תורה לא מזמן ועשו אירוע ענק במלון מכובד".

הלוי לוין מספרת כי כ-50-70 יהודים גרים בקביעות בהאנוי למרות שאין קהילה פעילה בעיר, "אנו מארחים בשבתות באופן קבוע כל מי שמעוניין. אירחנו על שולחננו אנשים מכל רחבי העולם שאנחנו לא מכירים כלל. הילדים שלי כבר מתאכזבים אם אין אורח לסעודת ליל שבת".

הלוי לוין שמשמשת כקצינת סחר מטעם משרד הכלכלה ועוסקת בתחום פיתוח עסקי ובתחום התרבות לחיזוק היחסים בין ישראל לווייטנאם חשה גאווה גדולה מאד בהיותה יהודית ישראלית, "עוד מעט ראש השנה הסיני וראיינו אותי בעיתון הווייטנאמי בסדר הגודל של "שבעה ימים" הישראלי על כשרות. בעיניי זה סוג של להציף את האור ולחלוק את הידע החוצה".

הלוי לוין הספיקה גם ללמד גמרא את אנשי האו"ם, "אני מייעצת לאו"ם בנושא חשיפה לטכנולוגיות מתקדמות וסיפרתי להם על התלמוד ועל נושא המחלוקת. למדתי ב'פלך' גמרא וגם בבית המדרש 'קולות' יחד עם בעלי מה שנתן לנו הרבה כוחות להתמודד היום. בתפיסה הווייטנאמית המאד הירארכית וויכוח עם הרב זה דבר לא הגיוני. הסברתי להם למה בישראל יש כל כך הרבה שיח ומחלוקות והסברתי להם שזה נושא תרבותי זאת תפיסה עולם שונה לחלוטין ממה שהם רגילים. התגובה שלהם הייתה, "בגלל זה יש לכם סטרטאפ ניישן"".

"אנחנו חווים תהליך לימוד מרתק, כי הכל פה לא מובן מאליו ואנחנו צריכים מחדש כל פעם ללמוד ולחוות את המקורות היהודיים כדי גם להסביר אותם לאחרים ולעצמנו. המורה של הבת שלי מקניה אמרה לי הלוואי והייתי נולדת יהודייה, זה מראה שראתה את החלק היפה של היהדות ואני גאה בזה", אומרת הלוי לוין.

לשאלה האם היא ממליצה לאנשים להגיע למקומות כאלה היא משיבה בחיוך, "אני בן אדם קצת הרפתקן, אנשים שאינם כאלה אני לא ממליצה להם. תלוי כמה עמוד השדרה שלך חזק וכמה חוסן יש לך. אותי זה חיזק ונתן לי תחושת משמעות ועשייה להדליק את האור במקום שאין שם שום קהילה יהודית והיסטוריה יהודית ואני גאה בתרבות שלי".

(צילום: עינת הלוי לוין)