שרת המשפטים איילת שקד השתתפה אמש (ראשון) בכנס של "קרן תקווה" – הקרן השמרנית שמוציאה לאור בין היתר את מגזין "השילוח", בו פורסם מאמרה המפורסם "מסילות את המשילות", לפני כשנתיים.
בפתח הדברים התייחסה שקד לטבח שבוצע בשבת בבית הכנסת בפיטסבורג. "זהו כנראה הטבח האנטישמי הגדול ביותר בהיסטוריה האמריקאית. ישראל וארצות הברית חולקות ערכים משותפים של מלחמה חסרת פשרות בטרור. רק ערב לפני זה הופעתי בפני קהילה יהודית גדולה בניו יורק ולמחרת התבשרנו על הטבח האכזרי. אין מי שפשע השנאה הזה לא עורר בו זעזוע וחלחלה. ביום הזה הלב של עם ישראל עם הקהילה היהודית בפיטסבורג עם ישראל חי!"
לאחר מכן שקד פרשה בפני באי הכנס את השקפת עולמה השמרנית ופעולותיה בקדנציה הנוכחית, במערכת המשפט, בכלכלה ובהסרת רגולציה.
שרת המשפטים פתחה את דבריה בציטוט ביקורתי כלפי בית המשפט העליון הישראלי: "דמיינו, אם תוכלו, בית משפט עליון אשר השיג את הכוח לבחור את חבריו. דמיינו בית משפט המתעלם מחקיקה והחלטות מנהליות כאשר קיימת אי הסכמה לגבי מדיניות. דמיינו בית משפט המשנה את משמעות החוק. דמיינו בית משפט שפעמים מסוימות אוסר על הממשלה לפעול ופעמים אחרות מצווה עליה לפעול; בית משפט שטוען לסמכות ומפעיל אותה כדי להתערב בהחלטות ביטחוניות. דמיינו בית משפט שיצר חוקה למרות שזו אינה קיימת. האמת שאין כל צורך לדמיין. בית המשפט העליון בישראל עשה את כל אלה".
את הטקסקט כתב רוברט בורק בספרו Coercing virtue משנת 2002. בורק, שימש כפרופסור למשפטים באוניברסיטת ייל וכשופט בית המשפט הפדראלי לערעורים של מחוז קולומביה. הנשיא רייגן מינה אותו לבית המשפט העליון אלא שמינויו לא צלח את השימוע בסנאט הדמוקרטי של שנת 1987.
שקד התעמתה עם הטיעון של אהרון ברק לפיו גם בארה"ב קיימת ביקורת שיפוטית מבלי שהחוקה הסמיכה את בית המשפט לכך.
"השופט ג'ון מרשל (האמריקאי) יצר ביקורת שיפוטית יש מאין על בסיס חוקה מוסכמת, ואילו ברק, בשל רצונו לייצר ביקורת שיפוטית יש מאין, קבע כי חוקה מוסכמת שכזו התקבלה בישראל", "ואולם" הדגישה שקד, "זו מעולם לא התקבלה. ישראל היתה למדינה היחידה בעולם שחוקתה נוצרה באמצעות פסק דין.
"השופטים הישראלים עשו שימוש בתפיסת 'חוקה חיה', אך עשו זאת ללא חוקה. באותה שעה בדיוק שבית המשפט הרחיב עוד ועוד את הגדרתה החוקתית של ישראל כמדינה דמוקרטית, הלך אותו בית משפט וצמצם את הגדרתה החוקתית של ישראל כמדינה יהודית. את היותה דמוקרטיה פירש באופן מהותי ואת היותה יהודית פירש באופן טכני. אתגרים לאומיים היו לנקודה משפטית עיוורת, שעל פי התפיסה המשפטית המקובלת כלל לא אמורים לבוא בחשבון; בוודאי שלא להכריע כשמולן עומדות שאלות הנוגעות לפרט".
שקד הבהירה כי, "אני רואה במערכת זכויות הפרט עניין מקודש, אבל לא כשהיא מנותקת מהמסורות הפוליטיות שלנו. לא כשהיא מנתקת את עצמה מהייחודיות הישראלית, מהמשימות הלאומיות שלנו, מהזהות שלנו, מההיסטוריה שלנו, מהאתגרים הציוניים שלנו. מהדרך האמיתית שבה התפתח מערך הזכויות בישראל.
שקד התייחסה למצב המשפטי שהתקיים בישראל עד לקבלת חוק יסוד הלאום. "לא יכולתי לסבול את העובדה שיש הרואים את התרבות הייחודיות שלנו כמכשול; שיש מי שתופסים את המסורות שלנו כחסם; שהמורשת שלנו הוא עניין שלא נעים לטעון בשמו בבית המשפט. אנחנו מי שאנחנו בזכות, ולא למרות, כל אלה. מה שמייחד אותנו הוא בדיוק מה שטוב בנו. הוא התמצית שלנו. בוודאי לא אבן נגף. הוא מה שמחולל אותנו כעם. מה שהופך אותנו לחברה".
"למרות העובדה שחוק הלאום חוזר על האמיתות המובנות מאליהן ומעגן אותן, באקלים המשפטי שלנו - נחשב חוק היסוד לפרדיגמה חדשה. בוודאי ביחס לכל מה שעברנו ב 25 השנה האחרונות. הוא נותן כלי חשוב בידי השופטים הרוצים בכך לקבוע יחסים חדשים בין זכויות הפרט לבין האינטרסים הלאומיים"
"הוא מעביר את הציונות ויסודות הזהות הכי בסיסיים והכי עמוקים שלנו למקום המתאים להם - תחת הזרקור המרכזי. הוא מייצר מארג חוקתי הכולל, לצד זכויות פרט, גם יסודות לאומיים חוקתיים למדינת ישראל. הוא ממלא את המושג "מדינה יהודית" בדיוק באותם התכנים שהמהפכה החוקתית של ברק רוקנה ממנו. הוא מחזיר לנו את האפשרות לראות את עצמנו כקהילה".
שקד התייחסה לברית עם ראש לשכת עורכי הדין, אפי נווה, שבזכותה הצליחה לייצר שליטה בוועדה לבחירת שופטים: "שברתי קירות ובניתי מחדש את כל מערכת הבריתות המוכרות על מנת להצליח במשימה (של מינוי שופטים). וההצלחה לא איחרה לבוא: להביא את השופטים המוצלחים ביותר ולהקפיד שאלה יהיו בעלי השקפת עולם שמרנית ככל שניתן.
300 שופטים מתוך 800 מונו בתקופתי. זה מספר שיא שאף שר משפטים אחר לא התקרב אליו. בתקופתי מונו גם 6 שופטים מתוך 15 שופטי בעליון, המהווים 40% מהשופטים. גם זה מספר שיא. וההצלחה המספרית כאן מספרת רק חלק קטן מהסיפור. החלק המשמעותי יותר של הסיפור הוא הקפדה על זהות השופטים ותפיסת עולמם.
זה תהליך שרק התחלנו אותו. אבל הווקטור ברור לחלוטין. בית המשפט היום מגוון יותר, יש בו קולות נוספים, והעתיד השמרני, אם נדבוק בעקשנות שלנו, נראה מבטיח. והכל בזכות פעולה משולבת: רפורמה מבנית עם שינוי פרסונלי חריף".
שקד סיפרה גם על פעולותיה לצמצום הרגולציה ותיארה את המצב ששרר עד כניסתה לתפקיד: "כל פעם שחירות אישית וכלכלית נשללה באמצעות רגולציה מישהו זכה על כך לתעודת הוקרה. למעלה מ12,000 הצעות חוק הונחו על שולחן הכנסת בעשור האחרון באופן שאין לו אח ורע בשום מדינה. החזקנו בשיא עולמי מפוקפק ואני ביקשתי להעביר את הגביע למדינה אחרת.
"כיושבת ראש ועדת שרים לחקיקה אני חותכת את הרגולציה שבוע שבוע. לצורך כך אני לא משתמשת בסכינים. אני עושה שימוש בגרזנים. במאבק שבועי עיקש, ותוך יצירת ברית עם השרים שמחזיקים בהשקפת עולם שמרנית קרובה לשלי, הצלחתי לצמצם את הרגולציה שהכנסת יצרה בכמעט 50%.
"אחרי עשרים שנים של עלייה מתמדת ברגולציה לא רק שהצלחנו לראשונה לבלום אותה – הצלחנו להסיג אותה אחורה ובאופן משמעותי. השוק מתחיל לנשום. העסקים, הגדולים והקטנים, יכולים לחזור ולהתרכז בעיקר.
בתקופתי השתנה המשטר החוקתי בישראל. הוא הפך מאוזן יותר ושמרני יותר. יותר שופטים שמרנים השתלבו במערכת. הרגולציה פחתה באופן משמעותי ומשהו עמוק בשיח החל להשתנות".