האם מותר והאם רצוי לשנות את נוסח ברכת השנים בתפילת העמידה לאור המלחמה המתנהלת כעת בגבולה של מדינת ישראל?
השאלות לדיון: מתי ואיך מוסיפים בקשות בתפילה? האם אפשר גם להוריד חלקים מן התפילה בעת הצורך? האם לברכת השנים ישנו מעמד מיוחד בהקשר הזה?
השבוע התחלנו לומר בארץ ישראל את הנוסח החורפי של ברכת השנים. בנוסח אשכנז השינוי מתבטא רק בהוספת המילים ותן טל ומטר לברכה. בנוסח ספרד השינוי מהותי יותר.
האם לאור השהות של עשרות אלפי לוחמים בשדה והכנות המדינה למלחמה אנחנו יכולים לדחות את בקשת הגשמים, ואולי אפילו לבקש שיימשך מזג האויר הבהיר למשך המערכה?
תוספת בברכות העמידה
האפשרות העקרונית להוספת בקשות בתפילה נזכרת בבבלי ע"ז ז: ונפסקה להלכה בשולחן ערוך. ישנן ארבע אפשרויות לבקשות אישיות בתפילת שמונה עשרה הסדורה:
- בקשות אישיות בשומע תפילה.
- בקשה בכל ברכה וברכה מעין הברכה.
- רפואה לחולים ספציפיים (חולה בתוך ביתו) ברפאנו, בקשת פרנסה בברכת השנים.
- כל הבקשות שבעולם – לאחר התפילה.
האזכור בתלמוד של "חולה בתוך ביתו" ושל "צריך לפרנסה" נועד לבדל בין בקשה מיידית ("צרכיו ממש") ובין בקשה עתידית.
האם בקשה שלא ירדו גשמים ולא ישתבש מהלך המלחמה היא בקשה עתידית או בקשה מיידית? נראה שהצורך כבר מנוצר והחיילים כבר חונים בשדה, ואפשר בהחלט להקל מבחינה זו ולשאול בברכה הרלוונטית – ברכת השנים.
רבינו יונה מוסיף ומחלק בין בקשות פרטיות ובין בקשות ציבוריות, ומשייך את החילוק לאפשרות לבקש בכל ברכה וברכה מעניינה.
דוגמה לבקשה פרטית הנעשית בלשון יחיד ובאמצע הברכה היא "יהי רצון" הנמצא בסידורים בברכת רפאינו. התוספת בסידורי אשכנז בתפילה לעצירת גשמים נמצאת בברכת שומע תפילה, ולפי הכללים של ר"י יכולה להאמר בלשון רבים בגלל מיקומה.
דוגמה לבקשה ציבורית שנאמרת בסוף הברכה היא תפילת "נחם" הנאמרת בתשעה באב במנחה.
הסיבה להבדל בין בקשות בלשון רבים לבקשות בלשון יחיד היא הצורך בבידול בין נוסח התפילה הקבוע, "מטבע שטבעו חכמים" ובין התוספת. יש צורך לשמר את הנוסח הקבוע ולהבדיל בינו לבין התוספות שלנו – או בדרך של שינוי ללשון יחיד, או בדרך של הוספה בסוף הברכה.
גריעה מברכות העמידה
בכל אלה עדיין לא דיברנו על הסרת חלקים מן התפילה, והרי כאן הבקשה העקרונית היא להימנע מהוספת האמירה של טל ומטר. האפשרות הזו כלל לא נזכרת, לענ"ד, מפני שתי סיבות. הראשונה היא שהברכות בכללן הן בקשות על דברים שהם טובים, ולא עלה בהן הצורך לבקש על מניעתן, ושנית מפני שיש פגיעה בנוסח שקבעו חכמים בעקירת חלק מן הברכה.
מעמדה המיוחד של ברכת השנים
על אף כל מה שאמרנו עד כה, נראה שכל נושא בקשת הגשמים מורכב הרבה יותר. בקשת הגשמים בזמנה חשובה עד כדי כך שמי שלא הזכיר אותה צריך לחזור על התפילה, והדין הזה נפסק להלכה גם במקומות שכלל לא צריכים גשם ולא רוצים גשם בחודשים שבין סוכות לפסח, כמו בחצי הכדור הדרומי.
באמת לגבי חצי הכדור הדרומי נידונו שתי שאלות: הוספת טל ומטר בחדשי הקיץ והימנעות מאמירתו בחודשי החורף. בשתי האפשרויות האלה הייתה הסתייגות חריפה מאד, ורק רבנים מעטים התירו לשנות את הנוסח.
אמנם נזכר בתלמוד ובהלכה נושא של תפילה ותענית על ריבוי גשמים, אבל גם שם לא מצינו ביטול של בקשת הגשמים בברכת השנים. אפשר להזכיר כאן את דברי הרב נבנצל שליט"א שאמר שדי בדיוק הנוסח שלנו של "ותן טל ומטר לברכה" כדי להועיל לעניין זה.
אחת הטענות החזקות נגד תפילה לעיכוב הגשמים, בכל נוסח שהוא, היא תפילת הכהן הגדול בקודש הקודשים, שלא תבוא לפני הקב"ה בקשת עוברי דרכים למנוע את הגשמים. בארץ ישראל באופן כללי, "ארץ אשר עיני ה' א-לקיך בה.. למטר השמיים תשתה מים" בקשת הגשמים עומדת בראש הבקשות, והשגחת הקב"ה על הארץ מתבטאת בעיקר בירידת הגשמים. היאך אפשר לבקש חלילה למעט בהארת פני ה'?
אכן, נראה שבאופן ציבורי וכללי אי אפשר לבקש בקשה כזו, ובוודאי לא באופן שעדיין לא נוצרה צרה הקשורה בריבוי גשמים. למרות זאת אפשר לשתף את טענתו של הרב רא"ם הכהן שליט"א, במאמרו עם הרב עזרא קליין, שהחיילים עצמם אינם נחשבים כעוברי דרכים גרידא, אלא כשלוחי מצווה ממש ואולי אפשר שיתפללו על עצמם שלא ירד עליהם הגשם כמו שעשה רבי חנינא בן דוסא, אולי ישמע תפילתם ברחמים.
טענה נוספת של הרבנים הכהן וקליין היא שבעת שהגשמים הם סימן קללה אין להזכיר, והביאו הוכחות רבות. החידוש של הרב רא"ם הוא שבמצבינו כעת אפשר בהחלט להגיד שהגשם הוא סימן קללה ולכן אין חובה להזכירו.
בחידוש הזה ישנן שתי בעיות. ראשית, לפי הדיון הזה המצב כרגע הוא שכלל אין להגיד "ותן טל ומטר לברכה" ומי שאומר צריך לחזור על תפילתו, אבל אפילו הרב הכהן לא כתב כך. ואם נחלק ונאמר שישנו מצב שבו הגשם הוא לחלק מן האנשים לקללה ולחלקם לברכה וכל אחד יברך לפי עניינו, אזי יש כאן חידוש גדול עוד יותר, שהברכה ניתנת לשיעורים. ולפי זה אולי אפשר לומר שהכהן הגדול צריך דווקא להתפלל שתפילתם של עוברי דרכים תישמע – אך רק בסביבתם.
גם לגבי הלחימה אפשר להזכיר את דברי הפלמ"חניק בני מרשק שאמר (על הקרב בסן סימון) זכרו, כשיורד גשם - נרטב גם האויב. כלל לא בטוח שהגשם יפריע יותר לחיילינו המצויידים והמארגנים מאשר למחבלי החמאס במאורותיהם בקרקע הרצועה.
בנוסף, ירידת גשמים היא הארת פנים א-לוקית. התלמוד במסכת תענית מתאר במילים גדולות את ימי הגשם כימים של הארת פנים, ישועה וסליחה (תענית ז:):
אמר רב אושעיא גדול יום הגשמים שאפי' ישועה פרה ורבה בו שנאמר תפתח ארץ ויפרו ישע
אמר רבי תנחום בר חנילאי אין הגשמים יורדים אלא א"כ נמחלו עונותיהן של ישראל
אמנם, איננו לומדים הלכה מדברי אגדה, ויש לנו חובה להתבונן במציאות ההלכתית במשקפיים הלכתיים.
נראה שהאפשרויות ההלכתיות המגוונות בהוספות אישיות וציבוריות בתפילת 18 נחסמות, לפחות חלקית, כאשר מדובר על שאלת הגשמים. לענ"ד נראה שיש להשאיר את הנוסח המקובל על מקומו, ולהתכוון (וגם לסמוך על הקב"ה) שהגשמים ירדו במקום שהם לברכה.
עם זאת, החיילים בשטח ובני משפחותיהם יכולים לבקש כבקשה אישית שהגשמים לא יפריעו להם במשימתם.
סיכום
ישנן מספר אפשרויות להוספת בקשות בתפילה, לפי העניין ולפי הצורך. עם זאת, שינויים בברכת השנים - בבקשת הגשמים הם קשים יותר בגלל מעמדה המיוחד של בקשה זו. לכן לענ"ד ישנה בעיה הלכתית ממשית הן בהוספת תוספת שתהפוך את משמעות הבקשה, והן בהימנעות מאמירתה באופן מוחלט.
מה כן אפשר לעשות? ראשית, לכוון במילה "לברכה" כמילה מסייגת כפי שהציע הרב נבנצל. שנית, אפשר לומר את נוסח ברכת השנים החורפית של עדות המזרח, שיש בו גם בקשות שאינן קשורות לגשם וכן קשורות למצב. מי שלבו נוקפו יכול לכל הפחות לומר בברכת שמע קולנו את נוסח "ועננו בורא עולם" שהוא דומה מאד לברכה זו, ולהשמיט את החלקים הנוגעים לירידת הגשמים.
יהי רצון שנזכה לניצחון בשדה הקרב ולמיגור אויבינו, לחזרת החטופים והשבויים בשלום, לרפואת הפצועים, לנחמה ולישועה, ולגשמים לברכה בעיתם.