שבועיים בתוך שיעור א, אני, נער עוד לא בן 17, נרעש ונרעד, ניגש לאחד מגדולי הדור, בן כ-65, בשאלה הלכתית. "מה אתה חושב?" הוא שואל, ואני שואל את עצמי למה זה רלוונטי. עניתי שאין לי מושג, אז הרב שואל בחיוך: "איך אתה ניגש אליי בלי שבדקת? תבדוק ותחזור אליי".
מביך.
שבוע שלום חפרתי בין הסדרים בספריה והגעתי אליו עם ממצאים. ניגש אליו אחרי תפלת מנחה, "הרב, שאלתי אותך לפני שבוע". "כן, מה מצאת?". עניתי. "יפה מאד", ונפנה ללכת. "ומה הרב חושב?" הרהבתי עוז. "מה זה משנה?" המשיך בחיוך. "אבל מצאתי משהו במשנה ברורה שנראה קצת משונה", אמרתי. "תבדוק בספר המצוות הקצר ותחזור אליי". עשיתי זאת, ומצאתי באמת סתירה. חזרתי אליו עם הסתירה. "יפה מאד", חייך. וזהו? תהיתי מאוכזב. כן, היום אני מבין. זהו.
עוד בשיעור א, באחד מימי ה"חורף" החם של מעלה אדומים, אני צועד בסך ברחוב מצפה נבו, בסנדלים וחולצה קצרה. הרב מגיע מולי בדובון עם הקפוצ'ון. "למה אתה לבוש ככה?", בלי חיוך. "מה אני אגיד לאמא שלך כשתשמע שהתקררת?!". נסיתי להתחמק אבל הרב בשלו – "תחזור מיד לפנימיה ותתלבש כמו שצריך".
עוד בשיעור א, אני במזכירות באיזה ענין, עם חולצה קצרה. הרב רואה אותי ואומר לי "נראה לי שרזית. אתה חייב לאכול כמו שצריך". "אתה לא יודע ש'היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא?!' ".
יום אחד בשעור א ניגש אליי הרב. "יש לי בקשה ממך, דברתי עם הרב סבתו והוא המליץ לי לדבר איתך". יוצאת מהדורה חדשה של ספר המדע ביד פשוטה. הרב מבקש שאעבור על כתב היד של הרמב"ם (הנטינגטון 80, עליו הרמב"ם חתם "הוגה מספרי"!), ואבדוק אם יש טעויות בכתב היד (מתלמיד אחר, ר' אלי שפרונג, ביקש לעבור על השגות הראב"ד). אני אבדוק טעויות בספר של אחד מגדולי הדור? כן. כך התחיל פרוייקט של כמה חודשים, ומפגש שבועי מתוק מדבש עם הרב. היו פה ושם טעויות קטנות. אבל הרב לא מפחד שאמצא אותן. מתווכחים על פענוח אותיות כשווים (לא באמת, כמובן, אבל ככה הרגשתי).
בשנת תשנ"ח יוצאת לאור המהדורה החדשה, ובהקדמה הרב מפרגן וקורא לנו "תלמידים יקרים". אבל יותר מזה, קובע "טעויות הדפוס שנמצאו תוקנו במהדורה זו. בכך יש לקוות שהנוסח הועלה לרמה יתירה של דיוק".
בשיעור א מצטרף למפגש יומי לפני מנחה, עם שלושה-ארבעה בחורים, לומדים כמה הלכות ברמב"ם. מגיעים להלכות מילה בספר אהבה, שם כותב הרמב"ם (א, ח) "וכל היום כשר למילה, ואעפ"כ מצוה להקדים בתחלת היום שזריזין מקדימין למצות". אחד החברים שואל – "ומה אם המשפחה גרה רחוק?". "הסבתא תגיע בזמן, את זה אני מבטיח לך!", מחייך הרב.
נזף בי בשיעור הזה כמה פעמים בצורה אבהית, בין השאר כי הייתה לי שריטה בלי פלסטר. "עלולים להיות מזה פצעים גדולים!".
עוד בשיעור א, הרב סבתו שליט"א היה צריך לעבור ניתוח, ואנחנו ניגשנו לעבודת מחקר תורנית. כותב על סוגיית יש ברירה בכותב גט לאחת מנשותיו. הרב סבתו לא בסביבה, אז נגשתי לרב רבינוביץ'. גיליתי נוסחה מעניינת בכתב היד של המשנה של הרמב"ם, וממנו התחלתי לבנות רעיון. מכאן נולדו שלושה או ארבעה מפגשים בני שעות, בהם הרב, שמאד אהב את החידוש, הסביר לי איך החידוש הזה מסביר את כל הגמרא בצורה טובה. אני מודה ונבוך שלא הבנתי את הסברה שהרב הסביר לי, את החידוש "שלי". אבל הוא פירגן. והעביר הלאה. כשבאתי לבקר את הרב סבתו – "שמעתי מהרב רבינוביץ' שיש לך חידוש מאד יפה, כל הכבוד".
בשיעור ב ביקש ממני הרב להעתיק את כתב היד של ספר נשים, לקראת הוצאה לאור של יד פשוטה. עכשיו כבר קרא לנו (עמי היה ר' יונתן קוליץ) "בחירי התלמידים". בקושי תלמידים, וממש לא "בחירי". בחורים בשיעור ב ו-א. אבל כזה היה הרב.
גם כאן, ויכוחים שבועיים על פענוח כתב היד, במאור פנים וחיוך, אם כי הרב לא היה משתכנע בקלות.
בשיעור ב התלבטות לגבי מעבר ללמוד בקיבוץ תלמידים אחר. הרב קובע: "אם זה מה שאתה רוצה וטוב לך – תעשה את זה".
משיעור ד חברותא עם עוד חבר פעם בשבוע בבוקר אחרי התפלה, במורה נבוכים. החברותא הכי מתסכלת בעולם. קוראים קטע, והרב שותק. "אז בעצם הרמב"ם אומר" אני מנסה. "יתכן" משיב הרב. "אבל אולי בעצם" שואל החבר. "מעניין" משיב הרב. "אבל הוא כתב לפני כמה פרקים אחרת", אני תוהה. "נכון" נאנח הרב. "אז מה הרב חושב?" אני מתחצף. "זו באמת שאלה גדולה", הרב עונה ולא מוסיף. ככה שבוע אחרי שבוע.
בשעור ו מצטרף לצוות שמלווה את הרב בכתיבת יד פשוטה. המון שעות משותפות. הרב מדהים בידע, שרק כשאתה בוחן סוגיה מבפנים ומקרוב אתה מתחיל לעמוד על טיבו. אתה יושב על סוגיה שבועיים, ניגש אליו, ומדבר איתו כאילו הוא מונח רק בסוגיה הזו כבר זמן רב. מפעים. ולרב יש שיטה, תפיסה בהירה, ממנה הוא לא מוכן לזוז. הסברה הישרה שלו בהירה ונהירה, ואנחנו רק מנסים לאחוז בשפולי גלימתו. מדי פעם הרב משתכנע ומקבל איזה חידוש או רעיון שלנו. איזה אושר!
במהלך שעור ז התארסנו, רעייתי ואני. כמובן, ניגש אל הרב ומבקש שיסדר לנו חופה וקדושין. התשובה מהממת. הרב מסרב!
"דע לך, כשקבלתי אותך לישיבה, התחייבתי בפני הוריך ללמד אותך תורה. כיבוד אב ואם זו אחת ממצוות התורה. אביך תלמיד חכם, ואתה מחוייב בכבודו לפני שאתה מחוייב בכבודי. אביך יערוך את החופה והקדושין, ואני כמובן אבוא בשמחה לחגוג בשמחתכם". שיעור חינוך עצום.
במהלך אותה שנה התלבטות לגבי עתידי המקצועי. להשאר בישיבה? ללמוד באקדמיה?
ניגש לרב להתייעץ, ושוב מקבל תשובה מפתיעה. "ראה, כל תלמיד חכם חייב להחזיק בתואר מתקדם או במתמטיקה או בפילוסופיה. בלי זה אתה לא יכול להיות תלמיד חכם. תחליט מה יותר מתאים לך אם אתה רוצה להיות תלמיד חכם".
בשבת לפני לידת בני בכורי פוגש את הרב בתפלת מנחה בבית הכנסת. ניגש להתייעץ עם איזו סוגיה לקראת הלידה. הרב נזעק "למה אתה פה ולא עם אשתך?!". אני מרגיע - "אנחנו גרים מעבר לרחוב, היא בסדר גמור". "תיגש מיד הביתה ותהיה עם אשתך!".
לפני פרסום ספר על הלכות בית הבחירה לרמב"ם אני מבקש מהרב שילת יבלט"א ומהרב רבינוביץ' זצ"ל רשות להשתמש בנוסח הפנים של רמב"ם מדויק בהוצאת מעליות. הרב שילת מאשר בשמחה, בכפוף להסכמת הרב רבינוביץ'. הרב רבינוביץ' מואר. "אתה הרי יודע שכל תכלית הקמת הישיבה, כל המהות של לימוד תורה, זה יצירה של ספרים תורניים. זו כתיבה תורנית. אנחנו מאז ומתמיד הקפדנו על כך מהיום הראשון בישיבה. זו מהות הלימוד, לכתוב, ללמוד וללמד, ולהרבות בתורה".
מגיעים עם הילדים, לקראת בר המצווה של בננו הבכור. הרב כל כך שמח, כל כך מפנק את הילדים. מעוניין לשמוע בעיקר מהם.
כל זה מעט מזעיר מהדמות הנערצת של הרב מלא ההומור, השקט והחייכן, הרגיש והאוהב.
רבינו ואבינו הגדול, זכה להעמיד אלפי תלמידים ועשרות ספרים, מלאים וגדושים בתורה וחכמה. והיה מעל הכל – אדם שלם. כליל המדות, שלם כמו שרק הרמב"ם יכול לחנך ולעצב את נפש האדם.