אחרי תקופה ארוכה שבה הקורונה השאירה אותנו בבתים ובחרדה לגבי הבאות, בימים האחרונים חלה הקלה בהגבלות בעקבות ההתמודדות המוצלחת במדינת ישראל ומספר המתים המועט יחסית. מנגד בעוד אנחנו מודים על מזלנו הטוב, גורלם של יהודים רבים בעולם לא שפר עליהם.
הקורונה הכתה בעוצמה בקהילות יהודיות ברחבי העולם וגבתה את חייהם במספרים בלתי נתפסים כאשר הקהילות קוברות תוך זמן קצר רבים מחבריהן. המראות היו קשיים והעוסקים במלאכת הקבורה התקשו לעמוד בקצב ההגעה של הגופות. בקהילות היהודיות בניו יורק, בבריטניה, בצרפת ובאיטליה ובמקומות נוספים ספרו אחוזי מתים גבוהים הרבה יותר מחלקם באוכלוסייה.
מציאות כזאת לו הייתה מתרחשת בישראל הייתה מעוררת חרדה וזעזוע, פותחת כל מהדורה ומרסקת את המורל הלאומי. אבל כאשר היה מדובר על אחינו מעבר לים לקחו ימים רבים עד אשר בכלל צפה ועלתה לה בתקשורת הכללית התייחסות כלשהי לנושא המספרים המזנקים, בזמן שבישראל כל מת נספר בחרדה. גם כעת מול המספרים המפלצתיים התקשורת ברובה לא יוצאת מגדרה.
אדלשטיין עם אלון ודילמוני ושירה ליבמן מנכלית מועצת בית אלצילום: מועצת יש"ע
אפילו לאחר מותם של חולי הקורונה הבאת גופותיהם לקבורה בישראל נתקלה בביקורת חריפה על ייבוא הנגיף מחו"ל. האם אותו יחס היה ניתן לישראלי חולה קורונה שהיה חלילה נפטר מחוץ לישראל ומשפחתו הייתה מבקשת להביאו לקבורה וקוראת לסולידריות ישראלית?
לאור כל אלו התחדדה ההבנה שסימניה הלכו והתרבו עוד טרם פרוץ הקורונה - עם ישראל הופך בצעדי ענק לשני עמים שונים ומאחד מהם הרבה פחות אכפת לנו. עם ישראל שאינו מתגורר בארץ ישראל והעם השוכן בציון הפכו לאחר אלפיים שנות גלות ו-72 שנות תקומה למרוחקים יותר מאי פעם. התחושה היא כי אף על פי שעדיין אנו יונקים מאותם שורשים התפתחו פה שני זנים של יהודים.
נכון שהמציאות בנוגע לקשר המורכב הזה לא הייתה ורודה גם לפני הקורונה. הקשר בינינו לבין יהודי העולם ידע עליות ומורדות לאורך השנים. אינטרסים שונים גרמו לעוינות מסוימת ביחסים בין הצדדים. למרות זאת הייתה שותפות גורל. עם אחד שעלה מהעפר לחיים חדשים. אבל נראה שעל אף העובדה שהיכולת לתחזק את הקשר השתפרה עם השנים והטכנולוגיה, הישראליות תפסה יותר ויותר את מקומה בחיינו ומי שלא חי בתוך כור ההיתוך הזה, הפך להיות אחר ושונה.
שבוע שעבר במהלך חידון התנ"ך שנערך ביום העצמאות עורר המנחה הוותיק ד"ר אבשלום קור את זעמם של מספר אנשים בעקבות העובדה שכינה את יהודי חו"ל - 'יהודי הגולה' והפנה לעברם מספר עקיצות בנושא. ד"ר קור כבר הספיק להתנצל ואמר כי לא התכוון לפגוע, אבל הביקורת הדלה שהופנתה כלפיו הוכיחה בדיוק את ההפך ממה שביקשה להשיג. זה לא באמת מעניין אותנו.
ההבנה הזאת היא אולי הדרך לשינוי המציאות העגומה. לעניין אותנו. מדינת ישראל משקיעה מאמצים רבים בלטפח את אהבת יהודי העולם אלינו אבל שכחה להזכיר לילדינו להמשיך ולאהוב את יהודי העולם. ישראל מקבלת באהבה כל עולה חדש וחייל בודד נעטף בחום ובאהבה בחייו וחלילה גם במותו כמו שראינו בהלוויות ההמוניות בעבר, אבל זה כי בתודעה הם משלנו עכשיו.
עכשיו שקצת התבגרנו וגיבשנו לעצמנו זהות הגיע הזמן לגבש תודעה אחרת. להבהיר לילדינו כי כל יהודי בכל מקום בעולם הוא משלנו. לפנות אל הדור הבא שגדל פה ולהגיד לו 'תכיר, זה אח שלך, ואנחנו משפחה'.