גריסי פנינה
ש: האם גריסי פנינה הם חמץ?
ת: בדרך כלל, לא. לכן, למכור.
סיום קריאת המגילה לאחר צאת הכוכבים
ש: האם מותר לקרוא את המגילה בברכה כאשר יודע שיסיים אותה לאחר צאת הכוכבים?
ת: לא נראה. יש דברים שזה כך כמו שמונה עשרה לפי חלק מהפוסקים (ערוה"ש או"ח י ה. שו"ת מנחת יצחק ד מח), אבל לא מצאנו כן בפוסקים לגבי קריאת מגילה (הג"ר גמליאל רבינוביץ שאל שאלה זו להג"ר חיים שלום הלוי סגל, מו"צ בבי"ד של הגרי"מ שטרן ומח"ס שו"ת בירורי חיים, וגם השיב שאין לברך, כי ספק ברכות להקל. גם אני אודך - תשובות הגרח"ש הלוי סגל ב מח - מ"צ).
יראה לי שברמב"ם
ש: מה הכוונה "יראה לי" שברמב"ם?
ת: שאין לו ראיה מפורשת מן התורה שבעל פה אלא זו סברא (וכן אמר הג"ר צבי מאיר גינזבערג, ראב"ד אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה. ניצוצי צבי מאיר עמ' לג בהערה. ויש ספר שלם המבאר כל מקום ברמב"ם שכתב הלשון "יראה לי": מראות הים לרב יצחק משה אנסבכר. והרבי מסטמאר אמר שגם אם הרמב"ם כותב "יראה לי" הרי זה נחשב כפסק של הרמב"ם. הרבי אמר זאת על דברי הרמב"ם [הלכות אבל פ"ד] שכתב: "יראה לי שנחמת אבלים קודם לביקור חולים, שניחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים". ומעשה שהיה כך היה, בשנת תש"ו בתקופה שגר הרבי מסטמאר בירושלים עיה"ק, נחלה אז קשות, והרופא צוה עליו שלא יצא מפתח ביתו כמה ימים. ביום השלישי רצה הרבי לצאת לנחם את הרה"ח ר' הערש אייכלער ז"ל שישב שבעה על פטירת אביו הרה"ח ר' מאיר ז"ל מתלמידי אביו קדושת יו"ט זי"ע. המקורבים ביקשו ממנו שלא ילך, אבל הרבי לא הקשיב להם והלך לנחם את ר"ה אייכלער הנ"ל. כראות זאת הרה"ח ר' צבי פנחס מאשקאוויטש ז"ל, שאל את הרבי כיון שהרבי כבר יצא מביתו לנחם אבלים, אפשר כדאי לבקר חולה אחד מהחסידים ששוכב על ערש דוי בביה"ח שערי צדק. ענה לו הרבי: באמת קשה לי ההליכה מאוד. אבל היות שבמצות ניחום אבלים מטיבים גם עם הנשמה, על כן חשוב לו מאוד לקיים מצוה זאת, אע"פ שקשה לו מאוד, משא"כ בביקור חולים. העומדים שם תמהו מאוד על דברי הרבי, עד שהסביר להם אח"כ שהענין הוא עפ"י הרמב"ם הנ"ל. ניצוצי תומר ח"ב עמ' פ-פא והערה סו ועמ' קנו.
ופעם כשהג"ר משה פיינשטיין הלך לנחם אבלים, הוא אמר לנכדו הרב מרדכי טנדלר, שמובא ברמב"ם [הלכות אבל יד, ז] שניחום אבלים קודם לביקור חולים, שניחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים, ואמר הגרמ"פ שזה ענין של קבלה [כלומר שאי"ז מפורש בש"ס], ושכמה מקומות פוסק הרמב"ם כפי עניינים של קבלה. אבל למעשה בעניינינו לא היתה ברירה להקדים הניחום אבלים לביקור חולים, כי הביקור חולים היה לבקר אדם זקן ואם היינו מתאחרים הוא כבר היה הולך לישון ולא היה באפשרותינו לבקרו. ובכלל אין ברור שזה קפידה כל כך להקדים בזמן את זה לפני זה, דיותר מסתבר שעיקר כוונת הרמב"ם רק אם יש ברירה לעשות או את זה או את זה, דעל זה כתב שניחום אבלים קודם ודוחה הביקור חולים, ולא מיירי באופן שבין כך יעשה את שניהם, ולענין להקדים את המעשה הזה לזה. מסורת משה ח"ג עמ' רפד - מ"צ).
ברכה על אפיית מצה
ש: למה לא מברכים על אפיית מצה?
ת: כי אין זו מצווה אלא מכשירי מצווה, כגון עשיית ציצית או תפילין או סוכה.
מקצוע תלמיד ישיבה
ש: מה המקצוע שצריך תלמיד ישיבה לבחור אחרי יציאתו מן הישיבה?
ת: הכי טוב זה חינוך, ללמד תורה. אך לא כל אחד מתאים, לכן יבחר מקצוע על פי שלוש אמות מידה: נטיה, כשרון, צורך לאומה.
קריאת "ואת" של עשרת בני המן
ש: ראיתי בשם הגראי"ל שטיינמן, שמסתבר שאין קפידא לקרוא דוקא את ה'ואת' שכתוב אצל כל אחד מעשרת בני המן, אלא הוי מן הכתב גם אם יקרא לכל בני המן מאותו 'ואת' (קובץ פורים – במשנתו של הגראי"ל שטיינמן – אדר תשע"ד). מה דעת הרב?
ת: נראה שזה חידוש גדול וצריך הוכחה לזה (ובעת קריאת עשרת בני המן הרבי מסטמאר החוה באצבעו על כל תיבה כדי להביט על תיבת 'ואת' השייך לכל שורה ושורה. סדר ימי הפורים דברי יואל עמ' נא – מ"צ).
"בליל הוא נדדה שנת המלך" בניגון שמנגנים בימים הנוראים
ש: למה אנחנו אומרים הפסוק "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" בניגון שמנגנים בימים הנוראים?
ת: זה היה לילה חשוב של מידת הדין, לילה של הכרעה, כמו בימים הנוראים.
שלום עליכם ליל פסח ליל שבת
ש: האם ערב פסח שחל ליל שבת, אומרים שלום עליכם ואשת חיל?
ת: כן, ויש פוסקים שלא.
החרבת הנצרות
ש: כיון שהכנסיות הן עבודה זרה, למה איננו מחריבים אותן?
ת: זו אחת הטענות של הרבי מסטמאר נגד הקמת המדינה, כי הרי אם שולטים כאן צריך להשמיד את הע"ז בארץ. אבל כבר אמרו חז"ל, שאין להרוס אם אחר כך נצטרך לבנות אותן מחדש. מדרש המובא בספר התקופה הגדולה (אמר רבי יוחנן בן זכאי: "אל תסתור במותיהם [של גוים] שלא תבנם בידך, אל תסתור של לבנים שלא יאמרו לך בא ועשם של אבנים". אברות דרבי נתן נ"ב פי"א. התקופה הגדולה עמ' רס-רעג. ועיין ספר עלה נעלה סי' לח. ויש הוכחה במציאות בימינו: יהודי אחד שרף את כנסיית הלחם והדגים, והמדינה שיחזרה אותו אפילו באופן יותר יפה... – מ"צ).