[ראיין: הרב מרדכי ציון]
ש: לצערנו, כל הזמן מדווחים על אלימות אינטרנטית, כולל כלפי ילדים.
ת: נכון. זה נורא. מכנים זאת בריונות רשת, Cyberbullying. ילדים מאוד סובלים מזה. יש אומרים ש-40% מהילדים נפגעו מזה ויש אומרים 70%, חלקים ניזוקים פסיכולוגית, חלקם נזקקים לפסיכולוג, חלקם לפסיכיאטר, והיו אפילו מקרים של התאבדות.
ש: למה כל הרשעות הזאת? האם ילדים אינם טובי לב על פי טבעם?
ת: כך סובר הפילוסוף רוסו, שבמצב הטבעי, האדם נולד טוב, והחברה היא שמקלקלת אותו. אבל הפילוסוף הובס סובר להיפך, שמצב הטבעי, אדם לאדם זאב, והחברה מתקנת אותו.
ש: ומי צודק?
ת: שניהם. אלו ואלו דברי פילוסופים מתים. אנו לומדים בתורה שאדם נברא עם יצר טוב ועם יצר רע, הוא גם בצלם אלהים וגם יש לו נפש בהמית, הילד הוא גם הבל פה שאין בו חטא וגם "עיר פרא אדם יולד" (איוב יא, יב).
ש: בכל זאת קשה לקבל שילד ממש פועל ברשעות.
ת: אפשר לומר שאינו רע כשלעצמו, אבל בגלל לחץ ותסכול, הוא פועל מתוך איזה כעס. כלומר אינו רשע אלא עושה מעשה רשע.
ש: מה הפתרון?
ת: חינוך. כמובן לא רק חינוך התנהגותי, כאשר בפנים יש עדיין יצר הרע של אלימות, ואז נוצרת סתירה פנימית המתפרצת בעוצמה - אצל מבוגרים על ידי מלחמות בין בני אדם או אלימות הבעל כלפי אשתו, למשל, ואצל ילדים על ידי משיכת שערות לבנות, הכאת בנים, ובריונות רשת. אלא צריך זיכוך פנימי על ידי חינוך עמוק.
ש: אז אין להשתמש באמצעי כפיה?
ת: בודאי להשתמש. מעשה בילד שהפיץ עלבונות על חברו, אז מנהל בית הספר השעה אותו וגם אסר עליו שימוש במחשב שלושה חודשים.
ש: הוא צדק? למדנו אצל מרן הרב קוק שיש לפעול מתוך אמון בחופש.
ת: גם וגם. מרן הרב קוק אומר שלפעמים צריך לחנך מתוך חופש ולפעמים כפיה. כלומר, מה שמשיגים על ידי חופש, אין להפעיל כפיה, ומה שלא משיגים בחופש, יש לפעול בכפיה. זו חכמת המחנך לדעת איפה הגבול. הוא מותח ביקורת על חכמי פדגוגיה חדשים הרוצים לתת חופש מוחלט לילד (עין איה ברכות פרק ט אות שמד. עין איה שבת פרק ב אות קא).
ש: מדובר בחכמים גויים? הם לא מבינים את הבעיה?
ת: ודאי מבינים ומוטרדים. מתבוננים וחוקרים וכותבים. גם נכתבו סיפורים על הרשעות הילדותית, כגון האבא של סימון, של גי דה מופסאן, Guy De Maupassant, ובעל זבוב, Lord of the Flies, של ויליאם גולדינג ,ועוד.
ש: אבל איך אפשר לחנך ילד אם הוא רואה בריונות רשת אצל מבוגרים?
ת: אכן. זו צרת הצרות. זה נורא. כל הרשת מלאה אלימות. יש משל של חז"ל על ביוב שפורץ באמצע חצר יפה.
ש: לפחות זה רק מילולי ולא במכות.
ש: לא מדוייק. יש פתגם ביידיש: "אַ קלאַפ פֿאַרגייט, אַ וואָרט באַשטייט", כלומר "מכה עוברת, מילה נשארת". יתר על כן, זה הרבה יותר מסוכן, יש חשיפה רחבה ואין לנפגע מפלט. ועוד, הפוגע מתחבא מאחורי אנונימיות וחוסר נראות. זה בדיוק מה שכתוב "ארור מכה רעהו בסתר" (דברים כז, כד). רש"י מסביר: לשון הרע. יש גם ביצירה "הספר מסבילה", חלק שנקרא "ההשמצה", המתאר בצורה חיה כמה זה נורא.
ש: נכון. הטוקבקים מלאי רעל. אבל מממני אותה רשת, מתנים השתתפותם בטוקבקים.
ת: אז מה?! אסור לעשות עבירה בשביל כסף. אדם צריך להפסיד כל כספו ולא לעשות עבירה (שו"ע או"ח תרנו). יש להעניש קשות מי שמדבר רע. ברומא העתיקה, מוציא דיבה היה נדון בהגליה, לא בגלל שהם העריצו את קדושת הדיבור, אלא בגלל שהבינו שזה הרס כל החברה.
האינטרנט מלא לשון הרע, עלבונות, שקרים. לא בכדי חז"ל שלשון הרע גם שקולה כשפיכות דמים. הגדרת האדם הוא "האדם המדבר". אבל המדבר טוב. "חיים ומות ביד הלשון".
ש: ובסיכום?
ת: לפעמים מופיע במסך של המחשב: Error, אֵרוֹר. וכיון שאָרוֹר מכה רעהו בסתר, אנו אומרים לו ארור Error אתה בבואך, ארור Error אתה בצאתך. ואם הנך עדין, ברוך אתה בבואך, ברוך אתה בצאתך.