נדמה לי שאני מתחילה להישמע קצת כמו תקליט שבור. או, בעצם, איך אומרים היום? דיסק שרוט? קובץ פגום? האמת שזה כנראה לא משנה, כי באופן עקבי, לא הרבה משתנה פה מאז ימי התקליט ועד היום ברמת מעורבות נשים בהנהגת המדינה... עדיין, אני מגלה שבכל פעם צריך מחדש לטעון, להסביר, לשכנע, להתווכח – מדוע צריכה להיות אישה במקום ריאלי ברשימה פוליטית. כל רשימה. לצערנו, סוף סוף הנה לנו בעיה שלא ניתן להאשים בה רק את הפלגים הקיצוניים בציונות הדתית, כי מסתבר שהייצוג הנשי בפוליטיקה הישראלית מהקצה אל הקצה חלש, חלש מאוד, בכל המפלגות, גם הליברליות.
זה קצת עצוב ובעיניי גם מביך שאנשים בוגרים, אינטליגנטים ורציניים עדיין ממשיכים לומר לי: "אם תהיה אישה ראויה היא כבר תגיע להנהגה". זה מביך ומעציב כי בעצם האמירה הזאת אומרת: "אם אין נשים בהנהגה הפוליטית, כנראה שפשוט אין נשים מתאימות" וזה בעצם אומר שכנראה יש איזה הורמון נשי שגורם לכך שרמת המשכל, היכולות, הכישורים, הביצועים של נשים בעשיה ציבורית פחותה מזו של גברים. לדעת הטוענים כך, כנראה שבאמת נדיר למצוא אישה ברמה של כל הגברים המעולים, המובחרים, הנעלים, הנדירים, שמסתובבים במסדרונות הכנסת. אני לעומת זאת, מרשה לעצמי להניח, שעל כל גבר ראוי בכנסת חייבת להיות באיזשהו מקום בארץ הזאת, לפחות אישה אחת ראויה לא פחות.
לא כל אחד מתאים לפוליטיקה. חווינו על בשרינו מספיק אנשים שהיו מעולים כמפקדים או כרבנים או כמנכ"לים – אך בפוליטיקה, מה לעשות, קצת פחות. אז ניתן להניח, בלי שהפמיניסטיות הרדיקליות ביותר ימחו על כך, שבאמת לא כל הנשים מתאימות לפוליטיקה. החדשות הן שגם לא כל הגברים. הבעיה מתחילה בזה שמלכתחילה יש פחות נשים שהן מנהיגות דתיות, מנכ"ליות, מפקדות טייסת ומועמדות לתפקיד הרמטכ"ל. אז אם אלה המודלים של אנשים הראויים להכנס בשערי הפוליטיקה, באמת אין הרבה נשים העומדות בתנאי הסף.
אבל האם אלה המודלים היחידים שרלוונטיים? אני נבוכה מהצורך לצטט מחקרים המראים על היתרונות של ניהול נשי ביצירת קואליציות, פתרונות יצירתיים לבעיות, הרחבת עולמות התוכן שעוסקים בהם וקידום חדשני של ארגונים. אז לא אביא. אבל כן אזכיר שיש אינספור מחקרים המוכיחים את יתרון המגוון (diversity) בארגונים. נשים וגברים מביאים קולות שונים לשולחן הדיונים, יש להם נקודת מבט שונה על המציאות כי הם חווים אחרת את המציאות. לא אכנס לדיון האם ההבדל הזה מולד או נרכש, כי כרגע זה לא משנה. זה המצב. ילדות קטנות מתוגמלות חברתית באופן אחר מילדים: על הישגים ספורטיביים, על הפרת משמעת, על הבעת רגשות ובעוד אינספור תחומים של יום יום. התוצאה היא בני-אדם שגדלים עם חווית חיים שונה. הילדים והילדות האלה גדלים והופכים לנשים וגברים שרק ייצוג מגוון שלהם סביב שולחנות מקבלי ההחלטות יכול לתת מענה למציאות מתוך מבט רחב ומורכב. אני מאמינה שהמגוון הזה יוביל יום אחד להתהוות "פוליטיקה אחרת" בה נשים הן מובן מאליו בכל רשימה שהיא, לא רק בשם השוויון ולא מהסיבה הפשוטה שבדמוקרטיה ראוי שלנשים יהיה ייצוג, אלא בשם האיכות האנושית, המחולקת באופן מפתיע 50-50 בין גברים לנשים, ואשר כולנו זקוקים לה כל כך במרחב הפוליטי ובהנהגת המדינה שלנו.