שיחדש או Newspeak, הוא מושג שהמציא ג'ורג אורוול George Orwell בשנת תש"ט, עבור שפה שמטרתה לסלף את המציאות. ספרו 1984, הוא דיסטופיה, היפך של אוטופיה, כלומר תיאור עתיד קשה. המטרה של השיחדש, היא לצמצם את אוצר המילים, ומתוך כך את יכולת החשיבה של האזרחים, כך שלא יוכלו להתנגד בצורה רציונלית למהלכים במדינה. זו בעצם אנטי-שפה, שמצמצמת את כמות המושגים, ומתוך כך את עומק החשיבה. אנשים הופכים לשטחיים, טפשיים ותלותיים, טרף קל למניפולציות, ולא מסוגלים להביע ביקורת על מה שקורה, מחוסר יכולת לחשוב על כך.
על ידי סילוק גוונים דקים בשפה, מבטלים חשיבה מורכבת, וגוררים לחשיבה דיכוטומית, לכשל לוגי של שלילת האמצע, חשיבה בשחור-לבן. למשל: אם אתה נגד נטיות הפוכות אז אתה הומופוב, שונא בני אדם. אין אמצע. ומתוך כך, יש חסימת כל ביקורת.
ביטויים חריפים כמו רע, מגעיל, מושחת, דוחה, אסור, סוטה, מוחלפים על ידי ביטויים מעודנים ומכובסים, כגון לא טוב, לא מוקבל, שנוי במחלוקת. וכן ביטויים תמימים מוחלפים בביטויים מורעלים.
רוב הדוגמאות הן בתחום טהרת המשפחה ולעומתה השחתת הצניעות:
בעלי סטיות: להט"בים
איש ואשה: מגדר
ניאוף: פוליאמוריה
ניאוף: אורח חיים לא מוקבל
לחלוק: להכיל
בכיוון השני:
עזרה פסיכולוגית לאדם שרוצה להשתחרר מנטיות הפוכות: טיפולי המרה
לימוד תורה והשפעתו: הדתה
וכבר היו דברים מעולם. "נמרוד גיבור ציד" (בראשית י, ט) - "צד דעתן של בריות בפיו" (רש"י), ויותר מאוחר, "עשו, ציד בפיו" (שם כה, כח) - "צד אותו ומרמהו בדבריו" (רש"י).
זה הכלל, המדיום זה המסר. מה שאי אפשר לומר, גם אי אפשר לחשוב. זה מין של דטרמיניזם לשוני. וכבר אמר לודוויג ויטגנשטיין Ludwig Wittegenstein: גבולות לשוני הן גבולות עולמי.
כמובן, אין זה אינו מונע אנשים מלפטפט ללא הירף על כל מיני נושאים מורכבים, אך כאשר הם נשאלים שאלות פשוטות נוקבות, הם נאלמים דום. ואנו נמשיך לדבר עברית, לשוננו הטהורה.
.