שני נושאים הקשורים בדת ומדינה הסעירו אתמול את הרשתות החברתיות והפריעו למי שהתאבל על חורבן בתי המקדש. שני נושאים לכאורה לא קשורים ובכל זאת יש קו ישיר שעובר ביניהם. מצד אחד האיסור שהותר אתמול לשעה קלה ליהודים לעלות להר הבית. מצד שני החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת שאסר הפרדה מגדרית בהופעה של זמר חרדי במימון עיריית עפולה.
שני המקרים העלו טענות קשות, חלקן מוצדקות, מצד פוליטיקאים חרדים וחרד"לים נגד החלטות על פגיעה בחופש הדת וחופש הפולחן של יהודים אזרחי ישראל. במקרה של הר הבית נטען כי דווקא בתשעה באב לא ייתכן שליהודים אין כניסה לאחד המקומות הקדושים לעם היהודי, גם אם מדובר ביום חג גם לציבור המוסלמי. במקרה של המופע בעפולה טענו רבים כי ביטול ההפרדה המגדרית באופן מוחלט יהווה עילה לביטול האירוע ולמעשה יפגע ביכולת הציבור החרדי ליהנות מאירוע תרבות שמותאם לאורחות חייהם הדתיות.
אני לא נכנס כרגע לפרטי האירועים אבל כן מבקש להצביע על החוט המקשר ביניהם. ההתנגדות והקריאות למימוש חופש הדת מגיע דווקא מצד אלה המתנגדים למימוש חופש דת לכלל אזרחי ישראל. הטענה של השר בצלאל סמוטריץ' כי מדובר ב"טמטום פרוגרסיבי פונדמנטליסטי" הגיעה מאותו אדם שרק שבוע קודם לכן בכנס של ארגון רבני בית הלל דיבר על כך שיש מקום למדינה לכפות ערכיה על הפרט והשאלה אם ניתן להצדיק זאת. הוא גם אחד מראשי המתנגדים לפשרה כלשהי באשר למונופול הרבנות על נישואין וגירושין, כשרות או בתחום השבת במרחב הציבורי.
הפוליטיקאים החרדים לעומת זאת, שרגע לפני כן קבלו על כך שמיעוט קטן שעולה להר הבית איננו פועל בהתאם להנחיות הרבנות הראשית, הזדעקו למשמע ההחלטה של בית המשפט בעניין האירוע בעפולה. הם לא הבינו כיצד כופים עליהם ערכים ליברליים בחסות החוק והמדינה, כשהם בעצמם משתדלים בכל מאודם בכל הסכם קואליציוני לשמר את הכפייה הדתית בחסות הרבנות.
חופש דת הוא בעיניי עיקרון יסוד בחברה דמוקרטית ואף מתבקש במדינת העם היהודי ששב לארצו על מנת לקיים חיים יהודיים ריבוניים. הוא כמובן לא עיקרון-על ויש לבחון אותו אל מול ערכים נוספים, אך יש לשמוח על כך שהמתנגדים החריפים ביותר לחופש הדת בישראל מצטרפים כעת למאבק. ועם זאת, האבסורד זועק לשמיים. מי שמבקש חופש דת בהר הבית ראוי שייאבק למענו גם כאשר נשים מבקשות להתפלל כמנהגן בכותל. מי שדורש שלא לכפות עליו אורח חיים יהודי מסוג אחד (באירוע ציבורי), חשוב שיתמוך במתן אפשרות לקיום אורח חיים יהודי מסוג אחר, למשל למי שמעוניין בתעודת כשרות מגורם שאינו נתון להשקפה הלכתית חרדית.
ביום בו כולנו נפנים שלמען החיים המשותפים במדינה שסועה עדיף לנו לנסות לכפות פחות את ערכינו על האחר, נוכל לאפשר ליהדות לפרוח ולדמוקרטיה ללבלב. זה לא יקרה באבחת החלטת בית משפט או סערת טוויטר כזו או אחרת, חשובים ככל שיהיו, אלא באמצעות ריכוז מאמץ בהגעה לפשרה ובחתירה לסולידריות בין כל חלקי החברה הישראלית, ללא הדרה או מניעת שירות מגורם כזה או אחר.
תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בנאמני תורה ועבודה