בימים האחרונים נשמעת יותר ויותר אמירה חד משמעית על לא פחות מחמישים וחמישה חוקים והצעות חוק נגד הצביון היהודי של מדינת ישראל בכלל ונגד ההלכה בפרט. יש אף כאלו שהתעלו על עצמם והגדירו את החוקים הללו כ'גזרות שמד'.
חברים, לא הגזמנו קצת??
לאחר ששמעתי אנשים המצטטים את המספר הזה השכם והערב (חמישים וחמישה חוקים נגד הדת!) ואף ראיתי כי ישנם רבנים המצטרפים לדברים, החלטתי לתומי לעיין בכל חמישים וחמישה החוקים הללו....
אכן, לאחר עבודה מאומצת ורבה, צר לי לאכזב את קהל הקוראים אך מספר החוקים והצעות החוק 'נגד היהדות' שמצאתי ברשימת ה-55 הינם בודדים בלבד!
אני מוכרח לומר שעיקר מאמציי היו לנסות ולהבין במה החוקים המובאים נוגדים את ההלכה היהודית? מהי כוונתם הנסתרת? (או שמא יש כוונה נסתרת דווקא לאלו הטוענים שחוקים אלה הם נגד הדת...).
בכדי לחסוך לקהל הקוראים את המתח הרב ואת זמנם היקר מפז בקריאת כל החוקים, ריכזתי את כל החוקים לארבע קבוצות:
חוקים הקשורים לצביונה היהודי של המדינה (שבת, כשרות, שמיטה וכו')
חוקים הקשורים בתא המשפחתי (זכויות לחד-מיניים, אימוץ וכו')
חוקים הקשורים לנישואין וגירושין (אזורי רישום, הצהרת רווקות וכו')
חוקים הקשורים לרבנים ודיינים (אופן בחירתם, מועצות דתיות וכו')
ברצוני לומר מספר דברים מרכזיים לפני שאכנס לפרטי החוקים:
ראשית, מדוע כל חוק הנוגע לענייני ניהול ענייני הרבנות במדינה הופך אוטומטית לפגיעה ביהדות? וכי לא ייתכן שמטרת המחוקק לבנות מערכת יותר יעילה? וכי משה רבינו לא היה קשוב להצעותיו של יתרו לשינוי מבנה המשפט? למה אי אפשר לומר שישנם דברים שאפשר לנהל אותם באופן אחר? למה ישר לתקוף, להעליל, לקלקל, לרמוס, ולהשחית כל חלקה טובה? למה לא לבדוק כל חוק לגופו, עפ"י עניינו?
שנית, האם לא ייתכן שהצעות חוק אלו נבעו מצורך אמיתי? האם ראוי לקרוא לכל חוק שלא נראה בעיני 'חוק נגד היהדות' ו'גזרת שמד'? האם לא ראוי לבדוק מה השורש ומהי המטרה של המחוקק? וזאת ללא קשר לכך שיש להתנגד לו.
שלישית, בכל כנסת מאז קום המדינה הועלו הצעות חוק רבות בסגנון זה, הן בתחום המשפחה, הן בתחום צביון השבת (אוטובוסים, בילויים וכד'), למעוניינים ניתן לעיין בכל הצעות החוק מקום המדינה באתר האינטרנט של הכנסת.
אין אלו דברים חדשים כלל וכלל! להציג זאת כאילו זו הכנסת בה הוצעו הצעות חוק מעין אלו יותר מכל כנסת אחרת זהו פשוט שקר וכזב!
רביעית, על כל החוקים שפוגעים בקודשי ישראל הטילו חברי מפלגת 'הבית היהודי' את זכות ה'וטו' שניתנה להם עפ"י דרישתם בהסכם הקואליציוני! אין שום חוק שעבר שהוא נוגד את ההלכה ופוגע בקודשי ישראל!
לאחר שהפגנו את המתח הבה נעיין במעט החוקים שמצאתי לנכון לראותם כבעייתים.
הצעת חוק 'לפתיחת אזורי רישום לנישואין' - יש הטוענים שחוק זה יגרום לאנשים ללכת למקום אחר בו לא מכירים אותם ובכך יחתנו אנשים האסורים עפ"י היהדות.
האם דבר זה רציני?! וכי הרבנות המקומית מכירה את כל תושבי העיר בה היא מכהנת?! וכי בעידן של ימינו בו כל מוסדות הממשלה עובדים עם רשת האינטרנט ישנה בעיה להעביר מידע מעיר לעיר? הרי מטרתו של החוק הזה ליצור תחרות בריאה וטובה בין הרבנויות השונות על מתן שירות לאזרח כפי שעושים בכל תחום אחר. מדוע דווקא הרבנות צריכה להישאר מיושנת ותקועה מאחור? מדוע כל שינוי כזה הוא 'נגד הדת'? בהקשר לכך, אספר סיפור על חבר שלמד איתי בישיבת הגולן ונאלץ לפתוח תיק נישואין במקום מגוריו שעפ"י משרד הפנים היה בירושלים... מיותר לציין כמה טרטורים עבר הבחור המסכן שכל רצונו היה להעיד שהוא רווק. מדוע אין אפשרות שכל רב עיר באשר הוא יוכל לקבל שני עדים על רווקותו של אדם ולהעביר זאת ביונת דואר, טלגרף (או פשוט במייל...) לרבנות המקומית בה הבחור פתח את תיק הנישואין?
הצעת חוק 'רב ראשי אחד' - יש הטוענים כי חוק זה מחליש את הרבנות הראשית לישראל ואת בתי הדין הרבניים.
בעניין זה אומר דבר פשוט מאד, חוק זה דווקא מחזק את הרבנות הראשית לישראל ועוד יותר את בתי הדן הרבניים! כידוע, שני תפקידים מרכזיים ממלאים הרבנים הראשיים לישראל ברוטציה של 5 שנים: האחד ראש מועצת הרבנות הראשית והשני נשיא בית הדין הגדול. לצערנו, במהלך השנים האחרונות נוצר מצב אבסורדי בו הרב הראשי לישראל שאמור להיות נשיא בית הדין הגדול איננו תמיד מוסמך לדיינות ואף לא כיהן כדיין בשום הרכב של בית דין! דבר זה גרם ל'חוכא ואיטלולא' בתפקידו של הרב הראשי לישראל. בדיוק לשם כך החליט ס. השר לענייני דת הרב אלי בן דהן שכיהן במשך 21 שנה (!!) כמנהל בתי הדין הרבניים, להציע הצעת חוק שהרב הראשי לישראל הנבחר יעמוד בראש מועצת הרבנות הראשית ואילו נשיא בית הדין הגדול ייבחר מתוך הדיינים המכהנים, כפי שמקובל בבית המשפט העליון, דבר המחזק את בתי הדין באופן משמעותי ונותן תוקף רצינות לתפקידו הכה חשוב של נשיא בית הדין הגדול.
ושוב אשאל ואתמהה - מדוע לתקוף? מדוע להעליל? מדוע להשפיל?
הצעת חוק 'ועדת ברור לתפקוד רב העיר' - יש הטוענים כי חוק זה פוגע בסמכויותיו של רב העיר.
אינני מבין כלל את המתנגדים, מטרת החוק הינה לוודא שרב העיר כשיר לעשות את מלאכתו נאמנה! לוודא שהוא לא יושב בלשכה כ'מסמר בלי ראש' (כפי שהגדיר לי פעם רב עיר אחד את משרת רבני השכונות בעירו). הרי כל אחד מאתנו מכיר לפחות רב עיר אחד שמזמן היה צריך לצאת לפנסיה ואינו ממלא את תפקידו כראוי... מדוע לא להקים ועדה שתבחן את הנושאים הללו לעומק, ביושר, בכבוד, בדרכה של תורה? מדוע לשמר את הנגעים ולא לפרוץ קדימה למתן שרותי דת טובים יותר, למנות רבנים ראויים שמקדשים שם שמיים ולא גורמים לזלזול ברבנים כפי שאנו רואים לצערנו בימים האחרונים?
הצעת חוק 'הגיור' - יש הטוענים כי 'הבית היהודי' תמכה בחוק זה.
זהו שקר! 'הבית היהודי' מעולם לא תמכה בחוק הגיור. ההיפך הוא הנכון, ואפרט את דבריי.
חוק הגיור במתכונתו הראשונה הינו חוק המאפשר לכל רב עיר להקים בי"ד לגיור בעירו, עפ"י קריטריונים מסוימים, ללא כפיפות לבנות הראשית לישראל. זהו 'חוק שטרן'. מפלגת 'הבית היהודי' בהתייעצות עם הרב דרוקמן , הטילה וטו על חוק זה ומנעה את חקיקתו. בקריאה ראשונה עברו רק הסעיפים המקובלים על הרבנות הראשית לישראל. לבסוף, בהשפעת 'הבית היהודי' הוחלט שתהיה החלטת ממשלה בנושא ולא חוק. בהתאם להחלטת הממשלה הוקמה ועדת היגוי שתפקידה לפקח על הרכבי רבני הערים ולהכין עבורם כללי דיון וסדרי עבודה. חברי ועדת ההיגוי הם: הרב צפניה דרורי, הרב חיים דרוקמן, הרב נחום רבינוביץ, הרב יעקב מדן והרב יצחק פרץ ראש מערך הגיור ונציגו של הרה"ר לישראל. בנוסף, לפני מספר שבועות הוקמה ע"י הרבנים הראשיים ועדה של רבנים שישבה עם ועדת ההיגוי הנ"ל ומטרתה לגבש בהסכמה איתם כללי דיון להרכבי הגיור של רבני הערים. חברי הועדה שהוקמה על ידי הרבנים הראשיים הם: הרב ציון בוארון הרב שלמה אבינר, הרב מיכה הלוי, והרב אליקים לבנון.
התנהלות 'הבית היהודי' בסוגיית הגיור ראויה למופת באופן קבלת ההחלטות וההתייעצות הצמודה לגדולי הרבנים!
בנוסף לזאת, יש לציין את כמות החוקים הגדולה אותה מנעה 'הבית היהודי' בדיוק כפי שהיא מנעה בכנסת הקודמת, ובכנסת שלפני הקודמת ובכנסת שלפני שלפני...
תחבורה ציבורית בשבת, חובת נתינת כשרות למקום הפתוח בשבת, קבורת גויים בבתי קברות צבאיים, הכרה בנישואין לחד-מיניים, נישואין אזרחיים, המתת חסד, ביטול המועצות הדתיות וכד'.
יש לתת 'ישר כח' גדול ועצום לעומדים בשער ובולמים את החוקים הללו, כפי שנעשה מאז קום המדינה. אלא שבמקום זאת באים אנשים משמיצים ומדברים דברי שקר...
לסיכום,
אין כל חדש בכנסת ה-19 בעניין החקיקה הדתית מאשר בעבר. עוד הרבה לפני קום המדינה היה מאבק עיקש על דמותה וזהותה של המדינה שבדרך, עוד מימי הקונגרס הציוני ה-5 בתחילת המאה ה-20 ב'מחלוקת הקולטורה' המפורסמת שדנה על אופייה התרבותי של המדינה היהודית. ענייני חינוך, נישואין, שבת ומועדי ישראל היו מאז ומעולם על שולחן הניתוחים היהודי. בעזרת ה', והרבה מאד בזכות תנועת 'המזרחי' (שכידוע 'הבית היהודי' הוא מיסודה) - מדינת ישראל נמצאת היום במקום טוב מאד בענייני זהותה היהודית ואף הוקמה בכנסת האחרונה 'מנהלת הזהות יהודית' להפצת ערכי היהדות לקהלים השונים של עם ישראל.
אין לי אלא לסכם ולומר, לחבריי, חברי הכנסת של הבית היהודי - חזקו ואמצו! המשיכו במלאכת הקודש עליה אתם עמלים! עם ישראל צריך אתכם גדולים וחזקים עד כמה שניתן!
ה' עימכם!