העם היהודי מעולם לא היה אחיד, העולם מעולם לא היה אחיד. התנ"ך מקדיש ספר שלם בכדי לספר לנו סיפור לא פשוט על אנושות בה בני אדם לא מסתדרים זה עם זה ומתפצלים לקבוצות שונות. בתחילה אח רצח את אחיו, לאחר מכן אנושות שלמה התמכרה לתאוות כלכליות ומיניות ללא כל מעצור על חשבון החלשות והחלשים בחברה.
"אי אפשר שדרך אחת תנהיג את עם ישראל, שנים עשר השבטים אינם באג"
לאחר מכן האנושות כולה מתכנסת למען בנית מגדל במסגרתו הפרט נמחק ותוצאתו הקיצונית היתה ההבנה שבני אדם לא יכולים לשתף פעולה תוך כדי מחיקת האחר ולכן, בכדי לשמר את האישיות הפרטית, ההשגחה גלגלה שבני אדם יפסיקו לדבר אחד עם השני. בני האדם לקחו זאת לקיצון של ממש ונפוצו לארבעת קצוות הארץ.
בהמשך אנו מגלים מתחים בין אחים, מתחים הגורמים לגירוש, איומי רצח ובעקר פיצול במשפחה. רק אבי האומה הישראלית, יעקב, זכה שכל בניו ישתפו פעולה. גם שם זה לא עבר חלק. עשרה אחים מכרו אח אחד לעבדות בעקבות מה שנתפס אצלם כשגעון גדלות, היו מתחים על רקע מעמדי בין אחים שונים (הפרשנים מכנים מתח זה, המתח בין בני הגבירות לבני השפחות).
רק בסוף ימיו של יעקב המשפחה מתאחדת. אך באופן מפתיע, למרות רגע החסד של המשפחתי, בו ניתן סוף כך סוף לאחד את המשפחה, יעקב בוחר להתייחס לכל ילד כפרט, לתת לו ברכה ייחודית, ייעוד יחודי ולדבר בשפה שבטית ולא כללית. כל ילד הופך לשבט ורק בצורה זאת עם ישראל שורד את שעבוד מצרים. רק בשיתוף כלל הייעודים בני יעקב ישגשגו. שנים עשר בנים בעלי דרכים שונות אך עם אב אחד ועם יעוד משותף.
הדברים קורסים בתקופת המלוכה. דוד ושלמה אכן מולכים על כל העם, על כל שנים עשר השבטים. אך מאבק סמכויות בין שלמה משבט יהודה לירבעם מבני יוסף, מגלה שבני יוסף לא שמחים באפליה אותה הם חשים משלמה. הממלכה מתפצלת לממלכת יהודה וממלכת ישראל. פיצול זה גורם לכך שממלכת ישראל נעלמת ושבטיה נעלמים בגלות הקשה מאות שנים לאחר מכן.
"בית שני לפי המסורת חרב על שנאת חינם. הכתות השונות שהרכיבו את העם, הקריסו את הממלכה והמקדש חרב"
מדוע יעקב משמר את החזון השבטים? מדוע יעקב לא מכונן משפחה בה אין שבטים אלא כולם אותו הדבר? יעקב מגלה לנו (ודרכו התנ"ך מלמד אותנו) הבנה חשובה- אי אפשר שדרך אחת תנהיג את עם ישראל, שנים עשר השבטים אינם באג, אלא פיצ'ר. בכדי ששנים עשר השבטים ישארו עם מאוחד, יש לקבל שלכל שבט יש עמדה משלו, דרך משלו, רעיון מכונן משלו, דרך משלו להגשים את החזון המשותף של המשפחה. אם שאר השבטים יכבדו את הנקודה שחשובה לאותו השבט וגם הפוך, יווצר שיתוף פעולה חסר תקדים שיוביל את עם ישראל לשגשוג חסר תקדים.
אם לא, הפיצול לשבטים, לא יעלם, אבל הוא יהיה בעוכרנו. גם בימי בית שני נתקלנו באתגר זה, בית שני לפי המסורת חרב על שנאת חינם. הכתות השונות שהרכיבו את העם, הקריסו את הממלכה והמקדש חרב.
אך, דווקא לאחר חורבן הבית, צפה ועלתה תורה שבעל פה, תורה שמבוססת על מחלוקות, על שיח, על דיון בלתי מתפשר שבסופו החולקים אוהבים אחד את השני למרות חוסר ההסכמה. זהו פרוייקט השיא של עם ישראל עד קום מדינת ישראל. מדינה שמורכבת משבטים רבים בעלי ייעוד משותף.
הנצחון האחרון של שבט מסוים היה בהתנתקות, אנו אוכלים את פירות הביאושים שלו עד עכשיו
זוהי נקודה שצריך לזכור לפני כל מהלך מטלטל, מהלך שיש אשר חווים אותו כנוגע בליבה של מה שהם מגדירים כחזון של עם ישראל. מעבר לשאלה אם רפורמת לוין היא טובה או גרועה (ורבים וטובים רואים בה דבר נצרך וחשוב), צריך לשים לב שבמהלך הוויכוח ובמהלך החקיקה החבל לא נקרע.
בעם ישראל יש פרדוקס. אם שבט אחד מנצח את יתר השבטים, אם דרך אחת מנצחת, כולם מפסידים. אני לא חושש ממלחמת אחים ולא חושש מחורבן הבית, אבל אני חושש מנצחון של אחד מן הצדדים. הנצחון האחרון של שבט מסוים היה בהתנתקות, אנו אוכלים את פירות הביאושים שלו עד עכשיו וחלק גדול מן הרפורמה של לוין היא תוצר של אותה התנתקות ותגובה לה. אני חושש שהתגובה לרפורמה של לוין תהיה לא פחות חריפה. בואו נפסיק לחפש לנצח את האחר ונעשה את מה שאנחנו הכי טובים, נתווכח, נחלוק ובסוף בדרך יצירתית מצטמצם ונתפשר, כי זה מה שאחים עושים.
הרב אביע"ד סנדרס ר"מ במדרשת או"ת לינדנדבאם וחבר בקבוצת שומרים על הבית המשותף