1. ההזדהות עם החלש. הרגש היהודי שלנו אומר- כשחזק מנסה לרמוס את החלש, עלינו להתייצב לצדו של החלש: "מסרת גיבורים ביד חלשים".
2. רגש ומוסר. הרגש יכול לפעמים להטעות, במיוחד כשמדובר בעמדות מוסריות. הנטייה הטבעית – משבשת את הדעה המוסרית הבהירה. יש חלש צדיק, אבל יש חלש רשע.
3. זכות מדינית? לא הייתה מדינת אוקראינה עד לפני 30 שנה. אוקראינה זכתה בעצמאות מדינית מההפקר של התמוטטות ברה"מ. האם יש לה זכות טבעית לעצמאות? סיסמאות פשטניות על זכות להגדרה עצמית – הן פעמים רבות שגויות, ואף שקריות. שם כמו כאן.
4. העצמאות שלהם – הטבח שלנו. המאבק לעצמאות של אוקראינה בעבר, קשור באופן ישיר לשניים מהאסונות הגדולים ביותר של עם ישראל. בוגדן חמלניצקי, מנהיג מרד הקוזאקים, הוגה העצמאות האוקראינית, שדמותו מעטרת את הכיכר הראשית של קייב, אחראי לרצח האכזרי של מאות אלפי יהודים בפרעות הקרויות על שמו: גזרות ת"ח ות"ט.
5. אוקראינה בחרה בנאצים. שלוש מאות שנה מאוחר יותר, בחרו האוקראינים להצטרף לנאצים במלחמתם נגד רוסיה, והיו המוציאים לפועל האכזריים ביותר של השמדת עם ישראל באוקראינה ובפולין. האוקראינים התלהבו, יזמו, רצחו והתאכזרו בצורה הזוועתית ביותר, יותר מכל עם אחר.
6. חשבון הדמים ההיסטורי. ולכן, יש לנו חשבון דמים ארוך ונוקב עם האוקראינים, ועם שאיפת העצמאות שלהם.
7. ציר הרשע. ולמרות הכל, בקונפליקט הזה, רוסיה היא הרעה. בגלל הדרך, בגלל הציניות המדינית, בגלל שהפעלת כוח על ידי מעצמה כמו רוסיה כדי לחסל מדינה שכנה, היא תקדים מסוכן ביותר, ואם רוסיה תצליח, גם סין תנסה, ואח"כ מעצמות מוסלמיות, איראן, תורכיה, וציר הרשע הדיקטטורי והרודני יילך וישתלט על העולם.
8. הבטחות על קרח. כמה הבטחות וערבויות לביטחונה ניתנו לאוקראינה על ידי אמריקה ואירופה. האם אנחנו יכולים לסמוך על הבטחות דומות? ההשוואה מעוררת דאגה עמוקה, ומחייבת את מדינת ישראל בזהירות רבה ובניתוק התלות. אין לנו על מי להישען, כאן, בעולם הזה.
9. קריסת המערב. כשהיטלר סיפח את צ'כיה ואת אוסטריה העולם שתק. גם היום. האם יקום צ'רצ'יל חדש ויגייס את המערב למלחמה? אני חושש שגם צ'רצ'יל המקורי לא היה מספיק. אירופה ואמריקה שבעות, נהנתניות, עסוקות בעצמן, התרבות המערבית במצבה הנוכחי לא רואה שום הצדקה להילחם על משהו, ואין האדם המערבי חושב אלא על טובת עצמו. אם נסמוך על הניסיון ההיסטורי (האימפריה הרומית האדירה קרסה דשנה, שבעה ומושחתת) הרי שימיה של ההגמוניה המערבית קצרים, וכוחות אחרים, שיש להם נכונות להקרבה, וערכים חשובים מהחיים – ימוטטו את המערב. זו אינה אפוקליפסה, לצערי. והקריסה של המערב היא קודם כל ערכית.
10. עם ישראל באמצע. הרעיון שמדינת ישראל תתווך בין רוסיה לאוקראינה – נראה הזוי. אבל במובן אחר, רוחני, לא פוליטי, יכול להיות שבזירה המסתמנת בין הציר המערבי של אירופה ואמריקה לציר המזרחי של סין, רוסיה והאיסלאם – יש לעם ישראל תפקיד ראשון במעלה. כמו המערב, אנחנו חרדים לחיי אדם, לזכויות, לחירות. אנחנו חפצי שלום. יותר נכון – המערב כמונו. אבל איננו שותפים לאינדיבידואליזם הרדיקלי, לאובדן האמת, לקריסת הערכים, לפירוק החברה למולקולות זעירות – כפי שהוא במערב. עם ישראל יכול לבנות גשר רוחני-תרבותי בין שני זרמי העומק של האנושות, ליצור גשר בין קולקטיביזם לאינדיווידואליזם, בין מודרניזציה למסורת. בין אמונה לאתאיזם, בין תרבות של אמת אחת לבין תרבות של אין אמת, בין נכונות להקרבת החיים עבור ערכים ובין תרבות של החיים מעל הכל. זו איננה עבודה של פוליטיקאים. זו משימה רוחנית ותרבותית – ולכן היא מוטלת על כולנו. מלחמות גדולות הן תמיד בעלות פוטנציאל להיות מפנה ושלב חדש בהיסטוריה התרבותית של האנושות . האם אנחנו מוכנים?
בתאריך 26/4/22 יצא מסע רוחני לפולין בהובלת הרב תמיר גרנות ובהשתתפות חיליק פרנק. לפרטים והרשמה- polinrgl@gmail.com