המצב בטטה. כולנו אסורים בתוך מצב ביש, ומייצרים מערכת שלוקחת אותנו מטה-מטה. לצערי, לא נראה שזה הולך לכיוון חיובי בקרוב.
דילמת האסיר, הדילמה המפורסמת ביותר בתורת המשחקים, מתארת את הסיטואציה הבאה: שני חשודים נעצרים בחשד לרצח. אם תצליח המשטרה להרשיע כל אחד מהם – הוא ייכנס לכלא ל-20 שנות מאסר, אך אם לא תהיה הרשעה מלאה העבירה תשונה להריגה בתנאים מקילים בלבד ותגרור שנת מאסר בודדה בלבד.
למשטרה אין מספיק ראיות, ולכן מציעה לשני החשודים, כל אחד בנפרד, עסקת טיעון: אם תעיד נגד חברך ותסייע להרשיע אותו – תצא לחופשי. אם שני החשודים יבחרו להעיד האחד נגד השני – שניהם יישבו בכלא, כל אחד 5 שנים (במקום 20).
מה קורה בשלב הזה? לכאורה התשובה פשוטה מאד: התרחיש הטוב ביותר עבור שני העצורים הוא לשתוק. במצב כזה שניהם יישבו בכלא שנה קצרה, וישוחררו. זו התוצאה המתבקשת מחשיבה הכוללת בתוכה אלמנטים של שיתוף פעולה. לעומת זאת, חשיבה אגואיסטית יותר תביא לתוצאה אחרת לגמרי: כל אחד משני העצורים יחשוב לעצמו שבכל מקרה עדיף לו 'להלשין' – כי אם השני לא ילשין אז הוא ייצא לחופשי מיד, ואם השני גם ילשין אז הוא לפחות יישב רק 5 שנים ולא 20... והתוצאה הברורה: שני העצורים מלשינים ויושבים בכלא 5 שנים.
דומני, שזה בדיוק מה שקורה כרגע בארץ. המגיפה יכולה לפגוע בנו במידה קלה בלבד. אם כל אחד ייקח מידה מסוימת של אי-נוחות ושל אחריות ציבורית על כתפיו – לא נצטרך להגיע לאי-נוחות ציבורית גדולה ומשמעותית. אבל אנחנו הרי ישראלים, והכלל החשוב לנו ביותר הוא לעולם לא לצאת פריירים... אז הימין לא עוטה מסיכות כי השמאל מפגין, השמאל מפגין בהמוניו כי הברסלברים יוצאים לאומן, הברסלברים מפגינים כי מה קרה שלבעלז יהיה מותר ולהם לא, והבעלזרים מסתכלים על בתי הקפה בתל אביב ופשוט לא מבינים מה רוצים מהם. וכולם צודקים.
בדילמת האסיר שני השחקנים הולכים לשבת 4 שנים מיותרות בכלא בגלל שהם לא מסוגלים לצאת מהחשיבה האנוכית שלהם. במציאות הישראלית החמה הנוכחית חוששני שתשעה מיליון אזרחים עומדים לשבת שוב בבית, לתקופה לא-קצרה, רק בגלל שכל אחד מאיתנו לא מסוגל להתגבר על הצורך לא להיות פראייר.
הדרך היחידה שאני מכיר כדי לצאת מה'מכנה המשותף הנמוך ביותר' הזה שהגענו אליו היא להקשיב לדבריו של ה'תם' בסיפור מעשה מחכם ותם של רבי נחמן. התם לא היה טיפש, אך הוא לא היה מבין גדול בתורת המשחקים וחוכמות אחרות. הוא חשב חשיבה פשוטה. ולכן, כששאלו אותו מדוע הוא לוקח עבור הסנדלים שהוא מייצר רק חצי מחיר ביחס לסנדלרים האחרים הוא ענה 'זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי, ועוד – למה לנו לדבר מאחרים?'.
במילים הפשוטות הללו נותן לנו התם עצה טובה לחיים. הפסיקו להסתכל על אחרים. הסתכלו רק על עצמכם. תעשו את הדבר הנכון, וזהו. אם כל אחד מאיתנו היה מסתכל על עצמו, ודואג להתנהג כמו שצריך – לא היינו מגיעים לאן שהגענו. ועוד לא מאוחר מדי...
נדב רט הוא יועץ ארגוני ותעסוקתי, ועורך מיזם התוכן 'וואלה, רעיון' בפייסבוק, בווטסאפ ובטלגרם.