זה הזמן להסמיק. לתת ללב להגביר את הדפיקות שלו. להזיע קצת, לרעוד טיפה ולעשות גלגול בתוך הבטן. אנחנו הולכים לדבר על מין.
אוקי, אני רואה שנשארו 2 קוראים וחצי. החצי עושה את עצמו ישן. מה כל כך מפחיד אותנו בלדבר על מין? למה אנחנו מתחמקים מזה בכל דרך אפשרית? התשובה השלופה היא צניעות, זה לא ראוי, לא עוסקים בזה בפומבי...כל התשובות נכונות מצד עצמן, אבל הן לא קשורות לדחייה שלנו מהעיסוק בנושא המין. זה נטו נפשי.
בחברה דתית (אבל גם בחברה הכללית) יש יחס שלילי ליחסי המין ולמיניות. המיניות כרוכה בעונג גשמי וממילא גם לחטא. אצל דתיים זה פי כמה וכמה, כי אנחנו מתמקדים בחלק הרוחני של האדם והגוף הוא מביך אותנו לפעמים גם בתאוות הפשוטות של אוכל, שתיה ושינה.
שבוע שעבר גיליתי מודעה שהפילה אותי לרצפה. מכון שילה הרים כפפה בגודל דינוזאור והחליט לארגן כנס עם הכותרת המדויקת: "המגזר מתעורר ומתחיל לדבר". כותרת המשנה הייתה "מיניות בריאה בציבור הדתי". אחרי שניה וחצי נרשמתי עם אשתי. בשנייה וחצי הבאות שלחתי 300 הודעות כתובות לכל מי שאני חושב שיתאים לו לבוא. אחרי זה פרסמתי בפייסבוק שלי ובערב קינחתי עם 200 מיילים. את כולם הזמנתי להשתתף בכנס שצריכים להיות עוד 1000 כמוהו.
1000? אסף, לא הגזמת? אתה מתחיל לאבד את האיזון. עוד מעט תתחיל להגיד שצריך לארגן רק כנסים על מין. עוד מעט תגיד שהנושא הכי לא מדובר הוא בעצם מרכז החיים. האמת היא, אולי אני באמת אגיד את זה? פרויד אמר דברים דומים. אוקיי, אני מבין שאני לא מקבל הרבה נקודות אם אני אומר שאני חושב כמו פרויד, אבל בואו טיפה נשחרר את הסטיגמה מאדם שהאנושות חבה לו חוב אינסופי של הוקרת תודה על בשורה של בריאות נפשית למיליארדי פגועי-נפש.
אז פרויד אמר שהמיניות היא חשובה ובולטת. הוא אמר שההתפתחויות שאנחנו עוברים מגיל ינקות הן מיניות וקשורות באזורי עונג בגוף. אני די תופס מהאישיות של פרויד. הוא היה משקיע את כל כולו, את מוחו ומרצו, זמנו וכספו במחקר על הפסיכולוגיה. הוא היה מוכן להעתיק את המשפחה מרובת-הילדים שלו ממקום למקום רק כדי לשבת ולחקור כיוון חדש שגילה, במשך כמה שנים. לאחר מספר שנים של מחקר בתחום מסוים, הוא היה יכול גם לגלות שהוא טעה- ופשוט לעזוב. בלי לשקר ולעבוד על עצמו שאין טעות. הוא הודה בטעות והמשיך הלאה. איש אמת.
אז מה הבסיס שלנו לחלוק על פרויד? אני בטוח שיש נקודות שאנחנו סוברים מבחינה רוחנית שנפש האדם בנויה גם מרבדים נוספים. אבל אני חושב שהרבה מהמחלוקת שלנו על פרויד, נובעת מזה שזה לא נעים. זה גורם לנו להסמיק. זה מתסיס לנו את הרתיעה ממין, מהכוח וההשפעה שלו עלינו. אבל המיניות לא נעלמת כשלא מדברים עליה.
איך הגענו לזה, כששיר השירים הוא קודש הקודשים ומתאר משיכה גופנית ופנטזיות על חיבור בין איש לאישה? איך המין נעשה כל כך מלוכלך, אם הכרובים על ארון הקודש היו מעורים זה בזה כגבר ואישה?
בכנס היו הרצאות מאלפות שגילו כמה אנשים סובלים מכך שהמיניות קיימת במלוא עוצמתה אצל האדם, אבל השכל או הרגש המודע שלו, לא מסוגלים להכיל אותה. להכיר בה. להבין אותה. לאשר אותה.
על זוגות שמחזיקים שאלות, בעיות וקשיים בלב, אבל לא יכולים לשתף נפש חיה, אפילו לא את בן זוגם. על שנים של סבל שבהם אישה לא יכולה לדבר עם בעלה ולהגיד זה טוב, זה רע, זה נעים, זה כואב. כאילו שהכניסה לחדר השינה היא כניסה לאיזה מימד מוזר שבו אנחנו פתאום מתנהגים שונה, שותקים ומבצעים משהו מעורפל- כדי שוב לחזור ולהיפגש במטבח. עכשיו חזרנו למציאות הנורמלית.
יש עוד המון מה לדבר על הנושא, אבל נתתי פתיח. אני מודה למכון שילה שנתנו לי קצת אומץ לדבר על משהו שאני בעצמי פחדתי לדבר עליו. עכשיו שאני כותב את הדברים, אני נזכר שפגשתי אישה שסיפרה לי שהיא קוראת כל שבוע את שחנ"ש במוצ"ש עם בעלה. הלוואי שגם השבוע, למרות הנושא, תקראו ותפתחו ביחד. אני מבטיח שאני לא אספר לפרויד.