אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה.
אין לי מושג מה עובר לכם בראש. לא ברור לי איך זה שברור לכולכם שהגיע הזמן ללכת לבחירות, אף על פי שאין שום סיבה הנראית לעין לעשות את זה. במשך כל השבוע האחרון התפללתי שזה לא יקרה. שפעם אחת, אחרי עשרים שנה של מערכות בחירות מוקדמות, תסתיים פה קדנציה אחת בזמנה. בהתחלה האמנתי שעוד אפשר לשנות את רוע הגזירה, הרי גם לפני שנה איימו עלינו שיקרו דברים נוראים בספטמבר, ומי זוכר את זה עכשיו. אז אולי גם עכשיו הכל יתבטל כלא היה, אולי אפשר עוד להתפלל. אבל ככל שעוברים הימים, התפילה הזאת הופכת לאט לאט (או ליתר דיוק: מהר מהר) לתפילת שווא, אני משנה את הנוסח שלה: שיהיו בחירות, אם זה כל כך חשוב, אבל בבקשה - רק לא באמצע אלול.
בחירות באלול, זה אומר שאיך שהתלמידים מתחילים את שנת הלימודים, עוד לפני ראש השנה, הם כבר יוצאים ליום חופש.
בחירות באלול, זה אומר פחות קולות למפלגות הדתיות והחרדיות, בעקבות כל אלה שלא מוציאים את הראש מבית המדרש במשך כל "זמן אלול" (או לחילופין: פגיעה אנושה ב"זמן אלול" בישיבות שאכפת להן מהבחירות).
בחירות באלול, זה אומר שבכל דרשה של רב להתחזקות ותיקון, נחפש את המסר הסמוי שקורא לאיזו מפלגה להצביע.
בחירות באלול, זה אומר שאחרי שנפגע ונקניט איש את רעהו במהלך מערכת הבחירות, לא נספיק להתפייס עד יום כיפור. זה מוקדם מדי.
בחירות באלול, זה אומר שאי אפשר לדבר השנה על חרטה, וידוי וקבלה לעתיד. אלא אם כן יאיר לפיד ימצא שם אחר למפלגה שלו.
בחירות באלול, זה אומר שלא יעברו שבועיים אחרי שכל הפוליטיקאים יבטיחו הבטחות, וכבר הם יעשו התרת נדרים.
בחירות באלול, זה אומר ששנת התשע"ב תהפוך רטרואקטיבית לשנת בחירות. זה לא כזה נורא, אבל תחשבו שאם יום הבחירות יהיה בתשע"ג, לפחות מבחינת השנה העברית נוכל לומר שסוף סוף עברו ארבע שנים בין בחירות לבחירות.
בחירות באלול, זה אומר שכל "כנס התעוררות" או "מעמד סליחות מרכזי" ייחשד כמפגן בחירות של ש"ס.
בחירות באלול, זה אומר שפעילי ש"ס יסבלו מחוסר שעות שינה בדיוק בימים שלפני הבחירות (ואולי בדיוק להפך: מי שקם בחמש בבוקר יכול לתלוש מודעות של אחרים בלי שאף אחד יראה).
בחירות באלול, זה אומר שיהיה קשה לדתיים להיכנס לממשלה. אתם הרי יודעים אילו מחירים צריך לשלם לפני הימים הנוראים כדי להשיג כיסא.
בחירות באלול, זה אומר שתקופת "נדבר אחרי הבחירות" תתאחד עם תקופת "נדבר אחרי החגים", וכך בכמה וכמה תחומים ייווצר קיפאון של חודשיים.
בחירות באלול, זה אומר שבעיצומם של הימים הנוראים - מה שיעניין אותנו זה מי נכנס לקואליציה ומי מקבל איזה תיק.
אבל יותר מכל: בחירות באלול, זה אומר שבמקום לעסוק בתשובה, בחשבון נפש אישי, בשינוי פנימי, בתיקון המידות, בבקשת סליחה איש מרעהו, מה שיעניין אותנו זה מי מוביל בסקרים, מי עוקף את מי, איזו קואליציה מסתמנת, איך זה שהציונות הדתית לא מקבלת יותר מנדטים ומי אשם בזה, וכן על זו הדרך.
אז תעשו לי טובה, מכובדי, אם כבר החלטתם כולכם ללכת למערכת הבחירות המיותרת ביותר מאז קום המדינה, אולי, לפחות תבחרו תאריך אחר. לדחות לאחרי החגים זה סביר, להקדים לחופש הגדול זה פנטסטי, אבל תעזבו את אלול בשקט. אחרת, יקרה אחת משניים: או שנצטרך לוותר על חזרה בתשובה השנה, או שנצטרך לנהל מערכת בחירות באווירה של פיוס, אחדות וסובלנות. איך נעמוד בזה?