אני לא אוהב את זה שיהודים נוסעים לחוץ לארץ.
גם אם זה רק לטיול, עדיין יש לזה טעם רע. ואני מכיר את כל התירוצים ההלכתיים, ואת ההסברים שזה צורך קיומי, ושאי אפשר להתאוורר בלי זה (ומה עשו לפני שהיו טיסות נוחות?), ושזה בשביל להתפעל מיופי הבריאה ולברך "מה רבו מעשיך ה'", וכן הלאה. אבל אחרי כל התירוצים האלה, גם אם נניח שזה כשר (מה ששנוי במחלוקת) - זה עדיין מריח לא טוב. מי שאוהב את הארץ, לא צריך להתאוורר ממנה, ולא לשטוף את עיניו בארצות ניכר, בדיוק כמו שבעל שאוהב את אשתו לא אמור לתור אחרי יופיין של נשים אחרות. גם אם זה רק בשביל להסתכל קצת ולחזור, ולא חלילה להתחיל איתן "משהו רציני". אז אפשר לשלוף הרבה סיבות למה זו אנלוגיה גרועה, אבל זו דעתי. אהבה אמיתית מתבטאת בקידושין - ייחוד והבדלה, ואין בה מקום לפלירטוטים מהצד. אולי יש היתר לצאת מהארץ לשם טיול, אבל מי שאוהב אותה באמת, לא מחפש היתרים. (למען הגילוי הנאות, גם אני ביקרתי בצעירותי פעמיים בחו"ל, בעוונותי הרבים, והיה נחמד מאד, אבל היום אני מצטער שעשיתי את זה).
אבל הרבה יותר חמור זה כשיהודים יורדים מהארץ, ומשתכנים בחו"ל באופן קבוע. הלהיטות של אנשים מסוימים אחר דרכון זר, ההתלהבות כאשר מדינה כלשהי פותחת את שעריה בפני יהודים - מעוררות בי סלידה עמוקה. כאן כבר לא מדובר רק על ניכור ארץ ישראל, אלא גם מעם ישראל, על כל העבר, ההווה והעתיד שלו. מהעבר - כי כל ההיסטוריה היהודית מאז החורבן היא סיפור של כמיהה ותקווה לחזור לארץ; מההווה - כי הפרויקט הגדול והחשוב ביותר שלנו כיום, הוא היישוב היהודי בארץ ישראל, על כל הכרוך בו; ומהעתיד - כי אין שום עתיד ליהדות בגולה, מעבר להישרדות במקרה הטוב, ולהתבוללות במקרה הרע. ואני כבר לא מדבר על האנטישמיות ההולכת וגואה, ועל הלקח ההיסטורי הכואב שלמדנו בכל מדינה בה חשבנו שנמצא מנוח.
מי שבוחר לרדת מהארץ, משיקולים של כלכלה או נוחות, מפנה בכך אצבע משולשת כלפי עם ישראל לדורותיו. שימשיכו הפתיים לייבש ביצות בפלשתינה; אני הגדול אעשה חיים בגרמניה או בספרד, ואספר לתקשורת כמה טוב ושקט וזול ונאור פה, כדי שכל הפראיירים שנשארו בארץ יקנאו בי. אידיאלים? ציונות? יהדות? הצחקתם אותי. מה סבא שלי היה אומר על זה? מה הנכד שלי יגיד על זה? למי אכפת? כדברי השיר: מהיום אני דואג אך ורק לעצמי.
ושוב, אני לא מדבר על השאלה ההלכתית, שבמקרה הזה האיסור כמובן מובהק הרבה יותר. יש נושאים, שעצם העלאת השאלה לגביהם, כבר מראה על נטייה לא בריאה. חז"ל התייחסו בצורה חמורה למי שמבקש לעזוב את הארץ, ובצורה חמורה עוד יותר למי שפורש מן הציבור ומוציא את עצמו מכלל ישראל. היורדים מן הארץ כדי לרעות בשדות אירופה, אמריקה או אוסטרליה, שייכים לשתי הקטגוריות הללו. להיות יהודי, ולהיות ישראלי, זה אומר לקחת חלק בסיפור ובמפעל שנקרא עם ישראל, גם אם זה קשה ותובע. והמקום היחיד בו ניתן כיום לעשות את זה, הוא בארץ ישראל. ולא לחינם הנושא של ארץ ישראל, שלמותה ושטחיה, הוא תמיד הנושא המרכזי בה"א הידיעה מהקמת המדינה ועד ימינו, למרות כל הניסיונות להעביר את תשומת הלב לנושאים אחרים. יציאה מהארץ, וויתור על חלקים מהארץ, הם שני צדדים של אותו מטבע. ומי שמפריח סיסמאות כמו "שלמות העם קודמת לשלמות הארץ", לא רק שאינו מבין את הקשר ההדוק בין השניים, אלא גם שכח את ההיסטוריה הממש-קרובה, ועד כמה מעשי איוולת כמו ההתנתקות "תרמו" לשלמות העם.
בתורה נאמר שהארץ תקיא מתוכה את החוטאים. וכבר אמרו רבותינו, שכשיהודי מחליט שהארץ לא מספיק טובה בשבילו - אולי בעצם הוא זה שלא מספיק טוב בשבילה, והיא זו שמקיאה אותו מתוכה. מי שנאמן לארץ ולעם, מי שאוהב באמת, לא מפלרטט עם דרכון זר ואזרחות זרה, וגם לא מחפש לראות עולם בארצות רחוקות. יש לנו ארץ אחת, קטנה ויפה, והלוואי שנהיה ראויים לה.
לאתר של משה רט - www.mysterium.co.il