השורות הבאות נכתבות לפני הבחירות לרבנות הראשית. כמובן שאינני יכול לדעת מי זכה בשררה או בעבדות זו ("נתן דעתו להושיבם בראש. אמר להם: כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם"; הוריות י). אני משער שאתם, קוראי השורות, כבר יודעים. אני גם מקוה שאתם מריעים 'יחי המלך החדש' ולא כאותם "בני בליעל (ש)אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה" (שמ"א י,כז). ואם יש כאלו - אני מקוה שהרב(נים) הנבחר(ים) ינהג(ו) כהמשכו של הפסוק - "ויהי כמחריש"
למרות היותי שרוי באפילה החלטתי לכתוב סביב נושא זה, מתוך ידיעה כי סוגיא זו תעסיק את הציבור בשבת 'עקב', ועלי לקיים "לא תוכל להתעלם". אעלה איפוא 3 הערות שוליים סביב מערכת הבחירות לרבנות הראשית שעברנו זה עתה.
התורה ירושה היא להם (נדרים פא,א)?
ארבעה מועמדים שניצבו ל'מירוץ' הם בני רבנים ראשיים לשעבר, הלא המה הרבנים שמואל אליהו, יצחק יוסף, דוד לאו ויעקב שפירא (לפי סדר א"ב). לאורך כל המירוץ תהיתי מה משמעותה של תופעה זו, שלא היתה מימות רבן גמליאל? ניתן אולי להסביר שצאצאות זו הקנתה להם את האומץ להתמודד. ראיית הרב הראשי (או הראשון לציון) ב'נעלי בית' מסתמא הקהתה את הדיסטנץ' ואיפשרה את 'הקפיצה לגובה'. אולי?
אך חושבני שזו איננה התשובה הנכונה, ובודאי לא המשמעותית. האמת היא שעובדת היותם 'בנים' פוטרת אותם במידה מסוימת (לדעתי שלא בצדק) מלהציג עמדות או דעות. די להם בהכרזה: "נמשיך לצעוד בדרכי אבות", והתדמית נבנית מאליה. ולא רק בתדמית תקשורתית עסקינן, אלא מסתמא גם בגוף הבוחר הם מזוהים עם "מעשה אבות סימן לבנים" והאנונימיות שלהם מתעמעמת. ניתן להצמיד לכך את הפתגם החז"לי "יפה כח הבן מכח האב" (שבועות מח,א; חולין מט,ב) בפירושו הדרשני לפיו 'יפה כח הבן' מתוך 'כח האב'; במילה 'מכח' האות מ' אינה מ' היתרון אלא מ' המקור.
אינני מביע כאן בקורת עקרונית כנגד התופעה, מעבר לעצם ציוּנהּ. אדרבה, יש בה מעט מן החיוב לנוכח הערתי במדור זה לפני מספר שבועות שמועמדים לרב ראשי אינם נדרשים להציג שום מצע בשום נושא. חלקם אכן נותרו אלמונים בדעותיהם כלפי שאלות רבות בהלכות ציבור ובסוגיות דת ומדינה. מאידך, המועמדים האחרים - שאינם מן המשפחה - נזקקו להציג רקורד ועמדות, מבלי להשען על "זכות אבותם מסייעתן" (קידושין עו,ב).
ש"ס על כ"ס
במערכת בחירות זו התגלתה ש"ס במערומיה; התברר יותר ויותר, מה שידענו כל הזמן, כי מנקודת מבטה של מפלגה זו 'הכל כיבוש' - מלחמות יורשי-עצר וקרובי משפחתה, ודו-קרב רבנים-אבירים וסובביהם. הוכח פעם נוספת כי מעייניה של מפלגה זו היא בג'ובים וג'ובים ותועליותיהם בלבד. לא שמענו ולו מילה אחת מה תכניותיהם הרבניות והדייניות, פרט לקרדומי חפירת טובות הנאה והמסתעף.
ומכאן לתופעה הש"סית החמורה ביותר - 'על הדרך' המלחמתית הותרה הרצועה, ואנשי חצר מש"סים את גדולי חכמיהם להשמיץ ולקלל את הכיפות הסרוגות, ובשפת שוק ירודה. אגב, מבלי לשים לב לכך שמרבית בוחרי ש"ס הם כ"ס! וגם מבלי לשים לב שהכהן אשר בא לקלל - נמצא מברך; הפסוק "כי יד על כ"ס י-ה מלחמה לה' בעמלק" - ששימוש 'מקור' ואסמכתא לזיהוי כ"ס (=כפה סרוגה) עם עמלק - משמעותו בדיוק מהופכת, לאמר: מי יעשה את המלחמה בעמלק? מי ילחם עם אויבי ישראל? מי הם כסאו של הקב"ה? מי ישלים את כסאו? מי לא ינוח ולא ישקוט עד שתנוצח העמלקיות? הלא הם הכ"ס...
חזות הכל - השמיטה
הכי מגוחך בעיני היה הקריטריון החרדי (פרי הראש ה'ליטאי' השליט); לא צריכים ג'ובים ולא מתעניינים באג'נדה של המועמד לרב הראשי. שאלה שולית אחת ויחידה בלבד עניינה ציבור זה (כלומר: את רבניו המכתיבים): 'היתר המכירה' בשמיטה כן או לא? קריטריון-קריטי זה נתקדש כמורשת הרב אלישיב זצ"ל והוא היה המפתח לתמיכה או למאיסה ואין בלתו. הגיחוך התעצם שבעתיים לנוכח הניסוחים המפותלים שבהם השתמשו המועמדים אשר הצליחו להשיג 'פיתקא' בני-ברקית כתמיכה.