ביום ראשון האחרון, החרדים הלכו להפגין על מנת "לבטל את רוע גזירת הגיוס". במפגן אחדות ראשון מסוגו, שלושת המועצות של גדולי וחכמי התורה החרדיים קראו בהודעה משותפת לצאת ולהפגין על מנת לבטל את כוונת הממשלה "לגייס בכח" את בחורי הישיבות.
מעניין שהמוטיב של "כפייה" ו"גיוס בכח" חזר מספר פעמים בהודעת המועצות והוא מאפשר להרחיב את ההסתכלות על סוגיית הגיוס מעבר למה שמקובל.
בדרך כלל, הפרשנים המגנים את החרדים מדברים על ציונות, על ביטחון המדינה, על חובת השרות כחלק מערכי השוויון, ועוד. אני כמובן לא מבטל את כל זה ובתור ציוני אני בהחלט חושב שזה לא נורמלי שחלק משמעותי מן הציבור לא משתתף בהגנת הציבור מפני אויבנו המבקשים להשמידנו.
לעומתם, החרדים מציינים תמיד את ערך לימוד התורה כערך מרכזי בעם ישראל ומדגישים שהתורה "מגנה ומצלה" ולכן, ככל שיהיה יותר לימוד תורה, כך המצב של עם ישראל, כולל המצב הביטחוני, יהיה טוב יותר. בתור אברך לשעבר, ברור שערך לימוד התורה חשוב לי מאוד גם כן ואין לי כל רצון לבטל תורה מישראל ח"ו.
הוויכוח הזה נמשך כבר עשרות שנים והוא רק הולך ומחריף עם הגידול הדמוגרפי העצום של הציבור החרדי בדור האחרון, כאשר ברקע עומדת עוד סוגיה חשובה, והיא השתתפות הציבור הזה בכוח העבודה, שנבלמת בפועל בגלל חסם הצבא, משום שלא ניתן לעבוד בישראל עד גיל מאוחר אלא אם כן התקבל פטור מן הצבא.
ללא שום קשר לסוגיה החרדית, אנחנו חייבים להכיר בזה שגיוס חובה, ועוד, לתקופה ארוכה של שלוש שנים, כרוך בפגיעה חמורה בחרויות הפרט. בפועל, המדינה "מחרימה" שלוש שנים מחיי אזרחיה לצרכיה. לא מדובר בפגיעה קלה אלא בשיעבוד של ממש, זמני אמנם, של אזרחי המדינה.
ברור שבנסיבות רגילות, שום אדם לא היה מסכים שישללו את חרותו למשך תקופה ארוכה. כמובן, יגידו אנשים שמשום פיקוח נפש ובלית ברירה, מותר. אני אתווכח עם הטענה הזאת עוד מעט אך קודם כל, יש להכיר בזה שמתקיימת פגיעה לא פשוטה בחרויות הפרט של כל אזרח בישראל. אולי נצרכת, אך בכל זאת פגיעה.
האמת היא שגם אני מסכים שבעת חרום, בלית ברירה, פיקוח נפש כללי של עם ישראל דוחה את ערכי החרות וצריך לקיים גיוס כפוי לכולם, כפי שכתוב בפקודת הקמת הצבא החתומה על ידי ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון. אלא שבהעדר מצב זה, ובהינתן העובדה שניתן לקיים צבא על בסיס התנדבותי-מקצועי כמו שקיים היום בכמעט כל מדינות העולם, השאלה היא האם המצב הביטחוני הנוכחי מצריך את השימוש בגיוס כפוי כאמצעי לקיים את הצבא.
יש בזה שני צדדים: קודם כל, כאשר אנחנו מסתכלים מסביבנו, אנחנו כבר לא רואים צבא סדיר שמסוגל להתמודד עם צה"ל, או אפילו עם צבא מערבי מאורגן כלשהו. זה נכון לגבי כל המדינות שסובבות את ישראל, ולמעשה זה כבר המצב מזה כמעט שלושה עשורים. דפוסי המלחמה השתנו ושדה הקרב המודרני לא דומה כלל ועיקר למה שהעולם היה רגיל לו במלחמת העולם השנייה ואפילו במלחמות אחרות, עד שנות הששים והשבעים של המאה העשרים.
בעולם של היום, לכמות החיילים יש השפעה מועטה יחסית. שדה הקרב הפך לטכנולוגי הרבה יותר והלחימה המודרנית מצריכה בעיקר משאבים של כוח אדם מיומן היטב. אנחנו לא מתמודדים, כפי שהיה המצב בעשורים הראשונים לאחר קום במדינה, עם צבאות סדירים ואלפי טנקים, אלא בעיקר עם טרור וטילים. במצב זה, צה"ל לא זקוק לכמויות של חיילים עם מעט אימון יחסית, אלא לחיילים מעטים ומיומנים היטב שמסוגלים לתפעל את מערכות הנשק המודרניות.
לצורך זה ברור לכל שאין כל צורך בכל כך הרבה חיילים, כפי שיש היום בצה"ל, שסובל מאבטלה סמויה בממדים עצומים, וממילא אין יותר הצדקה לגיוס בכפייה.
דרך אגב, ראוי לציין שהנקודה העקרונית הזאת מקובלת על מרבית הדרגים הבכירים, הן הפוליטיים והן הצבאיים. אם כן, מה הסיבה האמיתית להתנגדותם למעבר לצבא מקצועי? מצד אחד, מבחינה פוליטית, האתוס המשותף של "צבא העם" עדיין מאוד חזק בישראל, למרות שמדובר במיתוס מיושן ורחוק מאוד מן המציאות ובפרה קדושה שהגיע הזמן, מזמן, לשחוט אותה.
מצד שני, ובאופן יותר רציני מבחינה עניינית, יש פחד שבהעדר גיוס חובה, טובי בחורי ישראל לא יתגייסו לצבא וישראל תאבד את היתרון האיכותי שלה, מה שאכן מהווה בעיה וסיכון.
אני לא מזלזל בפחד הזה אבל גם הוא מוגזם מאוד. צבא התנדבותי-מקצועי יוכל להתפטר מרוב החיילים המיותרים שלו, מה שיחסוך הון עתק ויאפשר תגמול הולם לחיילים שכן נצרכים. בנוסף, כבר היום, מרבית החילות הטובים והמקצועיים בצה"ל ככר הינם חלק מצבא הקבע, שהוא כבר צבא מקצועי-התנדבותי, כמו חיל האוויר או חיל הים. ובל נשכח שמספר רמטכ"לים בעבר ואף בהווה גדלו ודוגלים בצבא "קטן וחכם", כדברי אהוד ברק, שכמובן לא ניתן להשיג עם גיוס חובה שמאלץ את צה"ל להתמודד עם כמויות גדולות של חיילים.
בנוסף, לא צריך כל כך לזלזל בבחורי ישראל: עם או בלי גיוס חובה, רוב הציבור מבין שיש לנו מצב של עימות, ושיש לנו אויבים קשים ומרים, ולכן אין סיבה להאמין שאנשים טובים לא יתגייסו, כפי שקורה היום בצבאות שונים בעולם, בוודאי כאשר הצבא יתגמל כראוי את חייליו, יאפשר ויממן למשל מסלולי לימודים אקדמאיים וייתן עוד סיבות טובות להתגייס, מלבד הפטריוטיזם הטבעי שלנו.
במצב כזה, הסוגיה החרדית תיפתר. ניתן יהיה לשחרר את החרדים לעבודה ולמלאכה ולאפשר להם לחיות את חייהם ולהתפרנס בכבוד, מה שירחיב, בנוסף, את בסיס המס ויקטין את הצורך במדינת רווחה. אנחנו, הציבור, נרוויח לאורך כל הדרך, מה גם שכאשר הצבא יהפוך לאפשרות תעסוקתית לגיטימית, סביר להניח שמספר החרדים שמתגייסים יגדל.
הפיכת צה"ל לצבא התנדבותי-מקצועי הוא הפתרון הצודק מבחינה מוסרית ופרקטית כאחד. הוא יפתור את כל הבעיות בנושא הזה שהחברה הישראלית מתמודדת איתן מזה עשורים, ללא כפייה וללא הפגנות מיותרות והתלהמות מכל הצדדים. בנושא הזה כמו בהרבה מאוד נושאים אחרים, הפתרון אינו בהרחבת מרחב הכפייה אלא בהרחבת החרות לכולם.
אמיר וייטמן הוא ממייסדי התנועה הליברלית החדשה, ובוגר ישיבות "כרם ביבנה" ו"מרכז הרב".