בשבת הקרובה אנו עומדים לקרוא, לפי מנהגי קהילות רבות, את הפרק החמישי של מסכת אבות. בפרק זה נזכר ששבעה מיני פורענויות באים לעולם על שבעה גופי עבירה, וכי "חרב באה לעולם על ענוי הדין ועל עוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה". בספר המצוות עומד הרמב"ם על חובת הזהירות היתירה בדין ועל העוול הטמון בהרשעת חפים מפשע, בכותבו: "וזיכוי אלף חוטאים עדיף ורצוי מלהרֹג נקי אחד באחד הימים" (ספר המצוות, מהדורת מוסד הרב קוק, תש"ן, מצוות לא תעשה רצ).
לאחרונה יצא לאור ספרו של פרופ' בועז סנג'רו בנושא "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם - גורמים ופתרונות" (הוצאת רסלינג). בספר זה משרטט המחבר תמונה עגומה למדי בכל הקשור להרשעת בני אדם על לא עוול בכפם. מחקרים שהתפרסמו בארה"ב ושמתבססים על "פרויקט החפות", העורך השוואות בין דגימות DNA בשטח לבין דגימות המורשעים על מנת לאתר מורשעים זכאים, מצביעים על כך כי לכל הפחות חמישה אחוזים מכלל הנשפטים בעבירות חמורות הנם חפים מפשע. בהתאם לכך, סנג'רו סבור כי מבין עשרים אלף האסירים במדינת ישראל, כאלף מהם, אם לא למעלה מכך, הורשעו לשווא. סנג'רו מציין כי הוא מפנה את ספרו למשפטנים ולקרימינולוגים, אך גם לציבור הרחב כדי לעורר את המודעות לנושא.
התזמון של פרסום ספרו של סנג'רו לא יכול היה להיות מתאים יותר; הוא יצא לאור זמן קצר קודם המחזה הסוריאליסטי משהו שהיינו עדים לו לאחרונה. חגי פליסיאן, מי שהואשם ברצח בברנוער על בסיס עדותו של עד מדינה, השתחרר מהכלא בחודש מרץ לאחר תשעה חודשי מעצר, וכתב האישום נגדו בוטל. זאת לאחר שנמצאו פגמים בעדותו של עד המדינה, לרבות בידוי ראיות.
פרופ' סנג'רו מקדיש חלק ממחקרו להעלאת הצעות אופרטיביות לצמצום מספרם של עיוותי הדין. הצעה אחת קשורה לשיפור בנושא מסדרי הזיהוי; קיים צורך להבהיר קודם עריכת המסדר כי ייתכן והחשוד איננו נמצא כלל בין המשתתפים, וכן ראוי לסקור את משתתפי המסדר בזה אחר זה. באשר לנוהל של עד מדינה, סנג'רו עצמו מודע למגבלותיה של שיטה זו.
פרופ' סנג'רו משבח את העיקרון במשפט העברי לפיו "אין אדם משים עצמו רשע", וכן מציין את דברי הרמב"ם. אולם, מעבר לכך הוא לא פונה למקורות המשפט העברי כדי לבחון יסודות וכיווני פתרון אפשריים לאימוץ.
כך ניתן להצביע על כמה הבדלים בולטים בין דיני הראיות במדינת ישראל לבין דין התורה והמשפט העברי. כידוע, לפי דין תורה "עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים...יָקוּם דָּבָר", ואין אפשרות להרשיע אדם בדיני נפשות בהיעדר עדות ראייה ישירה מצד שני אנשים. עדות של אדם יחיד מתקבלת במקרים אחדים בלבד, כגון עד אחד שנאמן באיסורים וכן עד יחיד שיכול להתיר אישה מעגינותה.
תחום אחר שניכר בו הבדל בין החוק במדינת ישראל לבין המשפט העברי קשור לעד מדינה. פרופ' נחום רקובר ופרופ' אליאב שוחטמן דנו ארוכות במעמדו של עד מדינה לפי ההלכה, והגיעו למסקנה שעדותו פסולה בשל היותו נוגע בדבר וכן משום שהוא מקבל בגינהּ שכר, לרבות טובות הנאה.
אם כן, לפי דיני הראיות של המשפט העברי, הן רומן דזורוב והן חגי פליסיאן לא היו אמורים לעמוד לדין. אמנם לכאורה לפי דיווחים בתקשורת, המשטרה סבורה שפליסיאן קשור למאורע, חרף העובדה שאין בנמצא די ראיות להרשיעו. יחד עם זאת, מקובלים אנו כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ובמקרה הזה אין ראיות לביצוע המעשה לפי קריטריונים הלכתיים.
מדברינו עולה כי התנהלות בהתאם למשפט העברי יכולה לצמצם את מספר הנאשמים על לא עוול בכפם. אין להכחיש שייתכנו לעתים פערים בין חוק המדינה לבין המשפט העברי, אולם ראוי לשאוף ברבות הזמן גם ברמה העקרונית והרחבה יותר לאמץ אלמנטים רבים ככל האפשר מתוך המשפט העברי.
אם כן, אימוץ המשפט העברי בתחום של הרשעת נאשמים וזיכויים ביכולתו להביא תועלת וטובה, ובהתאם למאמר במשנת אבות שבו פתחנו את דברינו, בכוחו אף להרבות שלום.