אחרי כמה ימים של שיכרון חושים אני חייב להתחיל לתרגם את זה למילים.
הכל התחיל אי שם בתחילת שבוע שעבר, אחרי שידענו שהולך להיות משחק החיים - משחק על כל הקופה של ה'לה ליגה'- ברצלונה נגד אטלתיקו, ריאל מחוץ למירוץ- הפסידו במשחק האחרון בבית, לוזרים.
ובצד השני- "הפיינל פור" בכדורסל- ריאל, ברצלונה, צסק"א, ו.. מכבי, כן, מכבי.. מי היה מאמין- בעזרת הרבה ניסים והשגחה אלוקית אדוקה היא גם הגיע ל4 האחרנות של היורוליג- רחוקים רק 2 משחרים מהתואר אלופי אירופה, אבל אני לא מאמין.. יש צחוקים ויש חלאס. עצם ההגעה לחצי גמר זה כבר בשביל קבוצה כזאת 'מעפנה' -להיות אלופי אירופה.. אבל לך תדע.
מתחילות לעלות הכתבות- המשחק -"באסה נגד אתלטיקו -מי תיקח את האליפות", "האם ברסה תנקום את ההדחה בליגת האלופות..?"
ואני מתחיל להתרגש, האדרנלין מתחיל לעלות- מה יהיה, איך יגמר, מדובר פה על כל הקופה, עונה שלמה על כף המאזניים, זה לא מצחיק. חייבים פה ניצחון. הלב תמיד עם ברצלונה מאז שאני ילד אבל אתלטיקו, וואו- אתלטיקו... עשו עונה מדהימה עם תקציב קטן ולב גדול.
ובמקביל- בעולם השני-כתבות על מכבי- צסק"א- לא נותנים לה הרבה סיכוי מול המפלצת מרוסיה, היא הביסה אותה פעם אחת כבר 32 הפרש רק שלא יהיה שוב בעז"ה...
מסתכל קצת על מחירים- אולי ניסע למשחק? אבל יורד מזה מהר, חשבו על זה כבר לפני, אין ולא יהיה כרטיס למשחקים כאלה- הכל נמכר כבר לפני חודשיים ועוד- ה"עובר ושב" שלי לא כ"כ בעד ת'אמת.
יומיים לפני המשחק.כל אתרי הספורט מעלים שוב את האדרנלין ועוסקים - מי תיקח אליפות בליגה הספרדית- "לה ליגה" והאם בלאט ישאר לעוד עונה או שכבר הרוסים שמו עליו את היד... ופה כבר מתחילים להתעסק בת'כלס- ההרכבים- מי יעלה, מי פצוע, שחקני המפתח או מי יכול לפרוץ ולהיות ה'אס'.
יום שישי- החצי גמר של מכבי, הקדימו את המשחק בשבילנו- שומרי השבת-איזה גברים מכבי- חולה על שמעון מזרחי...- רק בשביל זה מגיע להם שינצחו!
חייב לעשות את הכנות לפני המשחקים... יום שישי יורד לקנות כמה חבילות גרעינים ועוד שישית קולה, שיהיה. עוד כמה שעות זה קורה.
מול הטלוויזיה , את הכנות לשבת סיימתי, אפילו התפללתי כבר מנחה. יאללה מתחילים.
אימ'לה... חייב לכבות את הטלוויזיה, השבת כבר בפתח. מכבי במינוס כל המשחק מול הרוסים,'בסדר'' ככה או ככה לא היה להם הרבה סיכוי.
שבת שלום.
יושב בבית כנסת, הרב מדבר והראש במקום האחר- "מעניין איך נגמר?" אין, בדוק הם הפסידו- אני עונה לעצמי. פתאום, צרחות בחוץ- מה קרה?!
"מכבי ניצחה, בנקודה, סל ניצחון!!!! " מה? איך זה קרה? בדוק? היצר הרע חוגג מבפנים- איזה מזל שיש חילונים.
שבת בבוקר- עושים יציע על הספסל מחוץ לבית כנסת- כל אחד חושב את עצמו אבי מלר או נדב יעקובי אבל סבבה... יציע כזה שלא היה מבייש את "יציע העיתונות". מה לא היה שם- ברצלונה נגד אתלטיקו, ומכבי מול ריאל,( כבר כולם יודעים שריאל הביסה את ברצלונה בחצי גמר השני) הימורים, הרכבים, ומה היה כל העונה- ככה העברנו את תפילת שבת בבוקר. ב"ה.
כמה שעות לפני המשחק- מתחילים לעלות לי בראש כל שירי האוהדים. הצעיף מוכן, הגרעינים טריים והקולה במקרר. רק שיתחיל.
צאת שבת- מתפלל במניין שמוציא הכי מוקדם, כן, חיפשתי אותו כל השבת. כל החבר'ה כבר שם. ב'עלינו לשבח' מתגנב החוצה, ואני בדרך הביתה.
"אז אני שם ת'צעיף, ואת חולצת המזל- ואל הספה אני בא- הולך להיות קרנבל" מבצע כל מילה בשיר.השלט ביד אחת, הגרעינים ביד השנייה- אני מוכן, יאללה מתחילים.
החוויה הרוחנית מגיעה לשיאה- השריקה. שבוע שלם חיכיתי לשריקה הזאת...
ברצלונה עולה ליתרון דקה 34 בשער של מסצ'רנו מבישול של המלך, מסי. איזה טיל...אימ'לה...אף אחד בחיים לא היה עוצר את זה. ואני באורות, רק שיגמר ככה.
אתלטיקו צריכה רק תיקו כדי לזכות באליפות הזאת, קוסטה נפצע ואין מי שישים את הגול... אבל פתאום זה מגיע דקה 50- קרן של אתליטקו ודייגו גודין נוגח פנימה, ופינטו לא נקי מאשמה.. הלב מתכווץ, אבל עדיין מאמין, וגם בכל זאת- יש לי אהבה לאתלטיקו, ות'כלס מגיע להם...
נגמר ככה, אליפות של אתלטיקו, עשו את הבלתי יאומן... כל הקמפ נואו עומדים ומריעים לשחקני היריבה- כבוד של אלופים. עוד שניה יש להם גם את גמר האלופות נגד ריאל, אני אחזיק להם אצבעות.
יום ראשון- גמר היורוליג- מכבי נגד ריאל... אלפים טסו למשחק במילנו וההיכל הולך להיצבע בצהוב. כל המדינה על הרגלים. האם מכבי תעשה את ה'לא אפשרי'? ועד לאיפה בלאט עוד מסוגל לקחת את הקבוצה הזאת...
הנה זה מגיע, הרגע הגדול, כל היום אני באטרף, המשחק מתחיל- מכבי נשארת צמודה כל המשחק -לא נותנת לריאל לברוח, והלב שלי בפרפורים... זה אפשרי, אני מאמין פתאום.
נגמר, ההארכה. עוד 5 דקות- עכשיו זה השיא- וואו, מכבי מתעלים ולריאל נגמר האוויר, רייס לוקח פיקוד ומוביל את מכבי ניצחון, אני לא מאמין!!
מכבי אלופי אירופה... צוחק משמחה ובוכה מאושר...- הכל בזכות רבי שמעון.
מילה אחת שמבטאת הכל. חוויה רוחנית,שמחה מתפשטת בכל האיברים, רגש בצורה אדירה עד שכמעט יוצאת נשמתך.
אדם בנוי משכל ורגש - ולכן אדם מטבעו מחפש ריגושים בנוסף לאמת, לתכלית- לחיות בהרמוניה נפשית- "אמת וטוב".
אבל רובנו חיים בשתי עולמות- דתיות וחילוניות. הדתיות גוברת על החילוניות אבל עדיין החילוניות קיימת, יש עדיין חלקים שאנחנו משאירים מאחור- ספורט- כדורגל, כדורסל, סרטים, סדרות.
נכון, אני יודע ורוצה ללכת עם האמת עד הסוף בכל הרבדים, אבל...אני בנוי גם מרגש- שכל ורגש
ולכן ברגע שהוא לא מוצא ריגושים בתוך היהדות , בתוך החיים הדתיים- הוא יצא החוצה.
כי נכון, הוא יודע שלא נכון לראות משחק כדורגל וזה בזבוז זמן. הוא מסכים איתך לגמרי. הוא 70% בדת, ביהדות. כי עד שם השכל מחייב אותו, אבל ב30% שהרגש שולט- שם הוא מחפש חוויה, להתרגש, לחיות, ולכן אם לא תהיה לו אופציה לממש את הרגש הזה בתוך היהדות- הוא יצא למצוא את החוויה בחוץ.
עד לפני מספר ימים המאמר נגמר פה... עד שמצאתי מקום עם התשובה, מקום נפשי בתוכי ומקום בעולם, מקום שמכניס את הריגוש גם לחיים היהודים, הדתיים- גם לבית הכנסת וגם לבית המדרש...
וזה כל העניין- לא רק למות ב"אוהלה של תורה", אלא גם לחיות שם... חיים במובן של משהו זז, תוסס, שמח, שהרגש דופק שם,שהלב נכנס לאקסטזה רוחנית... או כמראה שראיתי ונדהמתי- אבא לומד עם בנו בן 7 משנה, מסכת שבת, ואני שואל את עצמי- מה יש לילד לחפש בזה?! חברים שלך משחקים בחוץ- זה בטח יותר מעניין, יותר כיף..ואז הבנתי- הם פשוט למדו בכיף, בשמחה עם הרבה חיים , בצורה ציבעונית ולא חשוכה. פשוט היה שם הרבה מאוד רגש... פשוט היה שם חוויה רוחנית.